00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קיצקץ

סיפורים קצרים

ארוחה מרוקאית

06/12/2016

אחרי דירה מגיע ילד לא?

תמיד הלך לי טוב עם גברים, אני תמיד זוכרת את עצמי מוקפת בגבוהים, נמוכים, שמנים, משקפופרים, אשכנזים, מזרחים, מרימה צ'ייסרים עם גברים בכל מועדון שאליו הייתי יוצאת. לא התייחסתי לאף אחד ברצינות. הייתי מנפנפת, והיום זה חוזר אליי. אבל היה גבר אחד שלא נפנפתי, שלומי, בחור גבוה אשכנזי, חריף ושמאלני. הוא היה יפה תואר, גבוה עיניים חומות ושיער שטני קצר. שלומי הזמין אותי לצ'ייסר של ויסקי, אהבתי את החוצפה שלו והאמיתיות שלו. הוא אמר שהחולצה האדומה שאני לובשת הייתה מתאימה יותר עם חצאית, ושיכול להחמיא לי שמלות מיני צמודות. שלומי הוציא את הפאלפון שלו מהכיס האחורי בג'ינס וביקש שאתן לו את מספר הטלפון שלי.

הדייט הראשון שלנו היה במסעדת "הפונדק" בעין כרם, לא תכננתי לאכול אבל שלומי הזמין לנו פוקצ'ת אסאדו עם עלי רוקט וסלט עגבניות עם שום. אחרי הדייט הזה שלומי אמר שלמרות שאכלנו שום הוא עדיין רוצה לנשק אותי. בתחילת הקשר לא רציתי להכיר אותו להורים, רציתי להכיר אותו יותר, להבין מי זה שלומי התל אביבי שמריח פטריות ממרחקים ולא מסוגל לאכול אותם ולהכיר את העמדות השמאלניות שלו לגבי יהודה ושומרון. בעיקר פחדתי שלא יאהבו אותו, שהמשפחה שלי לא תסתדר איתו ושיבואו עם דעות קדומות. אבא שלי מרוקאי, עצבני, אוהב לשלוט בכל ולדעת הכל, לא טרחתי להביא גברים שיצאתי איתם הביתה בגללו, הוא היה אדם קשה. מי שהיה עובר את אבא שלי היה צריך לקבל צל"ש.

אמא החלה לנזוף בי שאני מתביישת במשפחה שלי ושאני חייבת להכיר להם את שלומי. "אתם יוצאים כבר חצי שנה, את לא רוצה שנכיר אותו?", "מה את מתביישת בנו? בי?", "אז מה אם אנחנו משפחה מרוקאית והוא אשכנזי, נחייה עם זה". אמא כל כך רצתה שאתחתן כבר, הייתי כבר בת 29, אחי הגדול אלעד לא היה קרוב לחתונה, הוא אפילו לא חשב על זה. לא האמנתי שהוא יתחתן לפניי למרות שהוא האח הגדול במשפחה, הוא לא היה בשל כלל.

אחרי חצי שנה, שלומי הגיע לארוחה משפחתית, אמא הכינה דגים חריפים, מטבוחה, סלט גזר ועוד מטעמים. אמי רצתה להרשים אותו בכישוריה במטבח. שלומי לקח מעט מכל צלחת ואכל. ידעתי שמאכלים מתובלים הוא לא כל כך אוהב אבל עם זאת הוא כיבד ואכל הכל. הוריי התעניינו בעבודתו, שלומי הוא מהנדס אלקטרוניקה באינטל. אבי שעובד בתעשייה הצבאית ניסה להתנגח איתו ולהראות לו כמה שהוא יותר חכם ומצליח ממנו. הרגשתי שאבא לא ממש אהב אותו לפי היחס שלו לשלומי. ביקשתי מאמא שנפנה את האוכל ונעבור לעוגה. ואז החל ויכוח בין שלומי לאבא על משהו שקשור בהנדסה. ואבא שלי קרא לשלומי "מתנשא" ושלומי לא כל כך אהב את הגינוי הזה. כשהרגשתי שהויכוח עולה שלב עצרתי את הכל ואמרתי לשלומי שאנחנו צריכים להתחיל לזוז כי אנחנו מאחרים לחברים שקבענו איתם.

"אמרתי לך שאבא שלי קשה" אמרתי לו ברכב.

"הוא לא קשה הוא רברבן ומתנשא, עלק אומר שאני מתנשא".

שלומי ואבא שלי היו כל כך דומים שהיה להם קשה לקבל את העובדה ששניהם מתנשאים ורברבנים אבל את שניהם אני אוהבת מאוד. הרצון להראות מי יותר חזק ושולט גרם לקשר שלי ושל שלומי להסתיים מוקדם מהצפוי. שלומי אמר לי שהוא נעלב מאבא שלי, אבי לא רצה לבקש סליחה ולאט לאט שלומי התחיל להתנהג אליי באדישות עד שאמר לי שהוא מעדיף לחתוך את הקשר. הוא מעולם לא אמר שזה בגלל אבי אבל ידעתי שזו הסיבה. ביקשתי ממנו שלא יעזוב אותי כי באמת אהבתי אותו אהבת אמת, אבל הוא לקח את הרגליים והלך.

חשבתי שנהיה יחד עד הסוף, רק אני והוא. שמצאתי את אהבת חיי ושנביא שלושה ילדים שיכנסו בידיוק במושב האחורי של הרכב, שנחייה באושר ועושר. כל יום קיוויתי ששלומי יחזור בו, הייתי מידי פעם שולחת לו הודעות אבל הוא סינן אותי ולא ענה. קיללתי את אבא שלי שהרס לי את הקשר כי הוא יודע כמה רציתי זוגיות וכמה היה לי קשה למצוא מישהו שאני אוהבת ומתחברת אליו. ככל שעבר הזמן הבנתי שאין יותר אני ושלומי.

שש שנים מאז שנפרדנו אני עדיין חושבת מה היה קורה אם שלומי לא היה מוותר עליי, איפה היינו גרים וכמה בנות היו לנו. יצאתי להמון דייטים מאז, חברות שסידרו לי את החברים שלהם, דייטים מאפליקציות וגברים שהתחילו איתי בפאבים. פתאום הגעתי לשלב בחיים שכל הסביבה שלי היא נשים וגברים נשואים ואילו רק אני עדיין רווקה.

לפעמים הייתי בוכה בלילות על הזיווג שלי ועל מעשיו של אלוהים שם למעלה. כן, אני יודעת שהכל בידי שמיים ושעוד לפני שנולדנו אלוהים קבע לנו את בן הזוג עמו נתחתן, אבל איפה שלי בידיוק?

החתונה של החברה האחרונה שלי הגיע, רשמית הייתי הרווקה האחרונה בחבורה שלנו. שני התחתנה בחתונה גדולה יחסית, היו המון צעירים, וחשבתי אולי אכיר מישהו, אבל הלכתי בגישה שיהיה מה שיהיה. שתיתי שלוש כוסות של וודקה חמוציות, עמדתי בבר כדי לקבל את הכוס הרביעית ולפתע ניגש אליי גבר, הוא היה מוכר לי מאוד, אבל לא זיהיתי ישר, ברגע שהוא דיבר הבנתי שזה שלומי.

"מה שלומך?" שאל אותי שלומי.

"היי, שלומי, אני מעולה, איך אצלך? איך אתה..." שאלתי. 

"איך אני קשור לחתונה?".

"כן".

"אני אח של אחד החברים של אלי, בעלה של סימה עכשיו, לא זכרתי שאתן חברות איזה קטע, מה איתך?".

"אהה, אני בסדר גמור".

פתאום הגיעה בחורה ליד שלומי ושאלה מי אני, הבנתי משפת גופה ותנועותיה שהיא יוצאת עם שלומי.

"תכירי עינב, זו דניאלה, יצאנו לפני שש שנים. עינב היא הארוסה שלי".

"מזל טוב" איחלתי להם ובלעתי רוק. העיניים שלי היו על סף דמעות אבל עצרתי אותן, הרגשתי שאני חייבת ללכת משם, "אני הולכת לרחבת הריקודים, היה נחמד לראות אותך, מזל טוב שיהיה" אמרתי להם.

הרגשתי את העיניים שלו הולכות אחריי, אבל זו הייתה רק הרגשה. ידעתי שאם אראה את שלומי בשלב בחיים שלי יצוצו רגשות אבל ידעתי שזה נגמר כבר לפני שש שנים ושכעת אין לנו באמת על מה לדבר. הוא התחתן עם עינב כמה חודשים לאחר החתונה שבה נפגשנו. החלטתי שעד שיבוא הגבר שלי אני רוצה להביא ילד לעולם כי כבר בית קניתי. התחלתי בתהליכים, עד שבאחת הפגישות עם הרופא שלי הכרתי בחור שמלווה את ידידה שלו בתהליך והתחלנו לצאת. הרגשתי מה היא אהבה של גבר, תומר היה בחור עדין, קשוב, והכי חשוב הסתדר עם אבא שלי ואהב אוכל מרוקאי. ידעתי שלו חיכיתי כל הזמן הזה. עצרתי מיד את כל התהליך וכמה חודשים לאחר מכן הוא הציע לי נישואים. מעולם לא חשבתי שהמזל שלי יגיע כל כך מאוחר, אף אחד לא האמין, אבל מה זה משנה, העיקר שהוא כבר הגיע. 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל advah155 אלא אם צויין אחרת