00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

אולי תרדו שם?

זה התחיל עם מישהו שכתב לי תגובה נוזפת-מזהירה על הרשומה שלי, המשיך לאימייל אזהרה ידידותי (באמת) שקיבלתי מקולגה שממש גדלה יחד איתי באינטרנט. ומאז, מידי פעם באים לנזוף בי ולפקוח כביכול את עיניי כל מיני "אחת שמכירה", "סתם", ו"אחד", "עוד אחד בלי שם" ו"עורבנית", וגם אריאלה רביב.
 
מזהירים אותי לא להתעסק עם הבלוגרית הזאת. כאילו שאני מתעסקת. מזהירים אותי שאני לא יודעת את כל הסיפור. כאילו שאני לא יודעת שאני לא יודעת. הרי גם לסיפור של רוזה מרציפן לא נכנסתי בזמנו. מזהירים אותי שהיא חולת נפש. כאילו שרוב הבלוגרים המוכשרים שאני אוהבת לקרוא הם לא חולי נפש, במידה זו או אחרת. וכאילו שחולי נפש אף פעם לא צודקים, או אומרים אמת. הרי אפילו שעון מקולקל מדייק פעמיים ביממה, כמדומתני, קל וחומר בנאדם בוגר ואינטליגנטי. ואת כל זה אני אומרת, שוב, בלי להכיר את פרטי העניין המסויים, ובלי להיכנס אליהם כלל.
 
אני יודעת, זה לחלוטין לא נעים ליפול לפה של מישהו אובססיבי, מאני, או פרנואידי. בתוך עמי אני חיה, וגם הכרתי באופן אישי אי-אלה אנשים שסבלו ממאניה-דפרסיה, מאובססיות ומשגעונות רדיפה. 
 
אני גם רואה לאורך כמה שנים מה קורה כאן בבלוגוספירה עם מקרים פחות חמורים מזה, עם סתם נודניקים טרחניים מן המניין, שנטפלים לאיזו שטות ואינם מרפים, רודפים אחריך מבלוג לבלוג עם ההבלים שלהם, מביאים דוגמאות ואזכורים ולינקים שמוכיחים את צדקתם-כביכול ואת אשמתך-כביכול, כי הרי אתה בעצמך כתבת לפני כך וכך שנים, בבלוג או באתר זה או אחר, שכך וכך.
 
בקיצור, ברור לי לגמרי שעדיף להתרחק מזה. ובכל זאת, מכאן ועד דיני נפשות...
 
אני לא הולכת למחוק את הרשומה שכתבתי. אם מישהו כאן בבלוגיה התפוזית ירצה למחוק (וזה יהיה, לדעתי, תקדים מסוכן מאוד), בבקשה. אז נא לרדת ממני עם הדרישה הזאת.
 
ומה שיותר חשוב, לטעמי:
 
הבלוגרית לא פנתה אלי מיוזמתה.
אני בסך הכל הבחנתי במקרה בתופעה בלוגוספירית של שני בלוגים חדשים שנפתחים בשתי בלוגיות שונות כדי להפנות לבלוג עצמאי -  אז דיווחתי על כך. אני חושבת שטוב לדעת שיש אפשרות לעקוף מונופול של בעלי בלוגיות. כל אדם עשוי להזדקק פעם לאפשרות כזאת. הרי הבלוגים מלכתחילה קמו בין השאר כדי להיות אפשרות כזאת בדיוק, מול כלי התקשורת הממוסדים.
 
אני לא תחקירנית של בלוגים. אני לא מהרשויות לבריאות הנפש. ואני בטח לא המשטרה.
 
מעניין, אפילו כשדיווחתי כאן על הבלוג של הפדופיל לא קפצו עלי ככה.
 
ועוד קטנה לסיום, למאותגרי האינטליגנציה: כפי שציינתי שם בתגובות, אני לא נקבתי בשמות. מי שטורח להוסיף פירושי רש"י לרומן המפתח הזה, ולתת עוד לינקים לרשומות ספציפיות בבלוג המדובר, ובכלל, להוסיף חטא-לכאורה על פשע-לכאורה - זה לא אני.
 
 
נ.ב.
 
 
 
 
 
סוף דבר?
 
אני לא יודעת מה קרה, אין לי שום מידע מעבר למה שנכתב כאן בגלוי.
 
אני בטוחה שזה לא עושה אותה יותר צודקת, או יותר טועה. 
אם אכן זה נכון,  זה בעיקר עושה אותה יותר מתה.
 
 

האיור מתוך הרשומה של אורי קציר

 
 
נ.ג.ב.
 
אישית לוחצת  
מהגנה למאבק
Attitude
לובשת חצאית
אפקט הפחד
אנת`יאה
לשם ובחזרה
שיר החורש 
טלי רבן  
אלירם
ברי
גע"ס
אורי קציר 
חרמון
 
 
הראיון עם תומר ליכטש 
 
 
אריאלה 16:24 18/6/2006:
"פעם, בבלוג הישן שלה, היא כתבה שהיא חייבת לבעוט, כדי לוודא שאוהבים אותה גם אם היא בועטת.
רובנו לא בנויים לאהוב אנשים שבועטים בנו, ולכן נשאר סביבה רק מי שנורא אהב אותה למרות הבעיטות.
אני לא יודעת אם אפשר היה לעשות משהו, נראה לי שלא. הפעם היא באמת רצתה לסגור את הסיפור.
כל אלה רציונליזציות, אני יודעת, אבל להיות לטובתה פירושו לאבד את עצמך לגמרי בתוך העולם שלה, וזה משהו שפשוט אי אפשר לעשות".
 
 
תגובה/הסבר של יריב חבוט
 
מרק על התגובה/הסבר של יריב 
 
ההסבר של חנן כהן להשתלשלות העניינים 
 
 
שלכם,
 
שרית Perkol.com
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת