00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

אי קטן של ביטחון מדומה

אולי הייתי צריכה ללקט לכם כאן את מיטב הרשומות שעוסקות במלחמה החדשה שנחתה עלינו כך לפתע, אבל יש כל כך הרבה כאלה, אז החלטתי דווקא לכתוב משהו משלי.

מצד אחד, אני יושבת עכשיו בביתי הקט והאהוב, במרכז ת"א. החלון פונה מערבה, כך שקרני השמש האחרונות מגיעות אלי מבעד לענפי הפיקוס העבות. הבן שלי הלך עם החבר`ה לים, לא לפני שהכריז במסנג`ר שלו לכל מאן דבעי שביטלו לו את מחנה הקיץ של הצופים ביער הזורע - משהו שהם התכוננו אליו כמעט יומיום בשבועות האחרונים. אבל קטן עלינו.

מצד שני, הטלוויזיה משמאלי כל הזמן מברברת, משדרת אינפורמציה, תמונות, פרשנויות. ההרגשה כאן סוריאליסטית, אי קטן של ביטחון מדומה, בתוך אוקיאנוס של חוסר ודאות. ביטחון זמני, שברירי, בין פיגועים לבין מלחמות.

חשבתי על זה, תמיד דיברו על "המותניים הצרים של המדינה", כמה קל לחצות אותה לרוחבה. אבל המצב הנוכחי מראה כמה המדינה שלנו, מעבר למותני הצרעה שלה, גם גמדית בגובהה, או באורכה. מטווחים עלינו מצפון לדרום, ומדרום לצפון. בלתי אפשרי, טכנית, שנתרכז כולנו בשטח הקטן שנשאר בטבורה של המדינה.

ובכלל, מי זה רוצה לעזוב את ביתו ולנדוד למקומות אחרים, לזמן בלתי מוגבל. במלחמת המפרץ הראשונה, הייתי מאלה שלא עזבו את העיר. לא הייתי קוראת לזה פטריוטיות, למרות מה שאמר בזמנו ראש העיר צ`יץ` על אלה שנוטשים. פשוט, אני כמו אריק איינשטיין. אוהבת להיות בבית. לא נוטה להדרים לאילת, או להצפין לטבריה ולחרמון, גם בימים כתיקונם.

אבל עכשיו, ההנחייה שמקבלים תושבי הצפון היא להתפנות, או לפחות לרדת למקלטים. אני מיד חושבת על הבלוגרים - איך אפשר בלי האינטרנט? יש מחשבים במקלטים? ואם יש, זה מחשב אחד על הרבה אנשים, בטח אין יותר מדי אפשרויות לקרוא בלוגים, שלא לדבר על עדכון הבלוג.

ומה עם הבלוגרים הלבנוניים? מצד אחד, שיזדיינו. בכלל נהייתי די חסרת סובלנות בזמן האחרון. גם מצד שני. אבל מצד שלישי, דווקא מעניין.

אני חושבת שבסוף השבוע הזה נשבר שיא של תגובות ב-ynet. בזמן כתיבת שורות אלה היו כמעט 1,200 תגובות למאמר חזק אחד, מאת יגאל סרנה, שכותרתו על האיוולת: המלחמה הכי מיותרת.

(ולחשוב שאני התפעלתי בוויקאנד שעבר מ-500 תגובות שהיו לרשימה של מאי ל` למה אנחנו "לא נחמדות"...)

ולסיום, אני רוצה לצטט כאן מתוך מאמר שכתב אבינועם בן זאב על הטוקבקים, כי זה רלוונטי גם לתגובות בבלוגים:

"ח"כ ישראל חסון מ`ישראל ביתנו` מגיש בימים אלה הצעת חוק, על פיה כותבים אנונימיים של טוקבקים רשאים לשמור על עילום שם, בתנאי ששמם ידוע למערכת. מטרת החוק היא לחסוך מהציבור את גסות הרוח, חוסר הסובלנות והגזענות המאפיינים חלק משמעותי מהטוקבקים.
 
השם המלא מתנהג כמו רסן, הוא ממתן את הדיבור ואת ההתנהגות. אדם מזוהה דואג לשמו הטוב ולמעמדו בחברה ומפחד מתגובות-נגד ומעונשים. זאת ההנחה הקלאסית. על פי אותה הנחה, אנונימיות היא ביצה שורצת זדוניות, היא מעבירה את גסות הרוח מהחצר האחורית אל הבימה הקדמית. אנשים אנונימיים מחליפים קללות במקום לשוחח, מעליבים במקום להקשיב וקופצים מעניין לעניין במקום להתמקד בנושא עצמו. מדוע, אם כן, לא להגביל את האנונימיות, או בעצם למנוע אותה מלכתחילה?"

וגם:
"אני רוצה לדבר על נידחי-ביטוי. חופש הביטוי הקיים אינו עוזר תמיד לביישנים, לחסרי ביטחון, לעלובי הדיבור ולאנשים התלויים באחרים, כמו ביחסים בין עובד ומעביד. יש להם חופש ביטוי מלא, אבל הם חוששים להשתמש בו. כינוי בדוי מסוגל לשחרר את לשונם. 

והם לא היחידים. חופש הביטוי אינו עוזר גם לעילגים ולחסרי כישרון. הם רוצים להתבטא, אבל לא יוצא. בעוד בעלי כישרון, או רהוטי-לשון,

מסוגלים למלא עמודים שלמים בדברי ביקורת או בדברי חיזור רומנטיים, יש חסרי כישרון ועילגים שמתקשים לנסח משפט אחד שלם. הבעיה שלהם אינה חוקים, לא משטרה ולא פסיקות של בתי משפט, אלא הם עצמם. המדינה הכי דמוקרטית, הכי חופשית, לא מסוגלת לסייע לאדם שחופש הביטוי שלו עלול דווקא להכתים את שמו בגלל, למשל, משפטיו המקרטעים. מדוע שלא נתחשב בהם? רק בגלל החשש מהעלבונות?"

אבל שווה לקרוא את כל המאמר (שדווקא לא קיבל הרבה טוקבקים):

שלכם,

בברכת שלום, מיד אחרי שנגמור לכסח לרעים את הצורה

שרית Perkol.com

 

נ.ב.

זו רק אני, או שעוד מישהו חושב שלתת לנסראללה זמן שידור חי בפריים טיים של ערב שבת, ועוד עם תרגום של אהוד יערי לנוחיות הקהל, זה לא בסדר?

נ.ג.ב.

קראתי בינתיים את הפוסט השערורייתי-אך-משובח של סבסטיאן, נסעתי להיות אזרח חף מפשע. שלא נדע. סבסטיאן, אתה אמנם בדוי בכל רמ"ח ושס"ה, אבל אנחנו צריכים אותך חי, אז שמור על עצמך!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת