00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

עיתונובלוגר ובלוגיתונאי ישבו יחד בבית סוקולוב

הייתי די עסוקה שלשום ואתמול, השקתי את ערוץ יחסים, לכן לא פרסמתי רשומה רגילה. דווקא התגובות המעטות שהיו הולידו את הרשומה הזאת.
 
היה די מצחיק שמישהו מצא לנכון להתלונן על הכמות הזעומה של המילים, כאילו שהוא קנה כרטיסים למופע שלי או משהו, ולא שרתי מספיק שירים. הלו? זה בלוג. אתה מקבל אותו חינם. לרוב אתה אפילו מקבל תמורה יפה מאוד בעד ההשקעה שלך. לפעמים - לא. מה לעשות, לפעמים אתה מגלה שסתם כיתתת את רגליך הווירטואליות עד לפרקולוג, חושב שאולי סופסוף כתבתי על הבלוג שלך, רק כדי לגלות שהמלצתי על עוד איזה בלוג שמשעמם אותך. או שבחרתי נושא שמעניין לך את קצה המהשמו. או, כמו שקרה שלשום - שלא כתבתי רשומה, אלא רק פרסמתי הודעה מסוימת, עם לינק. שוד ושבר.
 
נניח שיש לך מנוי לבלוג שלי, וקיבלת הודעה על עדכון. כולך מלא סקרנות, אצת-רצת (אם להשתמש בשפתו הירחמיאלית משהו של גדעון רייכר) אל בלוג מספר 186, הלא הוא בלוגי הקט. ושומו שמיים, רק שתי שורות עלובות. בשביל זה טרחתי? נסעתי בשני אוטובוסים, החלפתי לרכבת, ועוד השלמתי חלק מהדרך במונית? שערוריה שלא היתה כדוגמתה. איפה רפי גינת כשצריכים אותו, או לפחות אמנון לוי.

את הכסף!!!!

אז אני מבינה את האכזבה המרה, לכן הלכתי לספור. יש לי 76 מנויים, ואני מתנצלת בפניהם על הטרטור המיותר. מצד שני, לא גרמתי סבל רב ליותר מדי אנשים. מצד שלישי, הערוץ שהפניתי אליו דווקא נחמד ומלא חומר קריאה, שגם עליו לא צריך לשלם מאומה.
 
וזה מביא אותי באמת לעניין הערוץ הנחמד, יחסים, שאני עורכת (במקור היו כאן שלושה לינקים, למי שסופר). אם תשימו לב, יש בו בעלי טורים. חלקם בלי תמונות, או לפחות בלי תמונות של עצמם, אלא עם תמונות אילוסטרציה. לסבסטיאן בכלל יש צללית מסתורית עם סימן שאלה, כראוי לדמות בדויה.

פעם, לפני כמה שנים, כשסבסטיאן אמר לי שלא ירחק היום ודמויות בדויות יוכלו לכתוב מאמרים בעיתונות, הייתי משועשעת. למעשה, הייתי די בטוחה שזה לא ייתכן. אז הנה, אולי לא ממש בידיעות אחרונות, אבל לסבסטיאן פטרוס, דמות בדויה למהדרין, יש טור ב"טמקא" (או "למהנט". ותודה לחנן כהן - לא הכרתי את הכינויים האלה משום-מה). אחרית הימים ממש.
 
כשבאתי לשבץ את כותבי הטורים האישיים, חשבתי בהתחלה לעשות אבחנה, בתתי-מדורים, בין טוראים מן השורה, כמו טל איתן וכמוני, לבין בלוגרים. אבל היתה לי בעיה עם זה. כי קודם כל, לטל יש בלוג, וגם לי יש בלוג. אז גם אנחנו בעצם בלוגרים, למרות היותנו עיתונאים. ושנית, אין כמעט הבדל בסוג הכתיבה או ברמתה. ושלישית, במקום בו יש טוקבקים מתחת לרשימות, כל טור או מאמר או אפילו כתבה מתנהגים לגמרי כמו בלוג. אז הבלוגרים קצת הפכו לעיתונאים, והעיתונאים קצת הפכו לבלוגרים, והכל בלגן נחמד שכזה. ובסביבה בה אנחנו כותבים בעיקר על הגיגינו, ולא מסקרים את בתי המשפט או את שוק ההון או את הכנסת - נראה לי שזה ממש בסדר.
 
 
~ ~ ~ אנחנו האנטישמים הכי גדולים ~ ~ ~
 
לקראת פיזור, אמיתי סנדי, יוצר קומיקס ומו"ל הוצאת דימונה, פצח בתחרות לקריקטורות אנטישמיות, עליה הוא מכריז בבלוגו, "מהגנה למאבק", ומסביר כי
"עקב בהשתאות אחרי פרשת קריקטורת מוחמד שיצאה מכלל שליטה, עד מצא את הרעיון שייתן מענה הולם לכל הטירוף הזה". אלא שהקטע הוא, שאת הקריקטורות האנטישמיות יציירו הפעם היהודים עצמם. אחרי הכל, עניי עירך קודמים, גם אם אין הנחתום מעיד על עיסתו.

"אנו נראה לעולם שאנחנו יכולים ליצור את הקריקטורות הכי מלאות שנאת יהודים שאי פעם נוצרו!" אמר סנדי, "שום איראני לא יביס אותנו במגרש הביתי
שלנו!"
התחרות הוכרזה באתר בום-קא (www.boomka.org), והיזמים מקבלים קריקטורות, איורים וקומיקסים קצרים שמביעים שנאת יהודים בצורה
העזה ביותר מיוצרים בכל העולם".
שלכם פעמיים בשבוע, לרוב בשני וחמישי,
 
שרית Perkol.com
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת