00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורו של דסלקט מפוצה

ילדות - פרק שני - המעבר לקיבוץ גינוסר

ילדות - פרק שני – המעבר לגינוסר

 

החוויה השלווה של פוריה, מופרת ביום בהיר אחד, כאשר ההורים מודיעים שעוברים לגור בגינוסר.

הם מסבירים, שפוריה זה ישוב קטן שאין בו הרבה אפשרויות חברתיות בשבילנו וגם שאמא קיבלה שם עבודה שיותר מתאימה.

אמא עזבה את הילדים המיוחדים בשיכון ד' בטבריה ועברה להיות גננת בקיבוץ.

המעבר לקיבוץ, היה בהבנה של הילדים, משהו זמני לחלוטין, הבית האמיתי נישאר בפוריה.

בחופש הגדול שבין כיתה א' לב', מגיעים בני המשפחה לגינוסר, אבא ממשיך לעבוד כנהג מורה דרך, בטיולי הגליל, אמא גננת בבית הילדים וכל אחד מהילדים בבית ילדים נפרד.

בלי הרבה שאלות, הילדים מתרגלים להסדר החדש, ישנים בבית הילדים, מידי יום מגיעים לחדר של ההורים בשעה 16:00, ארוחת הערב בחדר האוכל ואחר כך, חזרה לבית הילדים.

שום זיכרון מהקושי ללכת לישון בבית נפרד מההורים לא נותר.

לא זכור שהדבר היווה קושי.

כך כל הילדים מסביב ולכן גם לאלון ברור שכך צריך לנהוג.

הילדים בכיתת הדר, כמו משפחה קטנה, 12 ילדים שחיים יחד, מרביתם נולדו וגדלו יחד, כבר מהישיבה על הסיר.

אלון שהגיע מצטרף למשפחה, שלא ממש מכירה את העולם החיצון.

מבחינתם הוא זר. 

היה ברור שיש מעמד שונה לבני המשק, אלו שהיו המשפחה האמיתית והיתר היו צריכים להסתגל למציאות החדשה, כל אחד בדרכו.

המטפלת מעירה אותם בבוקר, נראה שכל הילדים יודעים בדיוק מה צריך לעשות, כבר מציחצוח השיניים, דרך הרגלי הניקיון, סידור המיטה, עריכת שולחנות האוכל ועד להשכבה.

ההתייחסות לילד החדש, כמו לכל יצור זר שמגיע, חשדנית מאוד, כל מה שהוא עושה שונה, מיד מתקשר עם היותו "עירוני".

חלק מהמשחקים שהם מכירים, הוא מכיר באופן אחר, הם כמובן לועגים, משתעשעים מהקושי שלו להיות כמו כולם.

בספורט, הוא מתקשה במיוחד, בעיות הנשימה שלו, משאירות אותו מאחור.

הוא מתעייף מהר מאוד מהריצות ורץ באופן מגוחך.

הוא מאוד רוצה להשתלב, להיות כמו כולם.

אבל הניסיונות לא כל כך מצליחים.

כך, באחד הימים שואל אותו אחד הילדים  מה הקבוצה שלך ?

הוא מתבלבל לרגע, מה זאת אומרת ? למה הכוונה ?

הוא אומר לו – הרי כל אחד אוהד קבוצה – מה הקבוצה שאתה אוהד ?

אלון מעולם לא התעניין בכדור רגל, בקושי הצליח לשחק ולא ידע דבר אודות הקבוצות בארץ.

הוא ביקש שיגידו תחילה הם – כל אחד אומר את השם של הקבוצה שהוא אוהד.

אלון שלא מכיר בכלל קבוצות פולט – תל אביב, הם שואלים – מה כמו (מצביעים על אחד הילדים)... הפועל ?

אלון מהנהן בשלילה, לא רוצה להיות כמוהו. רק אל תגיד לי שגם אתה אוהד מכבי ?!

לא אמרתי, אז מה שמשון ?

אלון מבין שזו האפשרות האחרונה ומאשר.

לא היה לו כל מושג מי הם שימשון תל אביב, מה זה אומר שהוא אוהד אותם.

ביום ראשון, פתאום מחמיא לו אחד הילדים, שיחקתם אותה !

אלון לא בדיוק מבין, על מה מחמיאים לו, מה הוא עשה.

הגול של גדעון דמתי היה מדהים.

מחמיאים לו.

הוא די המום. מי זה הדמתי הזה ?

לא היה לו כל מושג. אבל, כמה נחמד שרק בזכות זה שבחר קבוצה הוא זוכה לכבוד.

אם כי, נראה שהבחירה לא הייתה ממש מוצלחת, זו הייתה אחת הפעמים האחרונות, אחר כך, כל פעם ירדו עליו שהם הפסידו...

מסתבר שלא רק בכדור רגל הוא לא מוצלח, אלא אפילו בבחירת הקבוצה שתייצג אותו הוא לא ממש הבריק.

בין המטלות הרבות של בית הילדים, היתה גם העבודה במשק החי, בבוקר מוקדם, היו צריכים ללכת להאכיל את החיות, להכין בצק משאריות הלחם היבש מחדר האוכל, להביא את השאריות של הירקות ואפילו לקצור אספסת.

אלון אהב את החיות, מאוד רצה לקחת חלק בעבודה החקלאית הזו, אבל בלי מישים, התקופה הזו מתחילה להתאפיין בהרבה יותר תופעות אלרגיות, הנזלת כמעט כל הזמן באפו, הקצרת מתגברת, יוצאים לו פצעים והוא מרבה להתגרד.

אחד הילדים ממציא לו שם: עמוס פצע. הוא מצביע על הפצעים הרבים שיש לו על הרגליים.

הוא נעלב.

במקלחת, אחד הילדים מגלה את השקע שיש לו בחזה וממציא שם נוסף – חור חזה.

בכל פעם הילדים משתעשעים מהחוכמה החדשה וכל ילד רוצה להצחיק יותר וממציא עוד שם ליצור החדש.

השם שתופס יותר מכל, מתחיל ממשחק מילים, אחד מהם אומר אלון האס, אלון אסתמה...

הם משתעשים וחלק מהילדים מתחילים לכנות אותו פשוט אסתמה.

במרפאה בכלל לא הזכירו את המילה הזו, אמרו לו שיש לו ברונכיט ספסטית, הוא מנסה להתכחש לכינוי ולטעון שהוא בכלל לא אסמטי.

אבל זה לא ממש עוזר לו, במיוחד לא, כאשר הוא עם הפופו שלו, לאחר ריצה במשחק, או עבודה במשק החי, שגורמת לו להתחיל להתגרד ולחרחר.

הניסיונות המתישים להשתלב בחברה כמו כולם, מובילים את אלון להסתגר בתוך עצמו. הוא עוסק יותר ויותר בציור, מדמיין לעצמו דברים.

לפעמים סתם כך, שוכב במיטה ומפנטז איך היה יכול להיות מוצלח ושהם יעריכו אותו.

לפצעים, לאלרגיות, למבנה המעוות של החזה מתווספת באותה תקופה גם שיניים שצומחות עקום.

הוא נשלח לאורטודנט, שמתאים לו פלטה.

עכשיו יצטרך ללכת עם פלטה, כאילו העיוותים הטבעיים לא מספיקים, צריך גם להוסיף עוד ברזלים בפה.

אלון מתקשה מאוד לשמור על הפלטה. כמעט כל שבוע מאבד עוד פלטה.

שוב ושוב מכינים עבורו חדשה, אולם בשלב מסוים, כנראה לאחר הרביעית שהוא מאבד, קורא לו האורטודנט לפגישה ואומר, שהוא מאוד מצטער, אבל הקיבוץ החליט שזה כבר עלה יותר מידי כסף ולא מוכנים לעשות לו עוד אחת.

אז, בנוסף לשקע בחזה, לפצעים ברגליים, לנזלת יש גם שיניים עקומות. שכנראה יישארו כך לתמיד.

אלון לא יכול להתווכח עם כינויי הגנאי, אחרי הכול, גם הוא נראה בעיני עצמו כדוחה.

נראה לו די טבעי, כאשר אחד הילדים שהוא מתקרב אליו, עושה כאילו הוא צריך להתנקות כי נגע בו.

עוד הרבה יותר טבעי, שהילדים מתיישבים בחדר האוכל בשולחנות שולחנות והוא מוצא עצמו בשולחן בודד.

מה הפלא, שכאשר מתחלקים לשולחנות בכיתה, אף אחד לא רוצה לשבת לידו.

מספר פעמים הוא מוצא את עצמו לבד, אבל המחנכת באחד השיעורים מחליטה לארגן מחדש את הכיתה, לאחר שכמעט כולם כבר התחלקו לזוגות, אלון נותר לבד.

חנה המחנכת, פונה אל הילדים ושואלת, מי מוכן לשבת עם אלון ?

אורית מפתיעה, אני אשב אתו.

היא אפילו לא אמרה "מסכימה", הוא מסתכל עליה, ממש כאילו פגש באותו הרגע אחת מחסידות אומות עולם.

הרבה שנים יישאר בליבו מקום חם עבורה.

אותה ילדה שלא נגעלה ממנו, שהסכימה לשבת אתו באותו שולחן.

מפעם לפעם, נראה לילד הזר, שהוא מצליח להיות לרגע כמו כולם, כך למשל, כאשר ילד מתארח אצלו בבית ולרגע הוא כמו חבר שלו, אבל כשחוזרים לבית הילדים, שוב הילד חוזר להיות עם כולם ולא מעוניין להזדהות כחבר.

הילדים מתחילים לקרוא ספרים.

אלון לא ממש מצליח להתמיד באף אחד מהספרים, הוא לוקח ספר מפעם לפעם, אבל משום מה לא מצליח לסיים אף ספר.

באחד מהמקרים, שואלים אותו – מה זה ? מה אתה קורה ?

לידו הייתה חוברת, שבה ראה תמונה של מטוס והכותרת הייתה הציפור הכחולה.

מהר מאוד הוא שלף סיפור שלם אודות המטוס החדיש.

על היכולות הויריטואליות שלו, האפשרות שלו לחמוק מטילים ועוד הרבה מאוד דברים, שכלל לא ברור אם היה להם יסוד כלשהו באמת.

אבל איכשהו באותו הפעם לא תפסו אותו בשקר.

אחת הפעמים האלו, בהם הוא חש כמו כולם ואפילו במרכז, הייתה כאשר שאלו אותו על המקום שממנו בא, על פוריה.

אז, הוא שיתף במגוון סיפורים.

אלא שאחד החברים, לא ממש קנה את הסיפורים האלו והחליט לערוך לו מבחן.

אלון סיפר את הסיפור על מערת הצבאים, מקום מופלא שהם מצאו, שבו גרים הצבאים ביער שיש להם בפוריה.

בהפסקת עשר, לפני משחק הכדור רגל המסורתי, ראה פתאום את אחיו של אלון מגיע לדשא.

שאל אותו – עופר, כשהייתם בפוריה, הייתה לכם מערה של צבאים ?

עופר המבולבל, לא ממש ידע על מה שואלים אותו.

ואמר שלא יודע מה הם רוצים.

מאותו רגע, אלון הופך לשקרן.

אני לא מאמין לשום סיפור שלו, הוא שקרן. אפילו אח שלו לא שמע על המערה המיוחדת...

הילד מתבדח על השקרים.

אלון מרגיש כאילו חטא בחטא נורא. ה

וא מבולבל.

האם יש דרך כלשהי שיוכיח, האם אי פעם יצליח להביא אותם לפוריה לצפות במערה ?

האם אפשר להביא משהו אחר שיוכיח שהייתה מערה ?

ובעצם, מה בדיוק היה במערה, הרי פתאום הוא קולט, הוא אמר מערת הצבאים, חיבר בין הדימיון למציאות,

בין העובדה שהמערה הייתה מאוד צבעונית ובין העובדה שאותה תקופה הם ראו צבאים בנוף.

איך יסביר להם.

הוא הופך לבדיחה.

למרות המגורים בבית הילדים, החיבור האמיתי באותה התקופה הוא למשפחה.

המשפחה הרחבה, כמעט בכל יום שישי נפגשים בפוריה, בבית של סבא וסבתא, לשם מגיעים גם הדודים, הדודות ובני הדודים, כולם מתאספים סביב שולחן השבת.

סבתה מדליקה נרות, שרים שירים יחד וסבא מקריא את פרשת השבת לשיטתו – פותח איפה שספר התנ"ך הגדול נפתח ושם מקריא קטע ומיד עובר להסברים שלו אודות החיבור של הקטע הזה לאקטואליה.

אלון מרגיש בבית ברגע שמגיעים לפוריה.

שם הוא עדיין מקובל, שם אף אחד לא מתייחס אליו כדחוי, או חריג. המשפחה הרחבה אוהבת אותו, מעריכים אותו והמרחב של פוריה מאפשר לו לחזור לרוגע שלו.

הבית על העץ, שהדוד מיכאל בנה.

טיולים ל"נוף" והחברים שמידי שבת נפגשים, ליד בית הכנסת,

לפעמים נאלץ להצטרף אליהם כשחסר להם מניין. והוא מתנדנד לידם עם ספר ביד, כאילו גם הוא קורא, אם כי אין לו שום מושג על מה הם קוראים ומה באמת צריך לעשות שם.

אבל הוא רצוי ותורם ואם להם זה עושה טוב, אז מה רע ?

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל allonhaas אלא אם צויין אחרת