00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

ממש אי אפשר עם הבלוג הזה

אי אפשר עם הבלוג הזה. אי אפשר שבבלוג יופיעו בזו אחר זו תגיות כל כך לא נדבקות זו לזו, כמו גופה, לנשום, בן. אבל ככה זה בבלוג של המצמרר של אמאסינית עםכינורגדול. איתמרוש, קוראים לבלוג, על שם בנה הפעוט שהלך לעולמו. וקשה, קשה לקרוא את זה, ומצד שני, איך אפשר לא.

תחת הכותרת היבשה והעניינית "תרמנו קרניות ומסתמי לב" היא מדווחת:

"בשתיקה, חפויי ראש, גמאנו מסדרונות ארוכים ומוכרים לכוון חדרי הניתוח. מיטה גדולה על גלגלים עליה איתמרוש שלי מכוסה בסדין, בליטה קטנה במישור אינסופי. האח התעקש לכסות גם את הפנים, כמו הגופות ב`חוק וסדר` או ב``CSI`. חשבתי על מיטות הפרספקס בתינוקיה, על אמהות בכותנות ענקיות, במפשעות פצועות ודואבות, הולכות בקושי, גוררות את העוללים שזה עתה נולדו בחזה מלא חלב וגאווה-אהבה. אינסטינקטיבית, רציתי להפשיל את הסדין, כדי שיוכל לנשום. לנשום? כמה טיפשי.

בחדרי הניתוח הוכנסנו לחדר ענק וחשוך, הרגשתי שאנו מוקצים, שאף אחד לא יראה. `אחות רחמניה` פקדה עלינו רכה אמיצה ותומכת, בשנות החמישים לחייה, קמטים בלחייה ושערה הארוך השחור אסוף ברישול לאחור. רכות נעימה אחרי האח-סניטר.

הסרתי מיד את הסדין מפניו. רכנתי מעליו מכוון הראש, כך שפני ופניו היו הפוכים. ליטפתי את לחייו וליטפתי וליטפתי וזלגתי ונישקתי ארוכות. הוא שכב עצום עיניים. הבנתי שזה חד צדדי. הוא אינו מרגיש את הקושי שלי לעזוב אותו עכשיו. מתאמת ההשתלות התקשרה אלי לנייד. `זה הזמן להיפרד` היא אמרה ברגש רב. הבנתי שזו הפעם האחרונה שהידיים שלי, שעכשיו מטיילות לאיטן על מקשי המקלדת, נוגעות בלחייו והשפתיים שלי טובעות בפניו, בגופה של הבן שלי. הבן שלי גופה. אני לא קולטת איך אצבעות כף ידי הימנית מסוגלות להקיש את צרוף האותיות הזה".

ברשומה אחרת היא מפרטת רשימה לא סופית, כלשונה, של מצבים שסטרו על פניה "ביד חזקה ובזרוע נטויה":  

1. לראות את המילה ז"ל אחרי שמו של איתמר
2. להיכנס לאתר של "המאוחדת" ולראות רק את שמה של נעמה מתחת לשמי
3. לראות את פניו השלוות של איתמר נחשפים מבעד לתכריכים כשפיסות צמר-גפן קטנות נותרות דבוקות לריסיו
4. לשמוע את צליל הרעשן שלו נופל על האבנים שכיסו אותו, את צליל האתים ננעצים ברגבים של אדמה, ואת הקולות הקצובים של הרגבים הנופלים לבור ומכסים את איתמרוש שלי
5. להיכנס  ש ו ב  למחלקת ילדים א` ב"דנה" ולקחת משם ביופסיות שריר ועור בתוך קלקר עם קרח יבש
6. לקבל טלפון חמישי מהמגזין "להיות משפחה" ולשמוע "מזל-טוב, נולד לכם בן", אחרי שכבר 4 פעמים ביקשתי מהם להסיר את שמנו מרשימת השיווק
7. לפנות את חפציו של איתמר מהמעון השיקומי, כולל את תמונתו שהיתה תלויה על דלת הכיתה שלו

בפתיח, היא מסבירה כי שכלה את איתמר, ילד עם צרכים מיוחדים, בהיותו בן שנה וחמישה חודשים. יש לו אחות, נעמה, בת שלוש, ואם זה לא המקום לכתוב "תיבדל לחיים ארוכים וטובים", אז אני לא יודעת איפה.

~ ~ ~ גאוות יחידה ב"הארץ" ~ ~ ~

ארנה קזין כותבת בבלוגה הטרי "גאוות יחידה", בכותרת "לחסל את קיני הטרור", אפרופו הבטחתו של ביבי להילחם בתופעת הסחר בנשים:

"נתניהו הוא איש תם וישר, אין אלא להאמין לכל מלה שהוגה פיו, והוא גם איש מעשה, אחד שמוציא רעיונות אל הפועל, ומכאן הבלבול: אם נתניהו אומר שייאבק, אם נתניהו, מר טרור, אומר שסחר בנשים הוא טרור, כלום נוכל שלא לתמוך בו ולחזק את ידיו? מעניין איך זה יעבוד. אפשר להבין מדבריו של נתניהו, שאם יהיה ראש ממשלה הוא יישם במאבקו נגד הזנות שיטות מנוסות היטב של מלחמה בטרור. כלומר, אולי הוא ישלח יחידת מסתרסרים, כדי לחסל סוחרי נשים".

וקצת מהצהרת הכוונות של קזין:
"את הכותרת לבלוג הזה, גאוות יחידה, הציע ידיד ועמית, א"ש, ונדמה לי שהוא הצליח לקלוע ללב העניין. זהו המתח שמתקיים אצל כל כותב וכותבת, בהכרח, בין הכמיהה להשתייכות ובין הצורך בהתבדלות. במקרה שלי זו השתייכות בבחירה, וגם בעל כורחי, לקבוצות מוגדרות-היטב כביכול, כמו התנועה הפמיניסטית, תנועת השמאל, הזהות הלסבית, הישראליות והמוצא הבריטי. בתוך כל אלה אני מחפשת עמדה פרטית משלי. גאווה של יחידה".

~ ~ ~ בלי סודות? ~ ~ ~

ד"ר תרצה הכטר, מרצה וחוקרת רטוריקה, מיתוסים ותקשורת פוליטית, כותבת ביום אבטחת המידע על הצורך לעניין את הציבור דווקא ביתרונות חופש המידע ברשת, במקום להפחיד אותו מפני הסיכונים.

"הערכת הסיכונים אינה ברורה. ומציעים כיצד להיערך לאבטחת המידע בטווח הקצר ובטווח הארוך. ומנגד - תחקירנים כגון אילנה דיין חושפים מערכת שלמה של גניבות מסמכים, תמונות פורנוגרפיות ממחשבים `מוגנים`. כל זה מוביל רק לדבר אחד - פאניקה גדולה ובלבול בין תפישות שונות של `סיכון` שמקורו בשימוש באינטרנט לצורכי תקשורת או חיפוש מידע.

המושג סיכון מעורפל ביותר בעידן המידע. פרט לוירוסים, חדירות, גניבת ססמאות, שהם מסוג העבירות הנפוצות גם בעולם המציאות הפיזי, במה אנו מסתכנים כאן, בחשיפת יתר? הרי אפשר לא למסור פרטים אישיים מדויקים, אבל ישנם אותם קבצים שנקראים cookies, האם זה `סיכון`? אולי התרגלנו לזה? אז מדוע שלא נחשוב מחדש על תופעות אלו שרק לפני שנה, ביום אבטחת המידע הקודם, נחשבו כ`סיכון` (משום פגיעה באוטונומיה של הפרט) ושכעת יש יותר מודעות לכך שבעידן המידע החופשי הוא (המידע) באמת צריך לזרום חופשי".

היא מתייחסת לספרו של פרופ` ניב אחיטוב "חברה בלי סודות" וכותבת

"אין דבר שיכול לעצור את הטכנולוגיה. מה שנותר לחברה שלנו הוא, לפתח מסגרת חשיבה שמקבלת את הקידמה ובכך מאפשרת לפרט לקיים חיים בלי להיות מוטרד מהחשיפה המרובה שכמוה לא הכיר מעודו. שנובעת בהכרח ממאפייני הרשת ותוצריה". חברה בלי סודות יכולה להיות אורווליאנית, עם האח הגדול, ויכולה להיות "צורת קיום די שוויונית - חברת רשת במלא מובן המילה/מושג, שבה רבים נוטלים חלק בעיצוב נורמות התנהגות וקיום לאור האינטרנט". מסקנת ביניים: כדאי לחשוב במונחים של פשרה.

שלכם פעמיים בשבוע,

שרית Perkol.com

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת