00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיכומים(:

ספרות - בעלת הארמון [1]

בעלת הארמון / לאה גולדברג

 

בעלת הארמון הוא מחזה בשלוש מערכות שכתבה לאה גולדברג.

   המחזה שומר על שלוש האחדויות במחזה קלאסי:

אחדות המקום, אחדות הזמן ואחדות העלילה.

- -מקום הפעולה: ארמון עתיק באחת מארצות מרכז אירופה.

- -הזמן: כשנתיים אחרי מלחמת העולם השנייה [ספטמבר 1947]. המערכה הראשונה מתרחשת בין 9 ל-10 בערב, השנייה בין 10-11 והשלישית בין 11-12.

- -הנפשות: מיכאל זאנד- ספרן מארץ ישראל כבן 40. דוקטור דורה רינגל – עובדת עליית הנוער כבת 40. זאברודסקי- שומר הארמון, בן 57. לנה – בת 19.

 

תוכן המחזה

המחזה מציג את המפגש הכאוב של שני שליחים מא"י.

עובדת עליית הנוער דר` רינגל המחפשת ניצולים מן השואה באירופה וזאנד המחפש ספרים שנגזלו מן הספריות היהודיות בגרמניה כדי להעבירם לספרייה הלאומית בירושלים. בחפשם מקלט הם נקלעים בליל סגריר לארמון עתיק באחת מארצות מזרח אירופה, ארמון שהולאם כפי שהסתבר ע"י המשטר החדש.

שומר הארמון הנוכחי הרוזן זאברודסקי, איש האצולה המסורתי, שהיה בעבר, לפני המלחמה בעל הארמון ואף סייע למחתרת האנטי-נאצית, מקבל את שני השליחים בנימוס אבל באי-רצון מופגן. יש לו לכך סיבות של ממש.

    בשעתו הציל והסתיר בארמונו מפני הנאצים נערה יהודיה בשם לנה. עם סיום המלחמה העלים ממנה את האמת והמשיך להסתירה – למעשה לכלוא אותה בארמונו כאילו לא השתנה דבר.  די במקרה מגלים זאנד ודורה את לנה ומופתעים מן הגילוי המעמיד את זאברודסקי בעיניהם ובעיקר בעיני דורה באור שלילי.

בתחילה חשה לנה כלפיהם חשד ואי-אמון, היא מעדיפה את הארמון [בעלת-הארמון], על הביטחון הרוחני והנפשי שהוא מעניק לה לכאורה אולם בהדרגה היא מסתגלת למציאות החדשה ולעובדה שהמלחמה אכן הסתיימה כי מחוץ לארמון קיים עולם אחר.

   לנה משתכנעת לבסוף לצאת עם השליחים לא"י כדי להתחיל בחיים חדשים. במהלך המחזה נחשפים דמותו של הרוזן זאברודסקי וכן אישיותו ומניעיו וטיב הקשר הנפשי והרוחני המורכב והתלות ההדדית שבין מציל-ניצול.

זאברודסקי זקוק לנוכחותה של לנה בארמון לאחר המלחמה לא פחות משהייתה היא זקוקה לחסותו ולנוכחותו בתקופת המלחמה.   עם רדת המסך הוא נותר בודד ומובס ללא עתיד ותקווה, נידון לזקנה ובדידות.

    המחזה אינו עוסק בעלילה חיצונית בלבד – בסיפור מעשה, אלא הדגש מושם על התהליכים הפנימיים שעוברים בנפשם של הגיבורים, המחשבות שלהם, הרגשות והקונפליקטים שלהם.

בסיפור עולות בעיות של חיים ומוות, אהבה וחובה, לאומיות ואנושיות.

   בסיפור באים לידי ביטוי המשברים של האדם הרוצה להתנתק מן העבר ולהשתרש בחיים החדשים בהווה.

    לנה – מבטאת רעיונות אלה.

תהליכי ההסתגלות שלנה עוברת מתרחשים בעיקר בעולמה הפנימי והנפשי. מרגע התדהמה הראשון [פגישתה עם האורחים] ועד לרגע ההכרעה והניתוק מהקשר הכפייתי אל המקום ואל האיש המתואר במחזרה כתהליך הדרגתי שלה אחר שלב.

       לנה מרגישה מחויבות ותודה כלפי מצילה ואינה מסוגלת להשתחרר גם עתה בבוא מציליה מארץ ישראל מן החרדה של חייה כיהודיה נרדפת.

 

 

מערכה א` – אקספוזיציה

תכונות וקווי אופי

מעשיה ומצבה בהווה

העבר שלה

הדמות

אנושי, חם, נוטה לפשרות.

מכבד את העבר, את הקלאסי, מעריך תרבות ואסתטיקה.

נמצא בשליחות באירופה מטעם המוסדות הארץ-ישראליים. מטרת השליחות לאתר ספרים עבריים, שנגזלו מהיהודים במלה"ע השנייה ולהעבירם לספרייה הלאומית בירושלים.

ספרן, עובד אדמה, מורה, אביו היה שען ולכן הוא מבין בשעונים עתיקים.

 

 

מיכאל זאנד

*אריסטוקרט- אציל תרבותי.

*חסיד האסתטיקה, מייחס ערך רב לתרבות ולאומנות.

*שבוי בעבר וביופיו. בז להווה ולתרבות ההמונים.

*נוצרי מאמין המזדהה עם סבלם של היהודים.

*מנסה לעצור את הזמן כדי לחיות בעולמו האריסטוקראטי ולשמור את לנה לעצמו.

שומר הארמון [לאחר שהארמון הולאם ע"י השלטונות]. הארמון הפך למוזיאון והוא שומר על המוצגים. מסתיר מלנה את העובדה שהמלחמה הסתיימה.

*היה מבעלי הארמון

*ממשפחה של רוזנים נוצרים.

*הסגיר את מפקדת הנאצים, שהייתה בארמונו, לפרטיזנים. הסתיר את לנה כדי להצילה מהנאצים.

 

 

 

 

 

זאברודסקי

רוצה לשכוח את העבר.

#עצבנית, חשדנית, מותשת מעבודתה.

#מנסה בכוח להיאחז בהווה ובתרבות ההווה. דוגלת בשוויון, דמוקרטיה וקידמה.

נמצאת באירופה בשליחות עליית הנוער כדי לגלות ילדים יהודים, שהוסתרו במנזרים במקומות נידחים. הייתה רופאה.

ניצולת שואה.

 

 

 

דורה רינגל

 

מערכה א` היא עיקר המחזה מבחינה רעיונית. הנושא העיקרי הוא מפגש בין תרבויות – בין התרבות האירופית הישנה והעתיקה לבין התרבות האירופית החדשה והמודרנית.

 

 

מערכה ב`

1).   לנה כורעת על הרצפה מרוב פחד ומבקשת: "אל תהרוג אותי, אל תהרוג אותי"; "אתה רוצה להסתתר? בוא, אני אסתיר אותך..." "אתה חושב שאני משוגעת? ריבן עולם אה? אני אינני משוגעת".

היא פולטת קטעי משפטים המעידים על חרדה רבה. הרעמים הם עבורה עדות למלחמה הנמשכת והיא בטוחה כי הגיע סופה.

היציאה מן המרתף, מנבכי הזמן שעמד מלכת, ופגישתה עם המציאות החדשה, עם דמויות חדשות, גורמות לה הלם נפשי.

 

2).  דורה וזאנד המומים מפחדים של לנה. הם מנסים להחזיר אותה למציאות, לזמן הווה, ע"י סימני ההווה. זאנד מראה לה עיתון יומי המציין תאריך, כדי להוכיח לה שהמלחמה תמה. העיתון אמור לספק לה הוכחה אובייקטיבית לחיים שאחרי המלחמה.

זאנד מציע לה לשבת על הספה בחופשיות, להדליק אור – אלה פעולות המעידות על שלווה, נוחות והיעדר פחד; אין צורך לפחד מהאור. הוא מראה לה תעודות ופספורט; דורה מספרת לה, שהיא קנתה נעליים חדשות ושהיא מטיילת בחוץ בשמש ללא פחד, ולאט לאט הם מנסים לשכנע אותה שהמלחמה הסתיימה.

 

3). 

סיום מערכה ב`

סיום מערכה א`

 

"אחרי הפסקה של דממה גדולה, יוצאת הקוקיה מן השעון. מיד אחרי זה מתפרץ זאברודסקי לחדר".

"יוצאת מתוכו קוקיה ופולטת עשר קריאות. עם הקריאה האחרונה נפתחת דלת סתרים ויוצאת לנה".

עם צלצול השעון

חושף את השקרן זאברודסקי המתפרץ לחדר.

חושף את השקר ומפגיש את לנה עם המציאות שבהווה.

משמעות השעון

 

4).  א.  שלוש הדמויות נמצאות בספרייה יפה ועתיקה.

 

דורה

זאברודסקי

זאנד

 

הסתייגות, דחייה. אין בהם תועלת.

הספרים הם חלק מעולמו.

מפגין יחס של הערצה לספרים.

היחס לספרים:

הם נציגי העבר שהיא רוצה לשכוח.

הם ההוכחה לעבר שלו, לגדולה המשפחתית שלו.

שבוי בקסמם של הספרים.

רוצה להציל אותם.

 

ב.  הספרים מייצגים את תרבות העבר. הם שייכים לאריסטוקרטיה התרבותית של עולם העבר. זאנד מכבד את תרבות העבר – מבחינתו הספרים הם מותר האדם מן הבהמה, על האדם לשאוף למשהו, שהוא מעבר לקיום החומרי שלו. זאברודסקי, הספרים והאמנות חד המה, ועבורו הם העדות לעבר המפואר שלו. הם גם ההצדקה למעשה המרמה שלו עם לנה, והם הלגיטימציה שלו להסתרת האמת מלנה. הוא רוצה להשאיר אותה בעולם של ספרים – בעולם של תרבות. דורה רוצה לשכוח את העבר. כל תרבות העבר אכזבה אותה בכך שנתנה לנציגי הברברים להשתולל [לגרמנים].

הספרים "בגדו" בה, אין בכוחם לעזור והיא נוטשת אותם. היא עסוקה מאוד בהצלת ילדים יהודים וכל מטרתה להביא אותם לארץ ולאפשר להם לפתוח בחיים חדשים. כל מה שאינו משרת מטרה זו – אינו נחשב לגביה.

זאנד, זאברודסקי ודורה מייצגים שלושה היבטים כלפי התרבות, ההיסטוריה:

הגישה הרומאנטית – הגישה המרוממת את העבר ומסתגרת בארמון האשליות. זו גישתו של זאברודסקי.

הגישה הפרגמאטית-המעשית הדואגת להווה. זו גישתה של דורה.

הגישה המאוזנת לעבר בכבוד ומשלבת אותו בהווה, זו גישתו של זאנד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


מערכה ג`

 

1.  הדילמה של לנה:

 

-בעד ההישארות בארמון:

א.  בארמון היא מרגישה בטוחה ומוגנת.

ב.  היא מכירה את המצב, את התנאים ואת הדמות המלווה אותה.

ג.  היא חשה מחויבות והכרת תורה וזוכה לפינוק ותשומת לב.

ה.  התרבות העשירה ואורח החיים האריסטוקראטי נושאים חן בעיניה.

 

-בעד העלייה לארץ:

א.  חוש החיים קורא לה לחיות בהווה.

ב.  מקום חדש – חיים חדשים עם צעירים בני גילה.

ג.  המקום היחיד שבו תהיה בטוחה תמיד.

ד.  זאברודסקי שיקר; אין לבטוח בו עוד.

 

 

2. א. זאברודסקי עצמו מגדיר היטב את לבטיה של לנה בעמוד 102:

"אני יודע היטב: או שתקללי אותי לעולם, או שתקללי אותם, אחרי שתראי מה הם מציעים לך שם בעולמם החופשי והיפה".

ב. תחבולת ההשהייה מצויה בעמוד 107:

כאשר לנה קרובה להחלטה הגורלית וכל הסובבים אותה [כולל אנו, הקוראים או הצופים] מתוחים לדעת מה תהא החלטה, לוחצת לנה על דלת הסתרים, נעלמת מאחורי הקיר ומשהה את תשובתה.

אולי תחבולת השהייה זו באה לרמוז לנו, שלנה צריכה זמן כדי להחליט. עליה להיות עם עצמה בלי הלחץ וההסברים של הסובבים אותה.

תחבולת ההשהייה מספקת גם לנו, הקוראים, זמן כדי לחשוב ולהתייחס לנימוקים של לנה בעד או נגד העלייה לארץ.

 

3.  א. דמותו של זאברודסקי היא דמות אמביוולנטית. יש בנו רצון עז להתרחק ממנו ולהרחיק את לנה ממנו, אך יש בנו גם מעט רחמים. הוא ניסה לעצור את הזמן, להמשיך ולהעמיד פנים כבעל הארמון, לשמור על מסורת של עולם שכבר חלף; וכאשר חלומו מתנפץ – הוא מעורר רחמים.

נקודות לזכותו:

*הסגיר את הנאצים לאנשי המחתרת.

*סיכן את עצמו כדי להציל את חייה של לנה.

*דאג ללנה.

נקודות לגנותו:

שיקר לה, העלים ממנה את סיום המלחמה כדי לשמור אותה לעצמו, גזל את נעוריה בכבלו אותה לאדם מבוגר כמותו.

הרוזן זאברודסקי הוא מציל וחוטא כאחד.

בזמן המלחמה הוא היה גיבור – מציל, משום שלהחזקתה של לנה הייתה הצדקה מוסרית; הוא הציל אותה מידי הגרמנים. אחרי המלחמה הוא חוטא, נוכל; הוא מחזיק בה בכוח השקר בלבד.

[גם זאנד ודורה הם מצילים והורסים כאחד, הם מצילים את לנה מהעולם השקרי שלזאברודסקי וע"י כך הורסים את עולמו של זאברודסקי. ההבדל הוא: שהוא מסתיר ממנה את האמת למענו – ע"י-כך הוא מרוויח אותה, והם הורסים את עולמו – לא לטובתם, אלא לטובתה].

לפי מובאה זו, המחברת מנסה להבין את מעשיו של זאברודסקי. להבין, פירושו לסלוח. אפשר שלא להסכים עם התנהגות מסוימת, אבל אם מבינים אותה – היא נראית פחות שלילית. לפי המובאה, הרוזן מנסה לבנות לעצמו עולם של ערכים הנשענים על מסורת העבר. כוונותיו היו טובות, וכאשר הוא נכשל ונתפס כשקרן וכנוכל – הוא מתמוטט, וזעקת שברונו מדברת אל לבנו [אל לבה של המחברת – בוודאי].

ואולם, קשה להסכים עם מעשיו. ע"י העלמת האמת מלנה הוא הופך אותה קורבן להשקפותיו.

 

4.  א.  מובאה זו מסנגרת על הרוזן זאברודסקי, המנסה שלא להיסחף אחר הקדמה ולדבוק בעבר ובערכיו. זאברודסקי מעדיף להיות שונה, מעולה, ייחודי ויחידי, גם במחיר הישארות מחוץ למסגרת החברה.

    ב.  זאברודסקי רואה בדורה את נציגת ההמון. היא זו שבזה לעבר, סוגדת למודרניות, לחיי ההווה וחושבת שהכל צריכים לחשוב כמותה. מי שאינו ככל האחרים – פסול בעיניה. להיות כמו כולם פירושו, לדעתה, לחיות בהווה, לדאוג להווה, לשרוד; ואילו ההתרפקות על העבר, על הארכיטקטורה והאסתטיקה של תרבות העבר, נראית לה מיותרת וחברת תועלת. גם את זאנד ואת אהבתו לישן [לספרים, לשעונים, למבנים] היא אינה מבינה.

 

ואילו זאנד חש זיקה עמוקה לספרים ולאסתטיקה השייכים לעבר.

"נפשי נקשרה בחדר הספרייה הזה – כאן בצד הספרים הנהדרים האלה ובכל הנוי הזה, אני מוכן ללון אפילו על הרצפה!"

זאברודסקי מרגיש עצמו ייחודי. יופיו של העבר מדבר אליו, ולכן הוא חש קירבה מסוימת לזאנד. דורה נראית לו שטחית.

לדורה חשובה הכמות. היא שואלת בלעג כמה אנשים מפקידים תועלת ממורשת העבר ומיופיו. היא בודקת כל דבר לפי התועלת שבו להמונים ודבר שמשרת את ההמונים הוא בינוני. לדעת דורה, יש לפסול את המיוחד, את המעולה, כי הוא אינו מתאים להמונים.

 

הערה:

יש להבין את דורה. היא ניצולת שואה, היא ראתה וחשה שהעבר המפואר אין בכוחו להועיל, כל מה שמעניין אותה זה להציל ילדים. נפשה אינה פנויה לענייני תרבות ויופי. היא חיה רק במציאות ההווה. זאנד משלב את העבר בהווה שלו. יש בו משהו מלנה. גם הוא כמוה מוקסם מהארמון, ולכן רק בעזרת זאנד מצליחה דורה להשפיע על לנה לעזוב את עולמו של זאברודסקי. ייתכן שלאה גולדברג רומזת לנו כי אןם בכוחה של הדרך הקיצונית לשכנע ולהשפיע. את השינויים האמיתיים מחוללים אנשים כזאנד – שקולים, מתונים, סובלניים, היכולים לגשר בין שני העולמות

 

5.  קיים במחזה קונפליקט בין דמויות ובין דעות.

הקונפליקט בין הדמויות הוא בין דורה לזאברודסקי, וקונפליקט זה מבטא גם את השוני בדעותיהם, בתפיסת עולמם.

הקונפליקט:

 

לשמר את העבר

להתחיל הכל מחדש

                       דורה                                    זאברודסקי 

 

 

 

         

לנה צריכה לבחור בין שני קטבים אלה.

המאבק בין דורה לזאברודסקי הוא אישי. דורה רוצה למלא כיאות את תפקידה ולהביא ילדים ניצולים לארץ. בתפקיד זה היא רואה שליחות. ואילו זאברודסקי רוצה לשמור את לנה לעצמו. אך המאבק ביניהם הוא אינו רק מאבק אישי, העימות ביניהם מציד תפיסות עולם שונות.

לפי השקפתו של זאברודסקי, כדאי ללנה לגדול בתוך ארמון מפואר המנותק מסביבתו. ארמון מבודד, אך מוגן ובטוח מהשפעות חיצוניות ומפלישות זרים, ואילו לפי דורה, על לנה להשתלב בחיי ההווה, ולחיות חיים המתאימים לגילה הצעיר – חיים שיש בהם עתיד [גם אם יש בהם סכנות]. זהו מאבק בין ישן לחדש.

 

6.   המחזה מעורר לחשיבה בכמה תחומים:

  א. הקשר בין מציל לניצול.

  ב. נקיטת עמדה כלפי כוונות טובות ומעשים לא טובים.

  ג. המתח בין חדש לישן.

אולי ה"מסר" הבולט הוא: האינסטינקט החזק ביותר הוא חוש החיים שבלב אנשים צעירים, חוש בריא הדוחף אותם לחיות. לחיים דינאמיקה משלהם, וכל ניסיון להקפיא את הזמן עתיד להיכשל בסופו של דבר.

 

7.  הנקודות המאפיינות את הרומאנטיקה:

  א.  מדגישה את הרגש, את החוויה, את הדמיון.

       שלושה דברים אלה מצויים במחזה. אנו חשים רגש עז כלפי לנה היפה והשברירית, ואנו כועסים על הרוזן שרימה אותה. המתח בין הדמויות יוצר את החוויה, והארמון היפה והמפואר מפעיל את דמיוננו.

 ב.  שאיפה אל עולם שכולו טוב, יפה והרמוני.

      לנה מחפשת את הטוב והיפה. לפעמים נדמה לה שהם נמצאים אצל זאברודסקי. הוא מייצג עבורה את הטוב והיפה, והיא נוטה להישאר עמו, ולעתים נדמה לה שהטוב,היפה וההרמוני ממתינים לה בחוץ והעולם של זאברודסקי הוא עולם מנוון. אנו, הקוראים והצופים, אוהבים את לנה ורוצים עבורה רק את הטוב ביותר.

  ג.  בריחה אל העבר,  אל הבדידות,  אל ההזיות  ואל המסתורין.  יסודות אלה בולטים ביותר אצל הרוזן. הוא מבטיח לה הבטחות מסתוריות, כמו "המלכות הרביעית" וה"אני" שלו "קרוע" בין הכמיהה לעבר המושלם בעיניו לבין המציאות והאפשרויות המוגבלות שלה.

  ד.  צימאון רב לחיים.

       לנה רוצה לחיות, ורצון בסיסי זה מוביל אותה לבחור בחופש, בחיים החדשים בארץ ישראל.

ברומאנטיקה בולטות הנהייה אחר הרגש והדמיון והמשיכה להזיות ולפנטזיות. יסודות אלה באים לידי ביטוי במחזה שלנו. אנו מוצאים בו ארמון יפה, מפואר, מסתורי, וחשים שיש בו סוד.  במערכה ב` מתגלה הסוד – לנה היפה כלואה בארמון ע"י ה"מכשף הרע" – הרוזן, ושני השליחים מארץ ישראל מגיעים למקום במקרה ומשחררים אותה משבייה.

 

הנקודות המאפיינות את הריאליזם:

1.  האירועים מתרחשים במקום ובזמן קונקרטיים.

     המחזה שלנו מתרחש בארמון עתיק באחת מארצות אירופה כשנתיים לאחר מלה"ע השנייה.

2.  הדמויות אמינות ומעשיהן הגיוניים מבחינתן. המחזה מספק לנו פרטים על הדמויות, על שמותיהן [במעשיות לרוב אין שמות פרטיים לגיבורים], על קורות חייהן, הופעתן והתנהגותן. ופרטים אלו נותנים לדמויות ממשות, ויוצרים את האשליה, שהסיפור אכן התרחש במציאות.

3.  המחזה אינו מלודרמטי. יש בו אומנם גיבורה תמימה שנפלה ברשתו של "נוכל", כביכול, אך הרקע למעשיו הוא המלחמה ומלכתחילה כוונתו הייתה טובה. המחזה מרגש אך אינו רגשני. ההתפרצויות הרגשיות של הגיבורים הן אמיתיות ובלתי מזויפות. הן נובעות ממצבם של הגיבורים. אין במחזה רגשנות מופרזת.

קונפליקטים במחזה

 

במחזה הקונפליקטים באים לידי ביטוי בצורות הבאות:

1.  על רקע תרבותי – בא לידי ביטוי בשלושה היבטים:

         א. חדש וישן במחזה.

         ב. יהודי מול נוצרי.

         ג. ישראלי מול אירופאי.

2.  קונפליקט המבטא יחס לערכים המציינים עבר והווה.

3.  קונפליקט בין עמדות ודעות.

 

הנושא הראשי של המחזה מתמקד במאבק שבין החדש לישן, בין הנטיה לתחייתו של האדם בעולם המשוחרר מאימת המלחמה ומשלטון הרודנות לבין הקשיים של הפרידה מעולם האתמול על ערכיו התרבותיים.

     שתי דמויות מייצגות קונפליקט זה שבין ישן וחדש:

הרוזן זאברודסקי מייצג את תרבות הישן.

דורה מייצגת את תרבות החדש.

המאבק ביניהם אינו רק מאבק אישי, העימות ביניהם מייצג תפיסות עולם שונות. לפי השקפת זאברודסקי כדאי ללנה לגדול בתוך ארמון מפואר המנותק מסביבתו. ארמון מבודד אך מוגן ובטוח מהשפעות חיצוניות ומפלישות של זרים ואילו לפי דורה, על לנה להשתלב בחיי ההווה ולחיות חיים המתאימים לגילה הצעיר.  חיים שיש בהם עתיד [גם אם יש בהם סכנות].

       זהו מאבק בין ישן לחדש.

זאברודסקי הוא איש המאה ה-19, אציל שגדל בארמון, מייצג את האליטה האינטלקטואלית בעלת המעמד והכוח ואת המסורת המאפיינת את האצילים שיש לעזור למקופח ולסובל.

מלה"ע הראשונה ערערה את מעמדם.

זאברודסקי מייצג את הגישה הרומנטית – הגישה המרוממת את העבר ומסתגרת בארמון האשליות.

   דורה מתייחסת בדבריה למעמד זה כאשר היא מציינת שהיא כפשוטת העם רק יכולה לשאת עיניה אל הארמון ואליו לא תבוא [פער מעמדות].

    הקיסרות לא הייתה עוד ואילו הם נשארו עם התארים, "אצילים" – לתואר כבר לא הייתה משמעות בהיעדר הקיסרות.

מלה"ע השנייה הביאה את העולם הישן לידי פשיטת-רגל רוחנית ומוסרית. זאברודסקי הוא גם נצר למשפחת הגמונים וחשמנים בעלי שורשים ויחוס נוצריים.

    את עולם העבר מייצגים גם הספרייה והארמון אותם ירש זאברודסקי מאבות אבותיו.

הווילאות הכבדים, התמונות העתיקות, הספרים העתיקים, הכורסאות העמוקות שירש מאבותיו משקפים את עולם העבר אליו נצמד כ"כ זאברודסקי וממנו הוא מסרב להשתחרר.

  הוא מסרב בתוקף להתחבר אל העולם החדש והוא מסרב בתוקף לטענתה של דורה ש"ארמונות עתיקים הם יפים, אך לא למגורים".

הוא מצביע דווקא על היהודים שהם היחידים בעולם המסוגלים עדיין להבין מהי מסורת.

   כל חדש בעיניו נתפס בראייה שלילית.

בעיניו "הנאציזם" המציין חדש נתפס כדת חדשה של "קניבליזם" – תרבות חדשה של "רועי-חזירי, חלאת המין האנושי אשר המסורת העתיקה, התרבות האמיתית היא למעלה מהשגתה.

    "וכי מה אפשר לדרוש מעולם שכזה? חרשים וסומים ועלי-לב ומתים המהלכים בין החיים?"

את החדש בעיני זאברודסקי מציינת "תרבות ההמונים" המנוגדת לאריסטוקרטיה, למעמד האצילים. תרבות ההמונים משחיתה את המורשת התרבותית, כופה סדר חדש, משתנֶה, אותו הוא מסרב לקבל.

  הוא דבק במורשתו ללא עוררין. לדעתו בני אדם חיים כאן את חייהם וחיו בטוב, וחייהם היו יפים ושלמים לאין ערוך יותר מחיי האנשים היום.

~היצמדותו לארמון אישי, מבודד ומסוגר מהווה עבורו עוגן הצלה אחרון נוכח הסחף התרבותי שהזמנים החדשים מחוללים. יחס עם זאת הארמון משמש עבורו מפלט והצלה מפני הזקנה והבדידות כמצוקה קיומית,  "פחדו של אדם זקן לאבד את הכל".

הסתגרותו בארמון היא ניסיון להתעלם מגילו הכרונולוגי. זו הסיבה שהוא מטפל בעצמו ובלנה את האמונה בחיי הנצח שלאחר המוות [המלכות הרביעית]. הארמון מקנה לחיים שלו משמעות.

   כאשר פלשו הגרמנים לצ`כיה הוא לא התנגד לכך שהגרמנים קבעו את המטה שלהם בארמונו, אך לאחר שהתברר לו כי הגרמנים מתאכזרים כלפי בני-אדם, מזלזלים בערכי התרבות – החל לשנוא אותם ושיתף פעולה עם המחתרת האנטי-נאצית.  כמו-כן מסר את כל אנשי המפקדה הגרמנית על נשקם ועל תוכניותיהם לידי המחתרת ובזכות פעולה זו הותר לו לאחר השחרור להישאר בארמונו, שנהפך ל"מוזיאון", בתור שומר.

   זאברודסקי התנגד לדורה משהבין בחושיו שהיא מסמלת את החדש ומתנגדת לו. הוא לא אהב את נוכחותה משום שרצה את הישן והוא גם שמר אותו, בארמון.

 

        דורה – מייצגת את החדש.

דורה – פרגמאטית [מעשית], מעשית הדואגת להווה. היא עצמה ניצולת שואה, זוכרת מימי ילדותה את הפער שהיה בין ה"ארמון" ובין "העם". – כי לאיש מן העם לא הייתה דריסת רגל בתחומיה אחוזת בני האצולה. דורה משבחת את העולם החדש שביטל את הפער הזה.

אומנם העולם החדש טרם יצר ערכי תרבות חדשים, אולם הוא לכל הפחות השביע את הרעב הפיזי של בני העם ושל ילדיהם.

     דורה מתוארת כדמות מעשית, תכליתית. היא אינה מן "החולמים". היא מצילה ילדים ומעלה אותם לא"י. היא אינה מעוניינת בשימור מוזיאוני של ערכי התרבות כדוגמת הארמון.

    דורה אינה דואגת לענייני התרבות [הספרים], כל רצונה הוא אחד, להציל ילדים. היא קשוחה, ישירה, אינה מסוגלת להבין את הזולת בהווה או בעבר הרחוק אלא מתוך ראייתה המעשית בלבד.  היא דוחה את דברי הרוזן המנסה להסביר את מניעיו. הם אינם מעניינים אותה, אפילו הספרים העתיקים בבית אביה זכו ליחס מזלזל, בניגוד ליחסו של הרוזן לספרים העתיקים.   לגביה הם אינם אלא "גווילים מתפוררים עם זיכרונות דוחים, אותיות מחוקות למחצה וכריכות כבדות".

      דורה מתוארת כדמות נטולת מעמקים – שטחית, גסה, תכליתית ותועלתנית. – יחד עם זאת קיימים בה גם קווים חיוביים שיש להבינם על רקע הזמן והמקום – שנת 1947 לאחר מלה"ע השנייה ואופי השליחות – הצלה בכל מחיר, ללא סנטימנטים, על רקע השואה שזה מקרוב נתגלתה בכל אימתה ומידותיה.

   דורה – אינה מן החולמים, היא אינה שוגה "בחלומות", היא חיה רק את המציאות הקונקרטית בניגוד לרוזן.

    דורה מתוארת כך כי היא זו שמחזירה את הדמויות החולמות אל המציאות. היא זו שמחלצת את לנה בקור רוח ובתושייה ולא כזאנד ההססני המתפשר, היא זו שמצליחה להחזיר את לנה אל עצמה ולשחרר אותה מהארמון שבתוכה.

   דורה מייצגת את ה"אנטי" נגד תרבות-המערב- זו שהביאה את השואה אל העם היהודי. בחשדנות שלה ובחוסר הסימפטיה כלפי התרבות הזו רואה דורה את הסכנות האורבות לנו מתרבות זו.

    "אני מפחדת להיות סנטימנטאלית לגבי כל העולם השוקע הזה" – היא אומרת לזאנד. "הייתי קרובה אליו יותר ממך ואני יודעת שעוד לא חלפו סכנותיו".

    היא זו שרואה את הצד האפל שבתרבות המערב.

בדורה מבצבץ אינסטינקט הקיום היהודי והוא זה שמניע אותה לפעול – היא אינה שוגה בחלומות.

   קשיחותה של דורה אינה רק תכונה של אופי, אלא תכונה זו נתעצבה אצלה בגין העיסוק היומיומי שלה באיתור נעדרים.   "התוכל לשער", - היא אומרת לזאנד, "מה עובר עליי יום-יום? – מלחמה מתמדת, המתים נאחזים בידי השלדים שלהם, באנשים צעירים וחיים ומושכים אותם לבור קבר".

     דורה – היא הישראלי שהציונות נתקה אותו מהעבר הרוחני והביוגראפי שלו.

    היא אינה מתלבטת בין שתי מולדות. היא שונאת את אירופה. היא רואה בה רק תחנת מעבר. ישראל היא המולדת בשבילה.

    החום, החמסין – כל אלה מדברים אליה ולא הקור של אירופה, למרות שנולדה וגדלה שם – הרי שהנוף, הסביבה, זרים לה.

   דורה מוצגת באור כזה – קהת חושים כדי שדמותה תייצג נאמנה את הדור החדש שנכווה מרעיונות הדור הישן.   היא מייצגת דור ארץ-ישראלי מחוספס.

 

      לסיכום,

דורה רוצה לשכוח את העבר, את היותה ניצולת שואה.

היא עצבנית וחשדנית וזאת ניתן לראות בשיחתה בארמון עם זאברודסקי. היא אינה מקלה עליו, אלא משתלחת בו בגסות ומטיחה בפניו את ביקורתה כלפי הדור הישן שהוא מייצג.

זאברודסקי מרגיש לא נוח בחברתה, היא תוקפת אותו ואת הארמון ואת כל מה שהוא מייצג.

 

זאנד

    זאנד בא לאירופה שלאחר השואה כדי לחפש ספרים שנותרו לפליטה. זאנד משלב בין שני העולמות – עבר והווה.

   הוא אנושי, חם, נוטה לפשרות. הוא מכבד את העבר, את הקלאסי, מעריך תרבות.   אביו היה שען ולכן הוא מבין בשעונים עתיקים.

   מיכאל זאנד הוא הטיפוס המובהק של איש "הישוב המאורגן" בדור המאבק. מורה, חקלאי, לוחם ואיש רוח. הוא היפוכה של דורה. גם הוא רוצה לחלץ את למה "משבי" הארמון, אבל בניגוד לדורה הוא רואה את עצמו שבוי בתוכו. "איזה שבי נהדר, הוא אומר, נכון הייתי לשהות כאן בספרייה הזו חודשים רבים, עם הספרים האלה, עם התמונות".

[זאברודסקי מתייחס לספרים כאל קודש והעריך את היהודים על ששימרו את המסורת והם היחידים שעוד הולכים לפי הספרים. זאנד הוא שילוב של דורה וזאברודסקי].

    זאנד מייצג את הישראלי שאינו נותן לעבר שלו ליצור חיץ בינו לבין עולם הערכים המערבי הקלאסי. הוא בניגוד לדורה אוהב עולם זה.    יחסו לעבר נעשה בצורה סלקטיבית. הוא לוקח ממנו את מה שהוא רוצה ודוחה את השאר.

    גם לאחר שמתגלה מעשה הנוכלות של זאברודסקי הוא מנסה להבין אותו ואת מניעיו ולא לגנותו כדורה. אין הוא מצדיק את המעשה "אבל את חולשותיו אני יכול ורוצה להבין... אין זו רק אהבת איש זקן לנערה צעירה... זה רק קנה קש שבו הוא נאחז בעולם מדומה היקר לו מכל.

    הלוא היא לא נערה סתם בשבילו, הלוא היא `בעלת הארמון`".

תגובתה של דורה מדגישה את הניגוד שבינה לבין זאנד: "לכל הרוחות עם כל הפילוסופיה הזאת שלך! אני מסוגלת ורוצה לראות את הדברים רק כמו שהם!".

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל aNcHiKiLiKiBoOm אלא אם צויין אחרת