00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

הזליגה של הבליגה, האם נבליגה?

בהמשך לרשומה הקודמת שלי, שאני מעדיפה לא להתייחס אליה מטעמי טראומטיות יתרה (נמחקה לי בטעות וסירבה להשתחזר, וגם התבלבלתי ובלבלתי את הקוראים), בה דיברתי על זליגת ההתרחשויות הבלוגוספיריות אל התקשורת, כותבת הבלוגרית הצעירה אופטימיות עצובה:

"מה שהכי מרגיז ואף מפחיד אותי, הוא שמסתבר שעכשיו פוצחים ערוץ 24 וערוץ 2 בשתי `תוכניות-בלוגים` חדשות - סלבריטאים שיתעדו את חייהם כבלוגרים בפני כול עם ישראל בטלוויזיה, פלוס שיתוף של `בלוגרים אמיתיים` בתוכנית - אנשים שיתכן מאוד שאתה ואני קוראים אצלם יום-יום, יעלו על המסך הטלוויזיוני.

ואני שואלת - לא קצת הגזמנו? הרי מה שיפה בבלוגים הוא שהם קורים כאן, באינטרנט, במרחב הרשתי האין-סופי הזה. מה זו החשיפה הזו, הגלישה הזו של האינטרנט אל הטלוויזיה והעיתונות? יופי באמת, עוד מעט לא נצטרך בכלל להתאמץ לקרוא בבלוגים, כי נקבל תקציר של `הרשומה החמה` בטלוויזיה והמלצות ל`איך לסדר את הרשימות בצד באופן שגם יקראו אותן` במוסף השבת.

אני מרגישה שעולם הבלוגים נוזל לי מבין האצבעות, או יותר נכון, מבין הרווחים של אותיות המקלדת, אל כול המרחב, וזה כול כך מעציב אותי. השליטה שלנו כבלוגרים על הסביבה הבלוגוספירית נשמטת לטובת תאגידי המסחרה של ערוץ 2, 24 ומי יודע עוד אילו ערוצים שיחליטו שתוכניות-בלוגים זה `הדבר הבא` (אגב - כבר הרבה זמן שב`זאפ לראשון`, תוכנית נוער בערוץ  שאף אחד לא רואה חוץ ממני כי אין לי כבלים, משודרת פינה שנקראת `הבלוג של`, שבה כול מיני נערים מתוסכלים מדברים על הנושא הרלוונטי באותו יום)...

זה גם גורם לי לתהות - אז עכשיו יהיה לנו בלוגרי-סלב שיחלקו חתימות ברחוב? אנשים יזפזפו על החדשות וישלימו מידע מ`תוכנית טורי הבלוגים העוסקים באקטואליה`? ומה לגבי הצנזורה - הטלוויזיה פונה לקהל רחב יותר והצנזורה תהיה מאיימת יותר מן הסתם, אנשים יבדקו כול מילה שלך, בהנחה שמפיקי תוכניות-הבלוגים בכלל יתנו לך לכתוב (לדבר?) בעצמך ולא יכתיבו לך `תסריטי-פוסט`. (...)

אני מנסה לדמיין את העולם הזה עם תוכניות-הבלוגים העתידיות: אם פעם בלוגים היו מעין תנועות מחתרתיות - ילדים שכותבים בלי שההורים שלהם יידעו, גברים שכותבים על הבגידה באישה, או סתם אנשים משועממים שרוצים להרוג את הבוס שלהם - כול זה עכשיו יעלה על המסכים שלנו בבית, כול שישי אחרי `סיכום עולמי`? זה לא קצת לדרדר את הבלוגים לזנות?".

האמת? יש לי דעה מעורבת לגבי בלוגים בטלוויזיה. בניגוד לעיסוק בבלוגים עצמם וסיקור הבלוגוספירה, שמצידי בהחלט ראוי שיתרחש גם בתוכניות התקשורת בטלוויזיה, לא רק בקומץ עיתונים, לא הייתי רוצה לראות בלוגים מטולווזים ובלוגרים בעלי פינות קבועות בטלוויזיה - כי זה הופך למשהו אחר, זה כבר לא בלוג.

כלומר, בכיף, אם בלוגרים כשרוניים יצליחו, באמצעות מעבר המדיום הזה, להתפרנס, אז יופי, אני הכי אשמח. אם מגה-בלוגרים יהפכו להיות בעלי תוכניות טלוויזיה, יצליחו להציג את תפיסת עולמם ואת אישיותם המשעשעת/מלבבת/דכאונית במדיום אחר, סבבה. אבל לא הייתי רוצה לראות את הבלוגים מועתקים כמו שהם אל המסך הקטן. הרי אפילו לבלוג-טיוי אין לי סבלנות.

~ ~ ~ כסאח אפקטיבי או טפטוף מבולבל? ~ ~ ~

ועכשיו קצת אקטואליה חוץ-בלוגוספירית, לשם שינוי. בפוסט מעניין, שאינו קובע מסמרות אלא מציג עובדות ותהיות, סוקר חוד התער את האבידות האזרחיות לעומת החיילים ההרוגים במלחמות השונות, אפרופו התחדשות הלחימה בעזה. הוא כותב, בחלק המתייחס לישראל:

"נניח, שלאחר הנסיגה מרצועת עזה ישראל היתה מציבה מספר סוללות תותחים מול הרצועה, ומודיעה מראש שתגיב בהפגזה על יישובים - לא דיונות חול - על התקפות מהרצועה, החל מהקסאם הראשון. תחילה באזהרת כרוזים שעתיים לפני ההפגזה, ובהמשך ללא אזהרה. שוב, סביר שהעניין היה מסתיים במהירות, לאחר שתיים-שלוש הפגזות, ועם פחות אבידות מאשר בדרך שאנו הולכים בה כיום. אבל, יש השלכות נוספות לפעולות כאלה.

היבט אחד :
לרובנו יש רתיעה אינסטינקטיבית מהרג מאסיבי. הרתיעה הזו אינה מהווה מחסום מוחלט, כמובן, דברים כאלה קרו לאורך כל ההיסטוריה ועדיין קורים. אבל עדיין היא כוח בשקול הכוחות הפנימיים, ויש להניח שיש לה סיבה טובה. היא ממתנת טוטאליות אפשרית של מלחמה. היא מתחזקת תקשורת והבנה בקודים משותפים לצדדים היריבים. היא שומרת על אופציות של שיתוף פעולה לאחר המלחמה, לפעמים אף במהלכה. לאחר ניצחון, היא מכוונת את המנצח אל דרגות שונות של שליטה ושיעבוד המפסיד, והרחק מחיסולו, שלכאורה אין מה שימנע אותו אחרי ניצחון צבאי.

היבט שני :
לעתים אנו סבורים שמטרתו של הצד החלש צודקת, או על כל פנים שהחזק חייב לקבל על עצמו הגבלות בשם שיקולים גלובליים.

במלחמת ארה"ב-וייטנאם, ארה"ב היתה יכולה להשמיד את כל צפון וייטנאם, באמצעים קונבנציונאליים או לא. ארה"ב בחרה לקבל על עצמה הגבלות ( אם כי צנועות, לאור העובדה שבכל זאת 2 מיליון אזרחים נהרגו ) ולהפסיד במלחמה. כך גם צרפת במלחמתה באלג`יר.

היבט שלישי :
ייתכן שהחישוב של הסבל האנושי לעיל, למרות שהוא נכון, קר מדי. ייתכן שעדיף להישאר עם הבלבול וחוסר היעילות, אולי אף טפשות, ובלבד שלא להגיע לשיקולים קרים. המחסומים הפסיכולוגיים הרגשיים הרבה יותר צפויים מאשר חישובים טכניים...".
ויש אצלו גם שיר של לאונרד כהן, במסגרת החידוש הנאה "שיר לכל פוסט".

~ ~ ~ על לשון ולשונאוּת ~ ~ ~

ובלי קשר, אבל ממש שום קשר, לסבל אנושי, למוות, או לבלוגוספירה, רשומה אוראלית במיוחד (למבוגרים בלבד), של קררה, שאוהבת לעסוק בענייני לשון, על הקשר, או אי הקשר, בין ירידה לבין השפלה. דוגמית:

"טענתי הייתה כמובן שאין שום רע במין אוראלי, הרי שהיחסים במיטה (אמורים להיות) הדדיים לחלוטין, ומי לא יסכים (מלבד החבר`ה שעדיין לא טעמו (חה!) ממעדן הפלאים), שאוראלי הוא אחד הדברים הטובים יותר והמענגים יותר שניתן לבצע במיטה בדרך אל המטרה הסופית (בהנחה ויש) (בעצם, גם בהנחה ואין).
כי וואו, כשיורדים לי, זהו בהחלט דבר ששווה עצימת עיניים ומעבר לעולם הבא.
רק לדמיין את ההרגשה הרטובה והחלקלקה גורם לי לרעידות קלות, אז כשזה קורה, נשארה רק האפשרות להיות הרבה הרבה הרבה יותר טוב.
תשומת לב ענקית המורכבת ממגע, לשון, רצון, פלירטוט, משחק וגמירה יפה בסוף, והכל - בשבילי! הכל מכוון - אלי! התיאום המושלם בין תנועות הגוף שלו/ה עם תנועות הגוף שלי, הקולות, ההתכווצויות, הליטופים, השריטות, והלשון, הלשון המתאימה את עצמה בצורה מעניינת, עניינית ורטובה מאוד.
ההסתגרות הפיזית הבלתי מובנת, יצירת מוסיקה מאיברים כל כך פשוטים, ההרמוניה, הדיסוננסים, כולם יחד. הידיים, הרגלים, הישבן, המיטה מברזל שמאפשרת תקיעת הרגליים במקומות מעניינים, הקשירות, ההחזקות, ה-כ-ל  ע-ו-ב-ד  ל-מ-ע-נ-י  בצורה המושלמת ביותר!"

שלכם,

שרית Perkol.com

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת