22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

חמישים ושתיים

בשנת חיי החמישים ושתיים יזמתי וביצעתי שלושה מהלכים, שאולי אינם נשמעים דרמטיים במיוחד, אבל לי הם היו משמעותיים. נסעתי לשלושה שבועות בתאילנד עם אהובה ועם עוד זוג חברים, נסעתי עם אחותי הטובה ועם גיסי לטיול מאורגן במוסקבה ובסנט פטרבורג, ורכשתי את הרכב שבו אני נוהג מחברת הליסינג.

הנסיעה לתאילנד הייתה משמעותית, משום שזו לי פעם ראשונה שאני נוסע עם אהובה ליותר משבוע בחו"ל, זה ניסיון ראשון מסוגו שאנחנו עושים להתקרב לזוג אחר, וזו פעם ראשונה שאני משאיר את הרכב שלי אצל פיצקי, בני בכורי. אני מכיר את עצמי, ויודע שאחרי שבוע בחו"ל, אני מתחיל להתעייף מהצורך לתכנן כל הזמן את צעדינו הבאים, ולתת מענה לשיבושים שתמיד מופיעים בנסיעות לחו"ל. כשאני מתעייף, אני מתחיל לרחם על עצמי, ומכאן קצרה הדרך למריבות. אני שמח לדווח, שבשלושת השבועות בתאילנד, לא רבנו אפילו פעם אחת. לא זה עם זה, ולא עם הזוג השני, אף כי ספק אם ניסע איתם שוב לחו"ל.

הטיול המאורגן היה משמעותי, משום כבר מזמן רציתי לנסוע לרוסיה, וגם משום שבתוך כך התאפשר לי לבחון את היחסים עם אחותי האמצעית  כאשר אחותנו הבכורה לא בסביבה, ולאחר שאימנו נפטרה בשנה שעברה. למדתי, שהנטייה הכפייתית של אחותי הטובה לטפל באנשים ולנהל את חייהם אינה מופעלת רק עליי, האח הקטן, אלא גם כלפי בעלה. למדתי, שאין לי קצה החוט שיאפשר לי לעשות שינוי בדפוס הזה שלה, והבחירה שנותרת לי היא אם להכיל אותו, להיות סובלני, או להתרחק. אני בוחר להכיל אותו, אבל מוותר על התקווה שנהיה חברים, שאוכל להביא את עצמי לקשר אתה תוך וויתור על הגנות, כמו שאני מביא את עצמי לקשרים עם אנשים מסוימים בייעוץ הדדי. אני זוכר, שהקשרים עם בני המשפחה שרדו חמישים ושתיים שנים, בעוד שקשרים שהיו עמוקים יותר ובטוחים יותר בשעתם – לא שרדו.

קניית הרכב הייתה משמעותית, משום שכפי שכבר כתבתי כאן (וכאן, וכאן, וכאן), בבעלות על כלי רכב ובטיפול בו אני פוגש את החרדות העמוקות ביותר שלי, אלה שקשורות בחוסר הביטחון שלי בפיזיות שלי, ביכולת שלי לעורר כבוד אצל גברים שלא מכירים אותי ושופטים אותי רק לפי איך שאני נראה ונשמע. לא נפטרתי מן החרדות האלו, אבל הצלחתי לשים אותן בצד ולבצע מהלך שיש בו היגיון כלכלי רב, לאחר שבשנה הקודמת עברתי לנסוע לעבודה ובחזרה באוטובוסים.

בשנת חיי החמישים ושתיים קפצו עלי בעיות בריאות, שעל שתיים מהן אמרו לי הרופאים שהן קשורות לגיל. בהתחלה התחלתי לסבול מצורך מוגבר לרוקן את שלפוחית השתן, כולל לקום בלילה בשביל זה. עשיתי בדיקות דם ושתן. הלכתי לאורולוג, דחף לי אצבע ואמר שהערמונית בסדר גמור, ושהבדיקות כולן תקינות. אז מה עושים? אמר לי, תפסיק לשתות בשש בערב ותצמצם צריכת קפה ותה. לא קל לזכור את זה, וקשה להקפיד על זה אם יוצאים בערב לאכול בחוץ. אני זוכר שכשאצל אבא שלי התגלתה סכרת, אמא שלי סיפרה לי שעוד לפני כן הוא היה מתלונן שאיך שהוא שותה משהו, מיד הוא צריך להשתין. זה בדיוק המצב שלי עכשיו. אבל לפי הבדיקות, אין שום סימן לסוכרת באופק. אבא חלה כשהיה בדיוק בגילי עכשיו. אולי זה לא קשור.

בזמן הטיול בתאילנד התפתחה אצלי דלקת תחת אחת השיניים. רופא השיניים אמר שהשן אבודה, שצריך לעקור אותה ולשים שם שתל. כמעט כל חיי סבלתי מהשיניים, הפה שלי הוא זירת קרבות מרובת אירועים, אבל זוהי קפיצת מדרגה. שתלים דנטליים זה סיפור שאני מכיר רק אצל אנשים מבוגרים, שסובלים מנסיגת חניכיים. אצלי זה לא עניין של גיל, זה נובע מטיפול שורש שלא בוצע כהלכה, אצל רופא שנהגתי ללכת אליו כשמצבי הכלכלי היה קשה. עכשיו אני מבוגר, ומצבי הכלכלי טוב יותר. האם אני יכול לומר שאני בר מזל משום שמצבי הכלכלי טוב יותר, או שמא אני חסר מזל משום שכמעט כל חיי סבלתי מהשיניים, ומשום שהבעיה התפרצה דווקא בטיול הגדול לתאילנד?

בזמן הטיול לרוסיה התחלתי לסבול מכתמים שהופיעו לי לפרקים בשדה הראייה של עין ימין. לא נראה לי כמו משהו דרמטי, לא כאב לי כלום. חזרתי ארצה, הלכתי לרופאת עיניים, והיא אמרה לי, טוס מיד לחדר מיון, יש לך קרע ברשתית. עברתי טיפול בלייזר, החזיק מעמד שבועיים. אמרו לי אין ברירה, צריך ניתוח. עברתי ניתוח, הניתוח הראשון בחיי. קראתי אינטרנט, וגם אמרו לי הרופאים, שהיפרדות רשתית היא תופעה נפוצה אחרי גיל חמישים, לא יודעים מה גורם את זה. יש קבוצות באוכלוסייה שהן קבוצות סיכון. היחידה ביניהן שאני שייך אליה היא קצרי ראייה. הייתי ששה שבועות בבית, רק השבוע חזרתי לעבודה. ההחלמה מתקדמת כצפוי, עדיין לא נשלמה. מי שתהה מדוע כבר חודשיים לא כתבתי בבלוג, זו הסיבה.

אז אני חוגג יום הולדת חמישים ושתיים, וזו הייתה שנתי החמישים ושתיים, נסיעות ראשונות מסוגן ובעיות בריאות של גיל המעבר. אומרים שרשומות על בעיות בחיי האהבה ובחיי המשפחה מביאות יותר רייטינג, אבל בינינו, כתבתי גם רשומות כאלה, והרייטינג לא היה מי יודע מה. אז בחרתי להעדיף את האותנטיות על פני הרייטינג, ואם מה שהעסיק אותי השנה זה בעיות בריאות וגיל, אז על זה אני כותב.

כשטיילנו באחד המפלים בתאילנד, עמדתי ליד האגם, ואהובה צילמה אותי מלמעלה ומאחור. בתמונה רואים בבירור את הקרחת שמתחילה להתהוות על קודקודי, בדיוק במקום שהייתה הקרחת של אבא. עדיין לא רואים אותה כשעומדים מולי. תמיד התלוצצתי, שכאשר הקרחת של אבא תופיע אצלי, אחזור בתשובה ואחבש כיפה בוכרית צבעונית. עכשיו כשזה מתחיל לקרות, אני כבר לא כל כך בטוח.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

7 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת