00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

לרוץ ערום במגרש הכדורגל, עם מסיכה על גבי מסיכה

לא קורה הרבה שבלוגר כותב לך סיבות למה לך לקרוא דווקא את הבלוג שלו, מכל רבבות הבלוגים העבריים. אז הנה, הרשימה שנותן הבלוגר דוד (שם בדוי), בפוסט שכותרתו אתה חייב את זה לעצמך:

"יש משהו מיוחד בלכתוב בלוג אנונימי. (...) אני כותב המון זמן בישראבלוג. לאורך הזמן כתבתי לא מעט רשומות ובשלב מסויים כמו כל בלוג, אתה מתחיל להיפתח אל הבלוג הסטטי ואל הקוראים שלכאורה וירטואלים, אך הם בשר ודם מאחורי הכל. בסופו של דבר הזהות שלך נחשפת. אבל לפתוח בלוג חדש, להתחיל מההתחלה בלי כניסות, בלי גולשים קבועים ובלי 500 תגובות לפוסט, אתה מתחיל להרגיש עירום. פתאום אתה כותב באמת אך ורק לעצמך. 
אפילו את השורות הללו אני תוהה מי יקרא. והשאלה הנשאלת היא - מי יגיב? במיוחד כשאני לא מגיב לאלו שמגיבים לי. אבל ניחא, אני באמת חייב לשמור על האנונימיות שלי כי אין ברירה, נכתבים כאן דברים שלא הייתי רוצה שחברים שקוראים את הבלוג המקורי שלי יקראו גם את `מאחורי הקלעים` של חיי.
לכן, בכדי `לרכוש` כמה קוראים קבועים, החלטתי לכתוב רשומה שתסביר לכם בקצרה למה כדאי לכם להוסיף אותי לרשימת הקוראים הקבועים שלכם.
1. אם יש לי הרבה קוראים בבלוג אחר, כנראה שאני כותב טוב או מעניין בכדי שתקראו גם כאן
2. כל מה שנכתב כאן עשוי לקרות לכם.
3. כל מה שנכתב כאן, יכול להיות שקרה לכם והנה הזדמנות להיזכר באיך נראיתם פעם "צעירים ויפים"
4. זה יומן אמיתי! לא של ילדה בת 14 בגיל ההתבגרות, לא כזה פיקטיבי שמנסה לקנות כניסות, אלא קוראים איכותיים.
5. אולי בסוף תגלו מי אני
6. כולם גולשים לישראבלוג 10 פעמים בחצי-יום לפחות, אני מעדכן לפחות פעמיים בחצי-יום, אז יהיה לכם מה לקרוא.
7. הרשומות קצרות ולא צריך להסתבך איתן
8. ברוב הרשומות מתפרסמים שירים, וככה תוכלו להיזכר בשירים שמזמן לא שמעתם
9. אני אחד ממכם, אתם חייבים לתת לי צ`אנס
10. אולי בסוף היא תגיד "אני רוצה אותך" ושום סיבה אחרת לא תהיה יותר טובה מלהיות קורא קבוע ומאושר".

כפי שהוא כותב בכותרת הבלוג שלו, "כבר שנים בישראבלוג. פעם הבטחתי לעצמי שלא אלך לפסיכולוג, אבל לאחרונה התחלתי להשתגע, אז פתחתי בלוג עם כינוי בדוי כדי לפרוק את האמת שמאחורי הקלעים".

שמתם לב מה קורה כאן? הכינוי הבדוי שהמצאנו לעצמנו כשפתחנו את הבלוג הופך עם הזמן חלק מאיתנו, כמו השם שנתנו לנו הורינו, כמו השם שרשום לנו בתעודת הזהות. האצילות מחייבת. למרות שהכינוי בדוי, ואנחנו אנונימיים, נוצרת לנו פרסונה בלוגוספירית, שמקבלת חיים משל עצמה. היא נעלבת, היא מעליבה, היא צריכה להתנהג בהתאם לעצמה, היא לא יכולה לעשות פדיחות, היא אפילו לא יכולה להיות חושפנית מדי כפי שהיתה לפני שהיו לה גדודי קוראים ומגיבים.

מה שעשה כאן הבלוגר הוא לשים מסיכה על גבי המסיכה. כמו קונדום כפול. והקטע הוא, שאני מבינה אותו לגמרי. גם אני הייתי שם, גם אני הרגשתי כך, גם אני עשיתי את זה. הוא רוצה להתחבא, הוא רוצה להיות חופשי לכתוב מה שמתחשק לו, הוא רוצה להסתובב ערום לגמרי - אבל על אור הזרקורים הוא לא מוכן לוותר. התענוג הזה של הרייטינג, של התגובות, הוא ממכר. כמו סטריקר, זה שרץ ערום במגרשי הכדורגל לקול תשואות הקהל ומצלמות הטלוויזיה, רק עם מסיכה על הפנים. וכמה טוב שאפשר ליהנות כאן משני העולמות.

ולגופו של בלוג, דוד מדבר שם על החברה שלו, שחזרה לחבר הקודם שלה. בפוסט מחזיר אהבות קודמות הוא כותב:

"הן תמיד נזכרות בחבר הקודם שלהן כשהן יוצאות איתי. אני סוג של מחזיר אהבות קודמות. אם נפרדתן מחבר שלכן ואתן ממש מתגעגעות אליו, אתן מוזמנות אלי ואפילו לא תצטרכו לשכב איתי (כי אני נגד סטוצים בחיי האישיים) ואני אדאג שהחבר לשעבר יחזור אליכן. זה הכי קל שבעולם... אתן אפילו תוכלו להגיד לי `אני רוצה שנישאר בקשר`, או משהו שתבכו לי שכבר לא אכפת לי ממכן, אבל מה אכפת לכן? אתן תזכו בחבר שלכן בחזרה".

~ ~ ~ בלוגיל המעבר ~  ~ ~

זה כנראה בלוג לנשים בלבד, למען הדיוק נשים בגיל המעבר, וגם לגברים שמישהי יקרה להם נמצאת בתקופה הזאת. את הבלוג כותבת סו ריצ`רדס, אשה קנדית במיטב שנותיה, וכותרת המשנה שלו נשמעת יותר טוב באנגלית, שפת הבלוג הזה  -  How to Punctuate Life Without a Period (איך להדגיש את החיים בלי מפיק - כשבאנגלית המילה period פירושה "נקודה" וגם "וסת").

ריצ`רדס מוציאה לאור לוח שנה מצולם עם תמונות של נשים, וחזה נשי, כדי הגביר את המודעות לשמירה על בריאות השד. לפי דוח של אגודת רופאי הנשים הקנדית, כארבעה מיליון נשים קנדיות נמצאות בגיל המעבר. עד שנת 2006, נשים מעל גיל 50 יהיו 22 אחוז מהאוכלוסיה בקנדה - סיבה מספקת להצלחה של בלוגיל המעבר. בבלוג היא מעבירה מידע על השלבים ועל הסימפטומים, נותנת עצות ומציעה "תרגילים למוח המתערפל".

~ ~ ~ יומולדת בלי שופוני ~ ~ ~

איילת בועזסון כותבת מקיימברידג`, מסצ`וסטס, על אמנות השופוני - על חגיגות יומולדת של פעם, לעומת הטקסים הגרנדיוזיים שמפיקים ההורים של ימינו:

"סיפורי זוועות על שכירת אתרים ותשלומי עתק לליצנים ומפעילים שונים. חשבנו שמיקומנו בגולה יפטור אותנו מהצורך לראות ולהיראות, אך נתבדינו. זה אולי ישמע לא ראוי ומתנשא מצידי, אבל למעשה, כל יוצאי כנען סביבנו ראו בעצמם השותפים האולטימטיבים לחגיגות שעוגת שוקולד מקושטת בעדשים היא כבר לא חלק מהן.
פרט לספורים, לרובם לא הרגשנו חיבור מיוחד למרות ש`כולנו ישראלים ויכולים לחלוק סיפורי צבא ומסורת`. בלשון ממש בוטה - אם היינו נפגשים בארץ, לא הייתי מתקרבת אליהם עם מקל ממטר. אבל נעים או לא, הם רמזו רמזים עבים כמו פיל ואני נכנעתי, וכך מצאתי את עצמי מפיקה אירוע יומולדת של גיל 4 לכ-24 ילדים בגילאים שונים, הוריהם המורעבים (כי הרי אצלנו בעדה אירוע בלי אוכל הוא לא אירוע), פרטית אחת שעסוקה בלבכות במשך כל היומולדת - כי זה מה שילדי יומולדת עושים, ואבא של פרטית אחת שנשבע שהוא לא עושה יותר שום מסיבה. אף פעם. לעולם. ושום דבר שאני אגיד לא יגרום לו לשנות את דעתו. לנצח. ובכלל כדאי שאני אתחיל לשים לב יותר לנושאי השיחה אותם אני מייעדת לפרטית לשרינקים העתידיים שלה כי הרי לא יתכן שכל דבר יבוא בחשבון. בקיצור - עונש גדול".

היא מספרת שהשנה החליטה לשים לזה קץ, ואיך הרימה יומולדת לקטנה "בלי ליצן, בלי דצים, בלי שופוני, עם ילדה אחת שלא בכתה בכלל, ואבא אחד שלא קיטר, בעיקר כי לא הפתיעו אותו עם הלא נודע. שרנו שירי יומולדת בעברית, אנגלית, סינית ותורכית. יצאתי תותחית".
מזל טוב.

 

 אפרופו יומולדת, שירה לי מזמינה אתכם לאחל מזל טוב לחני נחמיאס, שחוגגת היום כך וכך אביבים. מזל טוב!

 

שלכם פעמיים בשבוע,

שרית Perkol.com

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת