00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסעות שלי

שלהי חורף - תחילת אביב - התחלה חדשה

27/02/2017

שבוע אחרון של פברואר. שלהי חורף.

הרבה זכרונות מהתקופה הזאת בשנים עברו. חלקם יותר טובים, חלקם פחות. כמובן, שבראש פירמידת הזכרונות שלי לגבי התקופה הזאת, עומדת הפציעה.

יותר מעשר שנים עברו מאז, אבל עדיין בכל סוף חורף, זה חוזר. ולא, לא בקטע רע. אלא כמשהו שמזכיר לי על ערך החיים. על זה שהחיים קצרים, ויכולים לקבל תפניות לא צפיות בכל רגע. מה שבאמת מעניין, הוא, שתמיד ראיתי את תקופת סוף החורף ותחילת האביב, כהזדמנות להתחלה חדשה. והנה, לפני יותר מעשר שנים כשהתעוררתי בבית חולים, אחרי פינוי אווירי, כולי מסטול ממורפיום, אכן קיבלתי הזדמנות להתחלה חדשה. במובן מסוים, נולדתי מחדש. מאז אותו חורף, התחלות ואכזבות של שלהי חורף באו והלכו.

והנה, מגיעה שוב התקופה הזאת, ושוב אני מרגיש התחדשות. בשבוע האחרון עשיתי מספר החלטות, שאני בטוח שיהיו להן השלכות על העתיד הקרוב והיותר רחוק. החיים קצרים מדי כדי לחכות שיקרה בהם משהו טוב. יותר מזה, הצביעות האנושית, בדרך כלל מתרגמת כמעט כל דבר טוב שקורה כמובן מאליו. לפעמים צריך לעצור. לתת לעצמך לנוח בתוך הריצה המטורפת אחרי האושר. להנות מעכשיו. מהרגע.

בשנה האחרונה, התחלתי להפנים את זה יותר ויותר. וזה הביא אותי להחלטות שעשיתי השבוע. כדי להנות מהרגע, אדם צריך להיות מרוצה מאיפה שהוא נמצא וממה שקורה לו בחיים. לכן החלטתי לעבור מהמאורה שלי על הגבעה, למקום יותר נעים, שיהיה לי כיף לחזור לשם אחרי יום עבודה. מקום שיהיה לי בו טוב, ושאוכל לקרוא לו בית. כמובן שזה יגרום ליותר הוצאות, אבל אם ללכת לפי התאוריה של "החיים זה עכשיו", אין שום סיבה שלא אאפשר לעצמי את זה.

וזה מביא אותי להחלטה השניה שעשיתי השבוע - להגדיל את ההכנסה. אולי זה נשמע קצת מגוחך. הרי אם זה היה עניין של החלטה, כל אחד היה עושה את זה. אבל בין רצון לעשות משהו, לביצוע, בדרך כלל שוכנת תהום עמוקה של פחד והתלבטות. רק מי שמתגבר על הפחד מהלא נודע, יכול לקפוץ מעל התהום. ואכן, אחרי ההחלטה שעשיתי, התחלתי בסדרה של תכסיסים ותחבולת, שבסופו של דבר אמורים להביא את הבוסית שלי למצב שהיא תפנה אליי בעצמה עם הצעה להגדלת השכר - ושם יתחיל המשא ומתן. אה, כן...שכחתי לציין - כשקיבלתי את ההחלטה הזאת השבוע, שכחתי את המצפון בבית.

וזה מביא אותי להחלטה השלישית שלי - העסק. כבר כמעט ויתרתי עליו. הייתי מדוכא בגלל זה ולא הבנתי למה. אבל בסוף החלטתי לחזור ולנסות לבנות את העסק שכ"כ חלמתי עליו. וכן, יכול להיות שאהיה חלק מ-70% מהעסקים בארץ שלא מצליחים, אבל לפחות אז אדע שניסיתי, שהשקעתי בזה, ושגם אם חזרתי מהציד בידיים ריקות, לפחות טעמתי מהערבות של הספארי הזה. וכך, בשלהי חורף 2017, ערב שבת קודש, אני יושב וכותב על התניות שלי לעתיד הקרוב, ובטוח שאם לא כולן, לפחות אחת מהן תצא לפועל. אז נכון שהרבה תכניות נפלו, וכן, לא כל מה שאנחנו רוצים בחיים מצליח, אבל החיים פאקינג קצרים מדי בשביל לוותר, ואם בשביל לחיות את הרגע צריך לקפוץ מעל תהום, אז זה מה שצריך לעשות. כי כל דבר אחר, פירושו, להשאר מאחור, בצד הנח, המוכר. וזה לא בשביל זכר אלפא הרפתקן כמוני עם נסיון של שנים של חיים על הקצה :)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל TheWanderer85 אלא אם צויין אחרת