00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

הורה צפרדעים בביצת ישראבלוג

"הרבה יגידו שישראבלוג היא ביצה מגעילה, לא הביצה עושה את האדם, הצפרדעים יוצרות ביצה. אם לא נרצה שתהיה פה ביצה, לא תהיה פה ביצה", מתהגג חרוטון במשפט מחוזי, בתוך פוסט ארוך ועתיר תגובות, בו הוא מוחה על האאוטינג שנעשה לו.
 
אני ממש לא הולכת להיכנס כאן לסיפור רב המעללים הזה, אבל אצטט רק עוד דבר קטן שכתב חרוטון: "כל אחד כותב מסיבות שונות, מכירים את זה כשאתם יושבים עם חברים ואחרי שאתם אומרים משהו מצחיק כולם נקרעים מצחוק, כשכולם צוחקים יש הרגשה קטנה כזו של סיפוק, ההרגשה הזו של `וואלה, צוחקים בזכותי`, אני מכור להרגשה הזו וזאת הסיבה שאני כותב כאן, אני משתדל לרשום בעיקר שטויות, ואני נורא מקווה שזאת הפעם האחרונה שמפריעים לי לעשות את זה".
 


חרוטון מלנקק שם לפוסט של סבסטיאן בדיאבלוג, שגם אותו לא אצטט, מטעמי בלגן גדול, מלבד ביטוי בלוגוספרי קטן ונחמד על הרווק "לא הייתי אומר שהוא לוזר. בכל זאת, יש לו בלוג מצליח. הייתי מכנה אותו ביבי נתניהו של הבלוגים. רהוט, מרבה לחזור על עצמו ונלחץ מהר", ואלך ישר לתגובות, שם מצאתי, בתוך בליל התגובות המרתקות למדי, דיאלוג בין סבסטיאן לבין בלוגר חכם אחר, מאותו מחזור בישראבלוג:

יניב גבאי-מילר:
כשהנאצים תפסו את הקומוניסטים, שתקתי; אחרי הכל, אינני קומוניסט.
כשהם כלאו את הסוציאל־דמוקרטים, שתקתי; אחרי הכל, אינני סוציאל־דמוקרט.
כשהם תפסו את חברי האיגודים המקצועיים, לא מחיתי; אחרי הכל, אינני חבר באיגוד מקצועי.
כשהם תפסו את היהודים, לא מחיתי; אחרי הכל, אינני יהודי.
כשהם תפסו אותי, לא נותר איש שיכול למחות.
מרטין נימלר, בתרגום חופשי של עבדך הנאמן.
סבסטיאן:
אדיר. ממש כך.
לפי דעתי, היה חזק יותר אם השורה המסכמת הייתה כזו - `כשהם תפסו אותי, לא מחיתי; אחרי הכול, אני אינני אני`.
 
ואם כבר אני עוסקת בדיאלוגים בלוגוספריים מרשימים בין יניב לסבסטיאן, אני חייבת לצטט גם את זה, מפוסט קודם בדיאבלוג, מעין מונולוג של בלוגרית שמורכב מסיפורים אמיתיים של חמש בלוגריות:

יניב גבאי-מילר:
אני תוהה איזה טעם יש לפלוני לחשוף את העובדה שהוא כותב בלוג, ולהסתיר את מיקומו. איזו תועלת יכולה לצמוח מזה (לעומת הנזק הברור למדי).
סבסטיאן:
נניח לעצמנו הנחה שמדובר בבעל ואישה, ושהאישה כותבת בלוג. מה נראה לך מתאים יותר. להסתיר מהבעל שהיא כותבת בלוג, כדי לחסוך מעצמה לחצים לקרוא את הבלוג, או להגיד לו שיש לה בלוג ושהיא מבקשת לשמור אותה לעצמה בלבד?
ולאבחנה הנהדרת של יניב:
נדמה לי שאנחנו שני האנשים הכי פחות מתאימים לנהל את הדיון הזה - אתה דמות בדויה שנולדה בבלוגספירה (?), ואני לא כתבתי אף פעם באינטרנט בלי להזדהות בשמי המלא.
ועוד המשך בלוגוספרי קטן של השיחה ההיא:
"אבל, לענייננו, להסתיר. לא לשקר בתשובה לשאלה ישירה (למשל, `יש לך בלוג?`), אבל כן להסתיר ככל האפשר. לא רק כדי לחסוך מעצמה בקשות להסגיר את הכתובת; מי שאיננו חלק מהבלוגספירה (ואין לה סיבה להניח שבעלה הוא דווקא כן) לא מבין, לרוב, מה זה בלוג, למה זה טוב, ולמה אשתו לא מעוניינת שהוא יקרא בו. באופן די פרדוקסלי, אם היא לא תשמור את הסוד הזה לעצמה, בעלה ירגיש שהיא מסתירה ממנו משהו. אולי יפתח פרנויה. זה לא בריא, לא לאיש, לא לאישה, וגם לא לקשר".

~ ~ ~ ובינתיים, בעולם שמחוץ לביצה ~ ~ ~
 
טוב, אבל הרי אי אפשר להתעסק כל הזמן בקישקעס של עצמנו בבלוגוספירה. יש עוד דברים בעולם, לא? אז זהו, שישנו באמת העולם הגדול והרחב. הבלוג אריזה משפחתית של פלפל אנגלי מגדיר את משימתו כך:
"איך אורזים משפחה אחת ומעבירים אותה כמה עשרות אלפי קילומטרים מערבה? מאיפה מתחילים ואיפה מסיימים את המסע הזה? איך יודעים מה לקחת, מה להשאיר ומה אסור לשכוח בשום פנים ואופן? לא יודעים. לומדים. בכל יום מחדש".
 
עשר המכות של מעבר לחו"ל   
"הרעיון של מעבר לחו"ל נראה גדול, כביר, מפחיד מאד.
האמת? בצדק. מדובר בשינוי דראסטי של החיים - לטוב ולרע.
כדי להתחיל למפות את הרע ולפנות מקום לטוב אפשר להשתמש ברשימה הזו שמציע אתר העוסק במעברים.
בין הנושאים המופיעים ברשימה - חוסר מידע על המקום אליו עוברים, עלויות המחיה הנדרשות במקום המגורים החדש והקשיים הכרוכים במעבר של בן/בת הזוג והילדים והסתגלותם למקום מגורים חדש.
מעניין לקרא ולהשוות לגישה הישראלית למעבר לצרכי עבודה, כפי שהיא באה לידי ביטוי בפורום ישראלי העוסק בנושא.
נדמה שהגישה הישראלית היא פמיליארית יותר - תחשבו, תגיעו, תמצאו חבר`ה, יהיה בסדר, אנחנו פה רק בשביל להכין לכם צ`ק ליסט מסודר למעבר. אני תוהה אם בתרבויות אחרות הגישה הזו תקפה באותה מידה או שהישראלים, שאוהבים להתקבץ ביחד ומניחים שאם עברנו 6 מלחמות, כמה קרבות, אינפלציה דוהרת, כמה אינתיפאדות ועשרים ומשהו שנים של שלטון מוחלט של מכבי תל אביב בליגת הכדורסל, המעבר לחו"ל יהיה קטן עלינו....
 
ברשימות הצד יש מידע לקראת מעבר למגורים בחו"ל, עם בעלי חיים או בלעדיהם. ועוד רשומה לדוגמה: "עשרת הכללים למציאת המקום הטוב ביותר למגורים בחו"ל"
עם לינק לבלוג אחר, באנגלית, שעוסק במדינות שהכי כיף לגור בהן.
ואם מדברים כבר על מדינות שכיף לגור בהן, יש מהבלוג של פלפל אנגלי לינק לבלוג חו"לי שנראה עסיסי דיו כדי לנעוץ בו שיניים, חיי עם הבלונדה בצפון הרחוק, אבל זה כנראה כבר יישאר לפעם אחרת.
 
שלכם,
 
שרית Perkol.com
 
 
 
 
(ולמה בעצם אין אפשרות לרשימה נגללת?)

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

26 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת