00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

לגעת בחושים

ליקויים בויסות חושי בגן - איך מזהים? מה עושים?

 

ליקויים בויסות חושי בגן – איך מזהים? מה עושים?

שרון שני גונן – מרפאה בעיסוק

 

 

"הילד חוטף חפצים מילדים, הוא לפעמים גם מכה ובועט. הוא מתוק, נשמה טובה, ממש לא נראה שהוא מתכוון לעשות רע, כשכועסים עליו הוא בוכה בעלבון.

לפעמים הוא צועק נורא חזק, ולפעמים הוא נורא נבהל מרעש חזק.

ההתנהגות שלו לא צפויה, קשה להבין מה מניע אותו.

 

ניסינו להתייעץ עם הפסיכולוגית, והיועצת החינוכית של הגן, הן המליצו על טבלת חיזוקים, ועל מתן תשומת לב יחידנית, אבל לא נראה שיש שינוי כלשהו בהתנהגות של הילד".

 

בדרך כלל, כשאנו נתקלים בדפוסי התנהגות כמו זה המתואר כאן, אנו נוטים להבין אותם במושגים התנהגותיים או רגשיים.

אנחנו אומרים שהילד "מחפש תשומת לב", אולי אנחנו חושבים על משהו שקרה אצלו בבית, אולי אנחנו חושבים שיש לו בעיה בתקשורת חברתית, או שהוא לא מצליח להביע את עצמו באופן מספק, אולי זו "בעיית גבולות".

פעמים רבות אנו מנסים להעניק לילד יותר תשומת לב והבנה, או לשים גבולות ברורים ולהעניק חיזוקים על התנהגות טובה, אולם אנו מגלים ששיטות אלה אינן מראות מספיק יעילות בטיפול בילד.

לעיתים ההורים אינם מבינים על מה אנו מדברים, בבית הילד אינו מראה התנהגות כזו, והורים מסוימים אף רומזים שהבעיה נעוצה בגן, בצוות או ביועצת.

 

חשוב שנהייה ערים לקיומו של עוד שדה התייחסות, שהוא ההיבט החושי, הסנסורי, של התנהגותו ותפקודו של הילד.

לפעמים יש לילדים בעיה בעיבוד וויסות חושי.

למעשה מדובר באוסף של בעיות שונות, עם כל מיני שמות, אך אנו נתייחס אליהן כרגע כאל תחום כללי, ונכיר אותן כקבוצה.

בעיות בויסות חושי יכולות להשפיע מאוד על התפקוד וההתנהגות של ילדים. ומה שמאוד מבלבל בהן הוא שהן מופיעות בהרבה תחפושות.

פעם חשבנו שמדובר בשני דברים: יתר רגישות, ותת רגישות.

היום אנו יודעים שזה לא כך.

התמונה שאנו רואים היא הרבה יותר מורכבת.

ישנן מרפאות בעיסוק שיודעות כיצד להבין את "השפה החושית" של התנהגות הילד, ואיך לעזור לילד ולסביבתו להבין אותה.

באמצעות תכנית התערבות מתאימה, הן יכולות לסייע לילד ולסביבתו להפוך את התנהגותו של הילד למתאימה יותר ולכזו שמשרתת את מטרותיו באופן מסתגל והולם את צרכיו.

 

נסתכל על כך מכיוון התפקוד הכולל של הילד בעל הקושי בויסות חושי.

התנהגות תגובתית: הילד פועל באופן מסויים כתגובה לגירוי שמגיע מהסביבה.

דוגמה: מגע קל נחווה על ידי הילד כמכאיב.

הילד יכול להגיב בכמה אופנים:

1. הוא מתלונן שילדים אחרים, או אנשי הצוות, מכים אותו, בעוד שברור שזה לא כך.

2. הוא נמנע מקרבת ילדים אחרים.

3. הוא מכה את מי שנוגע בו, או ליתר דיוק, דוחף אותו כדי להרחיקו.

דוגמה: הילד נפצע בידו.

הילד יכול להגיב בכמה אופנים:

1. בשאננות וניתוק, "אוי, תראי יש לי דם" (חור מרשים ומבהיל ביד)

2. בצווחות ודמעות מעל ומעבר לכל פרופורציה...

3. לא בוכה מהפצע, אבל מפחד מהמשחה והפלסטר.

חשוב  להבין שאופני התגובה הללו יכולים להופיע לסירוגין אצל אותו ילד, בזמנים שונים.

כלומר, ההתנהגות התגובתית אינה עקבית.

לעיתים ילדים מתנהגים בצורה מסוימת בעקבות גירוי סביבתי, או הצטברות של גרייה סביבתית, אך אינם ערים לכך, וגם אנו איננו ערים לכך.

אולי הרעש של המזגן מטריד אותם, אולי הריח העולה מהבושם החדש של הגננת, אולי מישהו צחק בקול רם או מישהו מכסח את הדשא במרחק שלושה קילומטרים.

לעיתים מדובר בעומס יתר חושי שנבנה מהבוקר והגיע לשיאו ב"קש" קטן ששבר את גב הילד.

 

יש סוג נוסף של התנהגות תגובתית:

"התנהגות של חיפוש תחושה"  לעיתים נכון לקרוא לה "התנהגות מתקנת" כי זה מה שהילד מנסה לעשות באמצעותה,לתקן את הויסות שלו. אך  זה שם קצת מצחיק כי לפעמים ההתנהגות הזו מקלקלת לילד ולסביבתו יותר מאשר היא מתקנת.

בבסיסה של התנהגות זו יש חיפוש של תחושה.

 

לפעמים מדובר בתחושה "מתקנת", ולפעמים בתחושה שמטרתה לעזור לילד להירגע, או להתעורר, או להתרכז ברגע הזה.

יש סוגים של תחושה, שאנחנו יודעים שעוזרים למערכת העצבים לווסת את עצמה טוב יותר.

ילדים שיש להם קשיים תחושתיים, מחפשים פעמים רבות סוגי תחושה אלה כדי לאזן ולווסת את מערכת העצבים שלהם.

אלה בעיקר שלושה סוגים עיקריים של תחושות- פרופריוצפטיביות ווסטיבולריות ואורליות.

באופן כללי, תחושות פרופריוצפטיביות הן כאלה של מגע עמוק,דחיסה ומתיחה המורגשות בגידים ובשרירים, בעומק הגוף.

תחושות וסטיבולריות מורגשות באוזן הפנימית, וקשורות במנח הגוף בחלל, בתנועה ועצירה, האצה והאטה, סיבוב, הנתקות מעל האדמה, תנועות העיניים ביחס לראש ולגוף ועוד.

תחושות אורליות: הפה הוא מקור לתחושות רבות, מציצה, לעיסה, כסיסה נשיפה ועוד.

 

הילדים אינם מבינים את המניע להתנהגותם, ובודאי שאינם יכולים להסביר זאת לאף אחד. תפקידנו הוא להבין מה הם מחפשים, לתווך להם זאת, ולהיות אחראים לספק להם את סוגי הגירוי להם הם זקוקים, מבלי שיצטרכו להסתבך כדי לעשות זאת.

 

כמה דוגמאות ל"התנהגויות של חיפוש תחושה":

 

חיפוש פעילות פרופריוצפטיבית:

זריקת חפצים כבדים.

קפיצה ממקומות גבוהים.

נפילות חוזרות ונשנות. (ללא סרבול נלווה).

התקלות מכוונת בדברים.

התגרות בילדים או מבוגרים, כדי לקבל אחיזה חזקה או מכה.

בעיטה בחפצים או באנשים.

דחיפות או מכות של חפצים או אנשים.

נשיכה או מכה לעצמו.

 

חיפוש פעילות וסטיבולרית:

טיפוס למקומות גבוהים.

הסתובבות או סחרור סביב עצמי.

להתלות הפוך.

נדנוד או תנועה בכסא.

טלטול הראש.

 

חיפוש גרייה אורלית:

דחיסת מזון רב לפה.

הכנסת חפצים לפה והחזקתם שם לאורך זמן.

לעיסת חפצים שאינם מזון.

מציצת קצה החולצה, השרוך של המעיל, האצבע, קצה כלי הכתיבה וכו`.

נשיכה של חפצים או ילדים, או עצמו.

כסיסה של ציפרניים, עור או כל דבר זמין.

 

 

סימנים אפשריים לקושי בויסות סנסורי

אצל תינוק או ילד:

·           קוליק – חמור , חוזר.

·           רגיזות – בוכה או לא רגוע רוב הזמן, קשה להרגיעו.

·           מתרגז כאשר מזיזים אותו או כאשר מניחים אותו בתנוחה אופקית או אנכית.

·           לא אוהב שנוגעים בו.

·           הגנתיות אורלית – קשיים ביניקה/מציצה. מוצץ באינטנסיביות ואז מסרב להמשיך.

·           בעיות רפואיות אופייניות: אלרגיות ומחלות שונות במע` העיכול, בעור ובנשימה (כולל אף אוזן גרון).

·           קשיים בשינה.

·           קשה מאוד לנחמו או להרגיעו.

·           נמנע מקשר עין.

·           העדר התנהגות חוקרת.

·           התנהגויות בעלות אופי סטריאוטיפי או טקסי.

·           מאבקים או קשיים בעת שגרות הטיפול, במיוחד בנוגע להתלבשות ופעילויות טיפוח.

·           עקשנות קיצונית.

·           היפראקטיביות – עוררות יתר.

·           חושש ו"עומד על המשמר" באופן בולט.

·           התעקשות לקיים שגרות ואסטרטגיות לא רגילות בנוגע למשחק ופעילויות חיי יומיום.

·           גרייה עצמית, פגיעה עצמית.

·           משחק רב מאוד מהסוג הדורש הפעלת מפרקים מאסיבית, כמו  קפיצה, טיפוס וכו`

·           תגובתיות יתר של התנהגויות תקיפה, בריחה או קפיאה.

·           התנהגותו בלתי צפויה, לעצמו ולסביבתו.

·           זקוק להרבה אביזרי עזר חיצוניים, לאורך הרבה זמן. (חיתול ,מוצץ, חפץ מעבר אחר).

·           נראה שההתנהגות בלתי נשלטת על ידי הילד, שהוא לא ממש מתכוון לה ,אך אינו מצליח לשלוט בה גם אם הוא משתדל.

בנוסף, אנו מאפיינים את האדם על פי דפוס התגובה העיקרי שלו:

הימנעות מגריה:

אדם שגם גירוי קל וקטן מהווה עבורו עומס יתר:

-          לא אוהב מגע שלא בשליטתו, בעיקר מגע קל ובלתי צפוי.

-          חוסר גמישות בפרטי לבוש - היצמדות לפריטים מעטים, ביגוד ארוך, רגישות לסוגי בדים, לפתק,  לכפתורים, רוכסנים, תפרים.

-          קושי ללכת יחף, לשכב על הבטן ולזחול כתינוק.

-          בארוחות ניקיון,  הפרדה, הימנעות ממגע באוכל, בולט אצל תינוקות.

הימנעות מסוגי אוכל על פי מרקם, ריח.

-          הצמדות לגירוי נבחר על מנת לקבל גרייה נעימה ולחסום גירויים אחרים.

-          הימנעות ממגע בידיים עם מגוון חומרים: חימר, קרם, צבע ידיים, חול, דשא.

-          סף כאב נמוך, מגיב באופן חריג לכל מכה או פצע קטן.
-     מפחד מרעש חזק - אפילו מטוס שעובר רחוק.
-     מפחד מאוד מחושך או אור חזק.
-     רגיש באופן יוצא דופן לריח, מריח כל דבר.
-     אינו יכול לסבול סוגי מרקמים: דביק, מחוספס וכו`

-          חוסר בטחון במצבים הדורשים התמודדות עם כוח המשיכה.

רגישות רבה של המערכת לגובה, הינתקות מהקרקע, משטח לא יציב.

-          רגישות לתנועה -  חוסר נוחות פיזית בתגובה לתנועה סיבובית, משתנה.

גורם לסחרחורות, הקאות, בחילות, סומק, חיוורון.

 

חיפוש גריה

אדם הזקוק לעוצמה חזקה של גרייה, בתדירות גבוהה.

-          מחפש אחר מגע פיזי חזק, התגוששות, קפיצות, עד סיכון עצמי והתגרות בילדים אחרים או במבוגר,  על מנת "להתנגש".

-          סף כאב גבוה - תגובה לא מותאמת לפציעות, מכות, כוויות - נראה כאילו "לא כואב לו".

-          זקוק ל"שחייה" בתוך הגירוי - בוץ, חול, צבע, קרם.

-          מסתובב או מתנדנד בעוצמה רבה, או לאורך זמן, לעיתים עד בחילה.

-          משמיע קולות חזקים, צועק, נמשך לרעשים חזקים.

-          נמשך להבזקים, אורות חזקים או אש.

 

 

אז מה אנחנו יכולים לעשות?

קודם כל: תצפית ודיווח מתאימים. הם חיוניים להבנה של ההתנהגות, ומהווים בעצמם, חלק גדול מתהליך ההתערבות.

מתי עושים תצפית?

- כשההתנהגות מאוד חריגה ומפריעה: לאחר כמה שבועות (בהתאם לסף וסיבולת הצוות....).

- כשנדמה שההתנהגות של הילד עקבית לאורך זמן ואינה משרתת היטב אותו או את סביבתו.

נבחן זאת באמצעות דוגמה:

פעמים רבות הצוות החינוכי מדווח ש"הילד מרביץ"

שאלות שצריך לענות עליהן כדי להבין טוב יותר את התמונה יהיו:

o       מתי התחילה ההתנהגות הזו?

o       מה גרם לצוות להתייחס אליה דווקא בעיתוי זה? האם הייתה החמרה? מה קרה?

o       למי הוא מרביץ? האם מדובר בילדים קבועים? משתנים? מבוגרים?

o       מתי? האם במהלך זמנים קבועים במהלך היום? בפעילויות מסוימות?

o       כמה פעמים ביום רגיל, בשבוע רגיל, הילד מרביץ?

o       באיזה אופן? עם הידיים? עם הרגליים? בעזרת חפץ? חזק? חלש?

o       האם המכות באות כתגובה למשהו, או ביוזמה של הילד?

o       האם הוא מרביץ גם ב"אירועים מיוחדים" כמו חגים, ימי הולדת ונסיעות?

o       מה קורה לילד אחרי שהוא מכה? מהי תגובת הילדים המוכים?. מהי תגובת הצוות?

o       כיצד מתייחס הילד לתגובות הללו?

o       מה נעשה כדי להפסיק את התופעה? מה הועיל? מה לא הועיל?

o       האם במהלך או אחרי ההרבצה הילד אומר משהו? אם כן, מה?

o       לפי דיווח ההורים, האם תופעה זו מתרחשת בבית? אם כן, יש לענות על השאלות הנ"ל גם לגבי הבית.

 

חשוב לזכור:

 עלינו לתאר התנהגות ולא לשפוט אותה, לא לקרוא לה בשם "מקצועי" או להניח הנחות לגבי סיבותיה.

לערוך מעקב לאורך לפחות שלושה ימים.

לראיין את כל חברי הצוות ולקבל מהם מידע.

לכתוב בצורה מסודרת את כל המידע.

 

שיחה עם ההורים:

לבוא מוכנים, אבל בשלב מוקדם של התהליך,בשלב איסוף המידע ולא של מסקנות – חשוב לסייע להורים לעשות את תהליך הבירור וההכנה יחד איתכם, כלומר:

פגישה ראשונה – שיחה כללית לגבי תפקודו של הילד בגן. אנא הקפידו להעלות גם נקודות אור וכוח בהתנהגותו ותפקודו של הילד, ביחד עם הקשיים.

בפגישה זו ניתן לסכם על תהליך איסוף המידע, שיתבצע במקביל בבית ובגן.

פגישה שנייה – סיכום איסוף המידע, כאשר הן ההורים והן הגננת מביאים עותק מדף המידע שכתבו.

כדאי לשתף, לשאול , להשאיר מקום להורים להציע רעיונות והצעות או לאפשר להם זמן עיכול ולשוב לשוחח לאחר כמה ימים.

חשוב לצייד את ההורים בסיכום המידע שנאסף, כדי לסייע בקבלת ההפניה ליחידת התפתחות הילד או למרפאה בעיסוק.

הפניה כזו ניתן לקבל מרופא המשפחה.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אם חד גורית אלא אם צויין אחרת