00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

פוסטים כשרים לפסח

צדיקים גמורים, מלאכתם נעשית בידי אחרים. ליל הסדר לא מתקיים אצלי, כך שאני פטורה מהכנות. מחר תבוא העוזרת, תעשה ניקיון. ואם צריך רשומה חגיגית, הרי שבלוגרים ברחבי הבלוגוספירה מספקים שפע של חומר, חגיגי יותר או פחות.

אתחיל דווקא עם הפחות חגיגי, אבל הכי משעשע, אצל תות:

כנגד ארבעה נהגים דיברה תל אביב

אחד מחפש חניה, אחד חוסם כניסות אחד שמאבד דרכו בתל אביב ואחד שאינו יודע לחנות.

מחפש חניה מה הוא אומר? מה הצבעים והתקנות והשעות אשר התרה לכם העיריה? ואף אתה אומר לו כתושב המקום: אין מחנים בכחול לבן אחרי חמש בערב ללא תו.

חוסם כניסות מה הוא אומר? מה הסיבובים האלו? לכם ולא לו. ולפי שהוציא עצמו מן הכלל ומחכה שחברה שלו תרד כפר בעיקר. ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשיתי לעצמי בצאתי מחיפה. לי ולא לו, אילו היה שם לא היה מוצא חברים.

שמאבד את דרכו בתל אביב מה הוא אומר? איפה אני? ואמרת אליו: בפניה הבאה שמאלה ואתה על השדרה. ישר עד הסוף ותגיע לחניון של הבימה.

ושאינו יודע לחנות גם במקומות רחבים, שנאמר, והגדת לו ביום ההוא כי בעבור זה עשתה לי העיריה חניון קרוב לבית.

~ ~ ~ פיסות של נוסטלגיה ~ ~ ~

נמשיך עם רשומות בנופך נוסטלגי. כמו זו של memo:

סדר בקיבוץ

כל שנה היינו עושים סדר אצל סבא בקיבוץ. לא כל חג היינו חוגגים שם, אבל את ליל הסדר תמיד. קונים בגדים חדשים לחג - בדרך-כלל משהו לבן, מתארגנים, ונוסעים צפונה. מגיעים לחדר של סבא איזה שעה-שעתיים לפני, ואז הולכים לחדר-האוכל. השולחנות מסודרים שורות שורות באווירת חג, ועליהם יין, תירוש, ומצות. לא זכורה לי צלחת פסח. אחר-כך עוברים עם עגלות כדי לחלק את האוכל. המרק הצח שלהם עם הקניידלך שווה במיוחד.

התפאורה והקישוטים הם  של פסח, והילדים של הקיבוץ מתכוננים בהתרגשות משני צידי הבמה. קוראים הגדה מקוצרת כזאת; הגדה של הקיבוץ הארצי. ב"והיא שעמדה" שרים "ואנו ניצלים מידם". על הבמה יש מקהלה. דרורה הכי יפה והכי בולטת. גם בשירה היא מאד דומיננטית. למטה עומדת המנצחת עם אקורדיון. הם שרים "הנה הסתיו עבר", "פנה הגשם", ועוד המון שירים (עד עכשיו אני שומעת את דרורה). זה נורא יפה ומרשים. הילדים מביאים אלומות שיבולים לבמה ועושים הצגה של "חד גדיא". למחרת סבא שר לי את "על גבע רם" ונורא מתלהב כשהוא מגיע לפזמון (ולרועה רק אוהל בד, ולו רק גדי גדי אחד - חד גדיא-א-א-א חד גדיא-ה-ה).

נוסטלגיה פחות מפויסת, אצל מקס הזועם:

גיל 7: סרבנות מטעמי מצפון. בימים ההם, היה בישראל מנהג ברברי שעיקרו להזמין עולים חדשים מברית המועצות לסדר פסח. בשביל העולים, זאת היתה עוד חוויה טראומטית בשרשרת שהתחילה מ"הבאנו שלום עליכם" בשדה התעופה, עיברות שמות כפוי ושאר מרעין בישין. בתקופה ההיא, מקס הזועם היה קטן, אבל לא אהב שדופקים אותו. ההורים שלו סבלו בשקט את היין (מילא יין במקום וודקה, אבל רק ארבע כוסות?!), את הגפילטע פיש (אוכל מגעיל אפילו בסטנדרטים סובייטיים) ובעיקר את הממבו ג`מבו הלא מובן (ברוסיה, מי שהבין את הממבו ג`מבו הזה זכה לפגישה צפופה בק.ג.ב. ) והבלתי נגמר שצריך לעבור כדי להגיע לאוכל.
ובכן, המארחים, שהיו כל כך נחמדים שמקס הזועם רצה לתקוע להם מזלג בעין, ניסו להפיל על מקס הזועם לשאול איזה קושיה. מקס הזועם אמר לא. הם התעקשו. מקס הזועם אמר לא. הם ממש התעקשו. מקס הזועם אמר לא וככה זה נמשך עד שהם תפסו קריזה והתייאשו.
בפסח הבא הם כבר לא הזמינו אותנו. עכשיו, אגב, מקס הזועם מוכן לקחת על עצמו קושיה, בתנאי שישתה הרבה אלכוהול קודם, ובתנאי שזאת תהיה הקושיה של האח הרשע.

ותקראו שם עוד, על גיל 20: מקס הזועם מגן על המולדת.

ונוסטלגיה עצובה, ליל סדר בבית סבא של אניגמטי:

בילדותי, נהגנו לנסוע להורי אבי שגרו בשכונה קטנה בדרום תל אביב מדי שישי לארוחת ערב. (...)  בסדר הפסח קיבלה הארוחה גוון חגיגי וטכסי יותר. עדיין אכלנו על אותו שולחן צר בפינת האוכל הקטנה בדירה בדרום תל אביב אבל נדמה היה שהדירה עצמה הפכה לארמון מסתורי. כולנו התכוננו לקריאת ההגדה ולביקורם של משה, יהושוע, הרבנים הדנים בסיפור יציאת מצרים כל הלילה ובעיקר לטכסים הרבים שליוו את קריאת ההגדה: שפיכת המים והיין עם עשרת המכות, נטילת הידיים של סבי מעל קערה גדולה, מזיגת כוס היין הגדולה לאליהו הנביא ופתיחת הדלת לחדר המדרגות (הילדים הקטנים תמיד הקפידו להציץ בחשש לעבר חדר המדרגות החשוך, מצפים לכניסתו ומודדים בעיניהם את גובה היין בכוס הגדולה, שמה התגנב האיש ושתה מהיין כאשר דעתם הוסחה לרגע מפתח הבית). 

וכמובן, ארוחת החג. ארוחה זו כללה מנות רבות ובהן קציצות הפרסה האגדיות של סבתא, חצאי העגבניות הממולאות בתערובת בשר ותבלינים סודית, פשטידות המצות, הפסוליה, שמאז שסבתי הלכה לעולמה עוד לא טעמתי כמוה, המוח והלשון והשיא הקולינרי של הערב- מגש צלעות הכבש המהביל שהוגש, חם מהתנור, ע"י סבי בחגיגיות של פעם בשנה.
 
(...) בנסיעה חזרה התלונן אבי על כאבי ראש וגלי חום שהוא מרגיש, סמס ראשון מהלוקמיה שהחלה לכבוש את גופו.

~ ~ ~ סדר של גלויות  ~ ~ ~

רחוקה כותבת, מי בכלל צריך את פסח? (או-מאמציי למצוא סדר)

פסח זה סתם חג מטופש. חבורה של אנשים קרובים-גנטית נפגשים כדי לקרוא סיפורים עייפים ולכולם יוצאת הנשמה עד שמגיעים לאוכל, שלשמו התכנסו מלכתחילה. ואי אפשר אפילו לאכול איזו עוגה טובה בסופו! ובכל זאת, עמדתי מהצד כשהאמריקאים חגגו את טנקס-גיבינג, הסתכלתי בקנאה ובהשתאות כשכולם היו ב`שיגעון הכריסמס`, ראיתי אותם קונים מתנות, מתלבשים יפה ומתאספים לאכול אוכל מסורתי. עכשיו תורי. פסח הוא ה-חג היהודי הגדול מכולם, לפחות מבחינת מידת ההשקעה והקיטורים. זה החג שבו אנחנו היהודים מראים לעולם (במקרה הזה, לאמריקאים האדישים) שגם אנחנו יודעים לחגוג, ובגדול. וככל הנראה אני לא אוכל לקחת בזה חלק. 

התחלתי לברר לגבי בתי חב"ד למיניהם, אבל האמת היא, כשאתה נמצא בטרק בדרום אמריקה או על החוף בתאילנד, זה הרבה יותר מתאים. כשאתה חי בעיר כמו ניו יורק, מלאה ושוקקת בישראלים ויהודים, רוב האנשים לא מוצאים את עצמם חוגגים בחברת זרים גמורים בחסות החבדניקים.  

פסח מסמל בשבילי משפחה, על הטוב והרע שבאים איתה, ואני רוצה לחגוג אותו עם אנשים קרובים אליי. אז החלטתי, אם אין לי אנשים קרובים מבחינה גנטית, אני אחגוג עם ה-next best thing - החברים שלי. וכך החלטתי, בצעד נועז בהחלט, לבשל ארוחת חג בעצמי ולהזמין את החברים שלי. אם פסח לא יבוא אליי, אני אביא אותו בעצמי, ובינתיים אחנך כמה אמריקאים גויים תרבות יהודית-מהי. אז למישהו יש מתכון לקניידלעך כמו-של-סבתא? :-)

~ ~ ~ ויש גם קמחא דפסחא לרעבים (על ארבע) ~ ~ ~

בבלוג עין לציון צופיה

הפסח הזה החלטתי להסיט את הפוקוס שלי מערמת העמותות והגמ"חים ההולכת וגדלה, ולהתמקד במקום אחד קטן ומוזנח שאינו זוכה לשבב של פרסום, יחסי ציבור או תשומת לב ממסדית כלשהי. שם המקום הוא "כלביית הבשן" והוא מוסד פרטי, עלוב ועצוב, המספק מחסה ואוכל לכלבים ולחתולים של אצבע הגליל.

למה: אין באצבע הגליל שום כלביה או מכלאה אחרת האוספת אליה את חיות מהחמד המשוטטות של האזור, וזהו הפתרון האחד והיחיד שקיים במקום עבור ההולכים על ארבע שננטשו והושלכו על ידי בעליהם. אבל המכלאה הזאת עניה ובקושי שורדת, ומפעיליה מעבירים את מרבית זמנם בניסיון לאסוף ולגרד אוכל עבור היום ומחר ובמאמץ לשמור את חוסיהם מוגנים מפני פגעי מזג האוויר והעולם שם בחוץ.

איך: אם מישהו מכם רוצה ויכול, אשמח אם תצרפו משהו מהדברים הנחוצים אל ההזמנה שפתחתי בחנות "כלבו לכלב ולחתול", שברחוב פרישמן בת"א (ממש על כיכר רבין). מספר הטלפון של החנות הוא: 03-5229056

 

ולקינוח, מנטיס מסבירים איך לחצות מצה (חג שמח, רונאל!)

 

  אז חג אביב שמח ומבדח, עם אהבה חדשה למי שאין, וחידוש אהבה למי שיש, והרבה חופש למי שצריך, ועבודה למי שאין!   

 

שלכם פעמיים בשבוע,

שרית Perkol.com

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת