00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

כוסית אובססיבית ומקס הזועם

אחד מפוסטי הבכורה הטובים ביותר התפרסם בבלוג בעל שם טוב לא פחות, "כוסית עם אובססיית שואה". הכוסית הנ"ל כתבה שם בתחילת החודש, בפוסט שכותרתו "כניעה":

"במשך זמן רב הייתי סרבנית בלוגים. וגם עכשיו אני לא עושה את זה בלב שלם. זה נראה לי כל כך לא רציני, הקטע הזה. ואני, אני בחורה מאוד רצינית. אני לא מאמינה באינפלציה של מידע ותוכן. כמו כל אינפלציה, גם אינפלציה כזאת בסופו של דבר משיגה דבר אחד – שחיקת הערך המהותי. אני לא מאמינה בזילות הנוראית של התוכן והדיון שמתרחשת כשהכל פתוח והכל כמעט מותר. אני לא מאמינה בשיח ציבורי שאינו מצנזר (כן - מצנזר, אם כי רצוי שהצנזורה תהיה פנימית) התבהמות. וזה רק בגלל שאני מאמינה גדולה בחשיבותם וערכם של המידע, התוכן והשיח הציבורי, ביכולתם להשפיע ממש ובפועל, כשהם מנוהלים נכון.
חוץ מזה, המקום הזה (בלוגוספירה או איך שאתם לא קוראים לזה) מפחיד אותי. לא מפחיד אותי כי אני מפחדת שיקרה לי משהו, כמובן, מאחר ורוב המטורפים שמסתובבים כאן הם מטורפים שלא יוצאים מהבית. אבל מילים יכולות לפגוע, או לפחות להטריד ולהסיח דעת, ורוב המילים ששופכים כאן הן טרדה בלתי פוסקת. ויש לי מטרות בחיים. אני רוצה להשיג דברים בפועל, והשאיפות שלי גובלות במגלומניה. אבל הן נוגעות למציאות. לא לביצה הוירטואלית חסרת המשמעות הזאת. ואני מאוד רצינית בקשר אליהן".

נו, אז עם אובזרווציות כאלה, ועם מטרה ראויה כזאת, להשיג מכאן דברים במציאות החוץ-בלוגית, מה כבר אפשר לעשות, אם לא לאחל לה בהצלחה. אביא כמה דוגמיות קטנות מהבלוג השווה הזה:

"האישי הוא פוליטי", מיי אס
אני שונאת במיוחד את השימוש בטרור הפלסטיני להצדקת הוויתור הישראלי על כל ערך, ובעיקר את הטענה השקרית והמגוחכת שעולה מהצדקות רבות, שמוסר אפשר להפעיל רק בתקופות שלום. אני שונאת את השימוש בטיעון ההגנה העצמית באופן מעוות ושקרי כדי להצדיק את המעשים הנפשעים האלו, ויותר מזה – כדי להצדיק השמדה עצמית. אני עוד יותר שונאת את העובדה שאנשים מסרבים להסתכל, לראות ולהבין את ההשלכות של ההצדקות האלו.

"ואחרון בנושא: אנחנו טועים, הם פושעים??
שר המשפטים חיים רמון טוען שאנחנו אולי טועים, אבל הם פושעים. ואין לי כוונות לקרוא את הדברים האלו מעבר לכותרת. הטענה הזאת מספיקה. איזה אדם בר דעת יכול לשמוע את זה, לחשוב על מה עומד מאחורי ה"טעויות" האלו (משפחות מתות של חפים מפשע, כאילו דה), ואחר כך לחשוב שלא מדובר כאן בדיון מוסרי? ומה זה, "טעויות קורות לכולם"? כך מדברים כשמדובר בחיי אדם, מר רמון? כאילו, חיי אדם? מה בעצם ההבדל בינך שאומר את הדברים האלו לבין כל טרוריסט שחיי אדם מעניינים אותו כקליפת השום?
אני מניחה שלפי הרציונל של שר המשפטים, אם רציתי להרוג אדם X, פושע נודע בעולם התחתון, אבל במקומו הרגתי שלושה ילדים, אופס, טעות, המדינה כמובן לא תעמיד אותי לדין".

"משהו על אסקפיזם"

וברוח הימים האלה, יש לה גם פוסטצ`יק על תגובות נאצה, כולל מחולל קללות בשפות שונות. (אגב, הלכתי ללינק ההוא, ומצאתי בצד שמאל גם תמונות של כל מיני כוסונים עבריים מתוך אתר היכרויות למבוגרים בלבד).

 

~ ~ ~ הלוחם בדרכים הווירטואליות ~ ~ ~

דרך הכוסית עם אובססיית השואה הגעתי לבלוג של מקס הזועם. עוד בלוג חושב, שלא לומר את המובן מאליו - זועם.
למרות מה שכתבתי כאן רק לא מזמן, על קללות ועל השמצות אישיות בבלוגוספירה, השתעשעתי מהפוסט "מקס הזועם מנאץ בלי חשבון" ומההנמקות שלו:

"מקס הזועם רוצה שתגידו לו מה אתם חושבים ישר בפרצוף ובלי לעגל את הקצוות החדים. זה אומר שאם בא לכם להגיד שמקס הזועם הוא חתיכת בן זונה שרוט, תלכו על זה, רק תהיו מוכנים שמקס הזועם יגיד שהוא חושב שאתם בני כלבה צ`רקסית שאמא שלה עשתה אורגיה עם בואשים בליל ירח מלא בטרנסילבניה עם קונדומים משומשים שעשויים ממעיים של כבשים.

זה דיאלוג אמיתי, כל אחד אומר מה שיש לו על הלב. הרבה יותר עדיף מללכת על ביצים. יודעים למה? מקס הזועם יסביר: כשצריך להיזהר לא להגיד משהו שיעליב מישהו, בכל יום שיעבור אנחנו נגיד פחות ופחות דברים. אנחנו נגיד פחות דברים כי כל דבר שנגיד יכול להעליב מישהו מתישהו. אז כל אחד יעלב על כל דבר ואנחנו נסתום את הפה כדי לא להעליב איזה מישהו בטעות ובסוף אף אחד לא ידבר בכלל.
והכי גרוע, אנחנו משתיקים את עצמינו וחוסכים לבני הזונות למיניהם את העבודה של לעשות לנו צנזורה.

(...) בזמן שאנחנו, האנשים התרבותיים, מנהלים את הדיון הקטן הזה על מגבלות חופש הביטוי , כל הבני זונות הרגילים מרשים לעצמם הכל. שרי אוצר מרשים לעצמם לנאץ אוכלוסיות שלמות של אנשים קשי יום שמצבם הורע בגלל מדיניותם. הם מנאצים עשרות אלפי מובטלים ונשים חד הוריות בלי לדפוק חשבון לאף אחד. חברי כנסת מנאצים אחד את השני מעל הדוכן (אלה מהאפסים שעדיין טורחים להגיע לעבודה).

בוסים מנאצים את העובדים המנוצלים שלהם והעובדים לא יכולים אפילו לנאץ אותם בחזרה כדי שלא ימצאו את עצמם נתונים לחסדיו המפוקפקים של שר האוצר המנאץ והקיצוצים שלו.

ובתכל`ס, מה זה כבר כמה נאצות שלנו, הקטנים, לעומת המעשים של כל השועים למיניהם? סחר בנשים, שיעבוד עובדים זרים, טבח אזרחים, ניצול עובדים, מכבסות מילים, גניבת כספים מניצולי שואה, סחיטת עמלות מאנשים קטנים כדי לממן הלוואות לאלפיון העליון (הלוואות שלא ממש חוזרות), זיהום אויר, מים ואדמה, טיפוח דור שלם של בורים אלימים ועוד ועוד ועוד.

אבל לנו אסור לנאץ, לא את לובשי החליפות המזויינים עם הסיגר המזדיין שלהם, לא את כותבי הטורים המתורבתים שמריעים להם, ולא אף אחד אחר. לא, אנחנו צריכים להיות "תרבותיים". כוס אמק, זה לא שעלינו עליהם עם לפידים וקילשונים, שלפנו אותם מהוילות והג`יפים ונתנו להם לרוץ עירומים ברחוב כשהם מכוסים בזפת ונוצות. היה יכול להיות נחמד, אבל אנחנו אנשים הגיוניים, בסך הכל רוצים לנאץ להם את האמא, גם את זה לא תתנו לנו?"

~ ~ ~ כתבו עלינו בעיתון כמה דברים ~ ~ ~

לסיום, בתור מי שלא ראתה כבר מזמן את שמה בעיתון עשוי נייר, אני חייבת להתרגש קצת מזה שהוזכרתי השבוע בעיתון לאנשים החושבים, שבאיחור אופנתי התייחס לפרשת רפונזל. אני מצטטת מתוך כתבה של עודד ירון, כפי שהופיעה במהדורת האינטרנט של "הארץ":

"באחרונה, כאמור, החלו להישמע קולות הקוראים ליצור אמנה שתסדיר את היחסים בתוך הבלוגוספירה (http://snipurl.com/s8au). ביניהם בולטים אורי קציר, בלוגר ודובר הרשות לניירות ערך, יהונתן קלינגר, עו"ד ופעיל רשת, והעיתונאית שרית פרקול (http://snipurl.com/s93n). פרקול אף הזהירה מפני גסיסת הבלוגוספירה אם לא תצומצם האלימות בה.
"צריכה להיות איזושהי מחויבות מסוימת לכללי יסוד, לג`נטלמניות מסוימת", אומר קציר. "למשל, לא להלבין פני אדם ברבים ברשת, בטח לא לפני שנחרץ דינו. לא שמי שיפר את הכללים ייזרק החוצה ויוקע, אבל יש לשאוף למקום שבו אתה מקבל על עצמך כללי התנהגות מסוימים".
אין ספק שזה נשמע טוב, אבל כדאי גם להקשיב לאחת התגובות שהועלו בדיון שהתקיים בנושא בבלוג של פרקול. תגובה בוטה, לא פשוטה, אבל עם גרעין נוקשה של אמת. "אני פשוט לא מבינה מה כל ההיתממות הזאת", נכתב שם. "כנראה מרוב שאתם מקשקשים באינטרנט כל הזמן, אתם לא שמים לב למציאות שבתוכה אתם חיים ולדברים האיומים ונוראים שקורים בה. אתם מחפשים חמלה באינטרנט? מאיזה כוכב נפלתם, תגידו לי? במדינת ישראל חמלה היא מלה גסה, ולמעשה רוב האנשים מנסים להתמודד עם המציאות באמצעות חיפוש סיבות למה אסור לחוש חמלה לאף אדם סובל. אז למה אתם חושבים שברשת הישראלית המצב יהיה שונה? תשנו את החברה, תכניסו קצת חמלה לנורמות ההתנהלות היום-יומיות במציאות, ותראו איך באורח פלא גם המצב בבועה שלכם ישתנה. אם אתם חושבים שבאמצעות הבלוגריה תשפיעו על המציאות, ושאיזה קוד אתי כאן יעשה משהו בפועל, אתם חיים באשליה אחת גדולה". 

אז מה אם הוא בחר לצטט דווקא דברים של אחרים בפרקולוג. בכיף, באמת. אין לי שום בעיה עם זה. 

ועוד כיף - תודה למאחלים בפוסט יום ההולדת לפרקולוג: מטר שמונים, חנן כהן, קלמן, יניב, אופטימיות עצובה, רוני, סייקו, פואט, עלמה7, יגאל חמיש, אום נט, ספי, ויוי ספארו.

ליניב, ששלח לינק לצילומי החיפושית השובבה - כן, זה אוטוש, וכן, אני עדיין נוסעת בו, ולא, אני לא מוכרת (אבל אולי אהיה מוכנה להחליף בחיפושית חדשה ).

 

שלכם,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת