33
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

לחיות את החיים כהרפתקה - תגובה למאמר למה הסטודנטים שונאים את הלימודים?

לאחרונה קראתי מאמר מעניין  בעיתון "הארץ" של יובל דרור, דיקן בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי במכללה למנהל. שם המאמר הוא למה הסטודנטים שונאים את הלימודים? לטענתו הסטודנטים בימינו מגיעים עם ציפיות מוגזמות מדי, הוליוודיים מדי ואז מתאכזבים. הוא גם טוען שהמצב הזה לא מוגבל רק לאקדמיה אלא לכל תחומי החיים של הצעירים בימינו, כמו למשל לחיי האהבה שלהם. יש ציפייה מוגזמת שכל חיי האהבה יהיו כמו חודשי התאהבות הראשונים וכאשר החיים לא עומדים בציפיות יש אכזבה שהופכת ליאוש וציניות. מבחינתו הצעירים חיים בפנטזיה שיש לצאת ממנה כי החיים הם "ערימת גרביים וחיתולים". כפי שהוא רושם, "אחרי שלב ההתאהבות צריך לקנות גבינה בסופרמרקט ולקום באמצע הלילה לתינוק בוכה. "מה זה הדבר המשעמם הזה?!" הם זועקים. ובכן, אלו הם החיים". המאמר מעניין, אך הטענה לא. זוהי טענה ידועה ושחוקה ואני לא מסכים איתה כלל. אפשר לחיות את החיים כהרפתקה אם יודעים כיצד לחיות נכון. החיים לא חייבים להיות שגרה משעממת, הם יכולים דווקא להיות דבר נפלא שייצג נכונה את העוצמה, חד הפעמיות ואת הייחודיות שבחיינו.
אכן, צריך עומק. צריך לחקור לפני ולדעת מהו המתחום שבחרת ללמוד. וכן, יש בעיה של פאסיביות. אם מישהו מגיע פאסיבי ורק מחכה לאחרים שיבדרו אותו במקום להיות אקטיבי ולבנות לעצמו עניין, הוא יתאכזב. כשמדובר בחיינו, אי אפשר להיות צופים מהצד חייבים לקחת אחריות מלאה על החיים שלנו ולבנות אותם. אבל הגישה של הכותב היא גישה נורמטיבית שרואה בחיים שיגרה משעממת. אולי זה נכון עבור רוב האנשים, אך זו לא גזירה משמיים. כמו שהמורה נוהגת להגיד, זה שכולם קופצים מהגג לא אומר שאתה גם חייב לקפוץ. ובכן, זה שרוב האנשים מסביבנו חיים בשיגרה משעממת, לא אומר שגם אני חייב לחיות כך ולא אומר שאלו החיים. החיים לא חייבים להיות ערימת גרביים וחיתולים, אפשר לחיות חיים שהם הרפתקה. אפשר לבחור בהרפתקה אקדמית, אומנותית, עסקית ועוד ועוד ככל העולה על רוחכם העוצמתית. העניין הוא לדעת כיצד להפוך את החלומות שלכם למציאות בפועל.

אך מדוע אנחנו לא רואים דוגמאות רבות לחיים מסוג זה? למה נראה שהחיים הם ערימת מטלות משמימות? לדעתי, משום שאף פעם לא חינכו אותנו כיצד לעשות זאת ולכן רוב האנשים לא יודעים איך לקחת את הציפיות ולהגשים אותם. אז יש נפילה לדרך חיים פשוטה ונורמטיבית שהחברה מציעה. זו הדרך הקלה והבטוחה, אך המשעממת, חסרת המעוף וחסרת המשמעות. אנחנו יצורים אבולוציוניים וככאלה קודם כל אנחנו הישרדותיים, מנסים לשרוד ולהביא צאצאים. שאלות של חיים, מוות, עניין ומשמעות לא ממלאות תפקיד חשוב בהישרדות האבולוציונית ולכן אנחנו צריכים לעזור לעצמנו ולפתח כלים וגישה כיצד לחיות חיים מלאי משמעות שיתאימו למוחנו המודע והמפותח. לא פלא שמסביבנו אנחנו רואים חיים שמתמצים בנסיונות הישרדותיים. התרבות שלנו עדיין לא הפנימה שאנחנו יכולים לחיות מעבר לחיי הישרדות, חיים מתוך משמעות ועניין ולכן אין לנו שום חינוך מובנה שיעזור לנו להגיע ליעד הזה.

אם נחפש, נוכל למצוא את האנשים השונים, אלו שהעזו לחיות אחרת ובכך יצרו את חייהם כהרפתקה. הם לא הרוב, אך אין זה אומר שהם טועים. חישבו על אנשים כמו ג'ון לנון, סלבדור דאלי, לאונרדו דה וינצ'י, אפיקורוס, סוקרטס, היפתיה, מרטין לותר קינג, סימון דה בבואר וריצ'רד פיינמן. הם חיו חיים מלאי משמעות ומלאי פעילות. חיי הרפתקה מתמשכת ולא כשגרה מנוונת. מבחינתם החיים אינם ערימת גרביים וחיתולים וכל אחד מהם מייצג שיא אחר ביצירה האנושית. עצם הימצאות דוגמאות כאלה היא הוכחה לכך שהחיים לא חייבים להיות שגרה מעממת וחסרת יחוד. אנחנו מיד נוטים לומר שהם מקרה מיוחד שלא קשור אלינו, משום שהם היו גאונים. אך חישבו רגע, האם הם ידעו שהם גאונים בתחילת דרכם? כמובן שלא. גם להם היו ספקות, גם הם ראו סביבם רק אנשים שחיים חיים רגילים והישרדותיים. הם עשו את מה שהם עשו מתוך מוטיבציה גדולה ואמונה בדרך שלהם. הגישה הנכונה לטעמי היא להבין שאין הבדל מיוחד בינם לביננו. ההבדל הוא בכמות המוטיבציה, הבטחון בעצמך ובדרכך, העקשנות והתשוקה. הם בנו באופן אקטיבי את חייהם וכך גם אנחנו צריכים לנהוג. הצייר סלבדור דאלי נהג לומר שכילד הוא אהב לשחק את הגאון ואז הוא הפך לכזה. הפילוסוף רנה דקארט רשם שמאז שהוא היה ילד הוא רצה להשאיר חותם על העולם. מנסיוני עד היום ההבדל העקרי בין רוב האנשים לבין המיעוט המיוחד הזה הוא בפחד ההישרדותי. בעוד שרוב האנשים הבוגרים נופלים לפחד הישרדותי ודואגים לבטחון ויציבות בחייהם, המיעוט שחי חיי הרפתקה ומשמעות אינם שותפים לפחד הזה. מבחינתם נראה שהרבה יותר חשוב למצות את העוצמה שעומדת מולם, ולחוש שחייהם לא היו לריק.

אם אנחנו רוצים לחיות את חיינו כהרפתקה עלינו להתחיל חשוב בצורה דומה. אם אנחנו רוצים לחנך לצורת חיים של מימוש העוצמה שבנו, לחיים מלאים שיתאימו לעובדה שכל אחד ואחת מאיתנו יחודיים ומיוחדים, עלינו לחנך את ילדינו לחיות אל מעבר לצרכי ההישרדותיות הללו, לחיות מעבר לרצון לבטחון ויציבות. לחיות מתוך תחושת עוצמה פנימית שרק הולכת ומתגברת ככל שאנו ממשים אותה יותר ויותר במהלך הרפתקת חיינו. הפתרון מבחינתי הוא לחנך לחיים עוצמתיים וללמד כבר בבית ספר כלים כיצד להיות אקטיבי. כיצד להרשות לעצמך לחלום, כיצד להכיר את עצמך ומהן התשוקות שלך, כיצד לפרק את החלום לשלבים ברי ביצוע לאורך מסע החיים, כיצד לחוש התקדמות לאורך מסע הגשמת החלום, כיצד לעמוד בקשיים שיופיעו באופן טבעי בדרך מבלי להישבר ומבלי ליפול לחיי נורמטיביות רקניים ומנוונים, כיצד לבנות בטחון, כיצד להמשיך לחלום ולהגשים חלומות לאורך החיים, כיצד להעביר הלאה את הנסיון שצברת ועוד. כך נוכל לחיות חיים מעניינים ומשמעותיים גם כיחידים וגם כחברה מפותחת שמחנכת את כל תושביה לחיות חיים אותנטיים.

החינוך לא נגמר בסוף התיכון ,כל החיים אנחנו ממשיכים ללמוד ולכן גם האוניברסיטאות צריכות להמשיך במלאכת החינוך ולא רק בהקניית ידע. אנחנו בתהליך ארוך שנים של התנתקות ממסורות ישנות שכבלו את האדם אל עבר הכרה גוברת בעוצמה האדירה שיש באדם ומציאת הדרך בה כל אדם יוכל לפרוש כנפיים ולהגיע רחוק ככל שיוכל. בתוך התהליך הזה הגענו כבר לשלב בו הבנו את מרכזיות האדם היחיד ורגשותיו. הבנו למשל את החשיבות במציאת אהבה, תשוקה ומשמעות, אך עדיין לא הבנו כיצד לתת כלים לחברה כולה כדי שכל אחד ואחת יוכלו להגשים את האידיאלים הללו. לא הפנמנו עדיין את העוצמה שיש ביצור האנושי וכיצד לצעוד אל מעבר לחיי הישרדות מנוונים וחסרי משמעות. לשם כך חייבים להמשיך ולפתח את כלים הללו ולפתח גישה כוללת שתזכיר ותסביר לנו כמה עוצמה יש בנו וכיצד אפשר להשתמש בה. לדעתי, ברגע שנלמד את הילדים שלנו את הגישה האקטיבית אופטימית הזו נראה אנשים בוגרים עם ניצוץ בעיניים שלא מפחדים להיות אקטיביים ולעבוד כדי להגשים את החלומות שלהם לאורך מסע חייהם הארוך. נראה סטודנטים שמגיעים עם ניצוץ בעיניים לאחר שנים בהם הם כבר הכירו את עצמם ואת תשוקותיהם, נראה סטודנטים בוגרים שיוצאים מהאוניברסיטאות עם עיניים נוצצות לאחר שהם צברו ידע וכלים כיצד להתקדם עוד שלב בהגשמת החלומות שלהם, נראה אנשים שמבינים שאין פתרונות קסם מהירים אלא דרך ארוכה ומתגמלת שממלאת את האדם במשמעות ובעוצמה, נראה אנשים מלאי משמעות שטוב להם בחיים ולכן הם גם טובים יותר לאחרים. ונראה אנשים שחיים את חייהם כפי שראוי לנו לחיותם, כהרפתקה חד פעמית ויצירה כבירה ויחודית. היצירה שהיא חיינו.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת