00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

דודה מלכה, בנימין רייך, ורשומת המאה

ברשומה הקודמת הדבקתי בסוף חלק מהתגובה העגבנייתית של שלומית, ועכשיו אני אצטט פסקה פלפלית כדורבנות שמצאתי בבלוג אצל דודה מלכה, שהתפנתה לצורך זה מהקפאת הבמיה:
 
"פעמים לא מעטות אני חושבת מה יהיה, אם באמת אשאר לבד. האם אעשה תינוק מתרומת זרע ובכך אהפוך מנואשת-בת-שלושים-פלוס
לנואשת-בת-שלושים-פלוס-עם-תפרים-בכוס? אני לא יודעת. אני לא רוצה לחשוב על זה, כי האהבה חשובה לי יותר מהקמת משפחה. אני תמיד אומרת שבגיל שלושים וחמש אני אעשה ילד, ועד אז אני מחכה לבנזוג. זה בערך כמו להגיד שבעוד שנתיים אני אצא לטיול בכול העולם, ובינתיים אני מבזבזת את כל תכניות החיסכון שלי על תיקים ונעלי הליכה ושנורקלים ומדריכים ומפות ותכנונים. כאן המטרה לא מקדשת את האמצעים, היא מתנכלת להם. יש תאריך יעד ויש מטרה ויש תכניות של אנשים ועכברים, אבל בינתיים לא חוסכים. אף אחת מאתנו לא באמת מאמינה שהיא תהיה זו שתישאר לבד, שהיא תפספס את הטיול".
ותראו גם את הדיאלוג הקטן והמקסים הזה בתגובות:
דויד43ירושליים,ביהונתן:
דודוש, אלמלא הייתי לא-רוצה-ילדים-באופן-מוחלט-שלם-ומושלם, הייתי בהחלט משפריץ את זָרעי הורדרד-פוקסיה בין ירכיך ומגדל איתך לפחות רביעיה של פלפלים במגוון צבעי פסטל ריחניים
דודה:
הו הו הו! ילדי פסטל הם החייזרים האהובים עליי ביקום כולו!

 
~ ~ ~ מטה בנימין ~ ~ ~

 
אני מניחה שזה עוד לא סוף הדיונים במר גורלן של נשים בנות 30 ומשהו, אבל בינתיים, יש לי בשבילכם היום בלוג יפה של בנימין רייך. הוא מצהיר שהוא בן 29, והוא חבר בטבעות "בלוגרים דתיים", "הדוסים של ישרא" ו"הכי גאים שיש", אז תעשו בעצמכם את החשבון. לבלוג קוראים 100 שערים לגופי, ואפשר לצלול לתוכו ארוכות. אביא כמה דוגמאות:
 
מתוך הבחור הלז:
"עיניים שלי. מביט בפניי הנשקפות מהמראה, בפי, בשפתיי העבות. לו הייתי בחורה היו אומרים לי שאלו שפתיים של מוצצת. אז אני מחפש אותם, את איבריהם האבודים של בחורים המבקשים מפלט בין שפתיי. העיניים שלהם נעצמות לפתע, והם כבר לא מביטים בי. היכן הם שקועים, אותם אנשים שלא טעמו טעם חטא? עוד רגע תבער בהם החרטה והם ימהרו ללכת, כמו הבחור הלז, שמיהר לחזור לישיבה. הוא שכח אצלי את החומש מקראות גדולות שלו. עכשיו הוא בטח במיטתו בפנימייה, מתחרט, ותוך כדי הרהורי תשובה הוא נרדם. בשחרית הוא ידפוק על לבו, סלח לנו אבינו כי חטאנו, כי פשענו.
והתענוג הבזוי עולה בזיכרונו והאיבר הקטן, המאוס והרעב זועק מבין קפלי תחתוני הכותנה הלבנים. ושוב הוא מתאווה, ועיניו פוגשות באחוריו של אלחנן העומד בתפילתו לפניו, ועם כל נענוע ונענוע הם בולטים יותר, והחריץ שבהם הרי זה דרך האמצע שצריך שיבקש האדם, והבחור הלז כבר לא רואה מכנסיים, רק אחוריים, כמו במקווה של הישיבה, כשכל הבחורים נכנסים וטובלים".
 
ועל הצילומים שלו הוא כותב מפריז:
"הייתה כנסיה אחת שחיבבתי במיוחד, כנסיית ירושלים, שמאחוריHotel de Ville . התחבבתי על הנזירים שם והם נתנו לי להיכנס לחדרים הפנימיים. אני זוכר היטב את התמונה. היה יום ראשון. הקדמתי לבוא למיסה. הכנסייה הייתה ריקה. הנזירים היו בחדר ההלבשה הנקרא סקריסטי. התיישבתי על כיסא עץ, סמוך לכניסה. הוצאתי את מצלמת העדשה הכפולה והבטתי דרכה, כשידי על ההדק. האור במקום מחייב חשיפה ארוכה. הנה הנזיר שכה ערגתי אליו,
מוציא את גלימתו מהארון. הוא עומד לצאת. הוא מביט בעדשה. אני לוחץ על ההדק. הוא ממשיך אל תוך הכנסייה כשגלימתו מתבדרת מאחוריו. כשפיתחתי את הסרט הבטתי בתשליל שעה ארוכה. הגלימה הייתה פתוחה לרווחה והנזיר נראה בלבן מעורפל כגוון העור המתחלף לגוונים של סרט שחור לבן.
הגלימה התבדרה מאחוריו כהילה, כשהיא יוצרת מִתְאָר של גופו החטוב. נרגש רצתי לחדר החושך שבמרתף, לראות את התמונה במַגְדֵּל. הבחנתי באותיות סקריסטי שעל משקוף דלת הכניסה ובנזיר המישיר מבט אל העדשה וגופו מחליק מתוך בגדיו. התרגשתי.
אולי התמונה הזו שכנעה את ועדת הקבלה של בית הספר לאמנות `בוזאר` לקבל אותי".
 
העבודות שלו בבמה אחרת:
"איש ואשה, דיאלוג ותמונה", אישה:
"אטמון את פניי בכר, שלא אזעק מכאב, אך אתה תבקש את צעקתי. שיניך נעוצות בגבי. איברך מיטלטל בתוכי כמו נחש סהרורי. הכישני, בעלי. איני יכולה יותר. רבך אמר שעלי להתאפק. אלה ייסורים של אהבה. עלי לאהוב אותך בכל לבי. גופי לך, בעלי היקר, לך ולמד תורה. 
האם המרק החם  מלהיט כך את גופך?"
 
אזור עבודות רישום וצילום שלו ב"במה".

 
 זאת הרשומה ה-100 שאני מפרסמת בבלוג הזה, שתכף תמלא לו שנה 
 
 
שלכם,
 
שרית Perkol.com
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

26 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת