00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

מי אתם, בלוגרים ליליים?

יש לי בימים אלה עודף אדרנלין, מסיבות טובות, והלילה באופן ספציפי גם היתה לי סיבה לא טובה להתהפך על משכבי, אז החלטתי לראות מי המשוגעים שמפבלשים באמצע הלילה. בתור סיפתח, אביא כאן מה שכתבה גוני מיטשל לא משקרת בבלוגה "מקל הסוכר הזה". היא פירסמה ב-02:37 רשומה שכותרתה "לא רוצה לישון", ושם הסבירה:

"לא רוצה לישון.
לא בגלל שאני לא עייפה, אני מחוסלת, העיניים נעצמות לי, שורפות. אבל, אני יודעת שהשינה תהיה קשה - זו לא תהיה שינה נקייה, רגועה, זו תהיה שינה מוטרדת, אני בטח אתעורר כל שעה, אסתכל בבהלה על השעון, לוודא שעדיין לא בוקר. כל כך לא רוצה את הבוקר. 
הכל כאן יבש, היובש מעייף, כנראה שיבש בגלל שהפעלתי חימום, ואולי  בכלל זו אני.
הכנתי כוס שניה של תה. חליטת לואיזה (חליבת תה - הדרך של חנויות הטבע לעשוק אנשים שלא יכולים להירדם), אין כמו מים עכורים בטעם עלים, זה מרגיע את הבטן.
 
מי אתם בלוגרים לילייים? למה אתם לא ישנים? למה אתם לא מדברים עם אנשים אמיתיים שמכירים אתכם?
אל תרגישו אשמה - זו לא אשמתכם, זה העולם המכוער, שמאלץ אתכם להיות בסדר, להיות נורמליים, לא לכבס כביסה מלוכלכת לאנשים מול הפרצוף, לא להודות שאתם שונאים את החיים שלכם, שונאים את העבודה שלכם.
זה לא אשמתכם, שאתם לא יכולים להודות, שאתם יודעים בדיוק מה יעשה לכם טוב - לקום בבוקר, ולהגיד לבוס, שהוא אידיוט, שאתם שונאים לעבוד אצלו, שהמקצוע שלכם מטופש (ולא משנה כמה תארים צריך כדי להכנס אליו) ושהייתם שמחים לעשות, בערך כל דבר אחר.
להודות שאתם מקנאים במלצרית שהגישה לכם קפה וניקתה אחריכם את השולחן - כי היא לא צריכה לקחת אתה את העבודה הביתה, ולא להירדם, בגלל תחושת בטן מעיקה, ואולי אין לה תחושה אפורה, כשהיא נכנסת בדלת של מקום העבודה שלה בבוקר.
זו לא אשמתכם שאתם לא יכולים להגיד למי שאוהב אתכם באמת - שאתם שונאים להיות מי שאתם, ושאתם רוצים לשנות הכל.
זו לא אשמתכם, זה עולם כזה. ומחר תשבו מול השולחן, ותחזירו טלפונים, ותשתו עוד קפה ועוד ועוד, ותמשיכו לשנוא את החיים שלכם, ולחכות למקלדת בלילה, ולא תרצו לישון".

~ ~ ~ מירב מהרהרת באישון לילה ~ ~ ~

מירב מהרהרת היתה ערה ב-03:11 כדי לפרסם מחדש רשומה שלמרבה הצער תמיד אקטואלית למישהו, איפשהו, מתישהו - "מעגלי החיים". היא כותבת שם על שלבי ההתמודדות עם אבל:

"אני נמצאת אי שם בין השלב השני לשלב השלישי. מקום מוזר להיות בו. חלק לא מרפים עם הקושיות שלהם, חלק לא זוכרים על מה ולמה. חלק מנסים, חלק ממשיכים הלאה. כיף להם... הם יכולים להמשיך הלאה, לעשות סוויץ בראש.. וזהו, פוף! לא היה ולא נברא. אני נשארת תקועה עם הקקה הזה עד סוף חיי. העיקר שכולם מאחלים לי שלא אדע עוד צער.

מעולם לא אהבתי את המשפט הזה,לא בטוחה שהשתמשתי בו בחיי. איך אפשר לומר משפט שכזה, שאתה יודע בוודאות מוחלטת שהאדם שאתה אומר לו את המשפט ידע, ועוד איך ידע, עוד צער.. יתכן ועוד הרבה צער. זה בלתי נמנע, זה חלק מהחיים. אני אדע עוד צער בחיי. כמו כולם. יש כאלו שהצער בא לבקר אותם מוקדם מן הצפוי, ויש כאלו שהוא מגיע ממש בדקה ה- 99. אבל הוא תמיד בא, והוא תמיד יבוא. הצער לא יפספס שום  הזדמנות. אני לא אומרת זאת במרירות, אלא מתוך הבנה שאלו עובדות החיים וחבל לנסות לחיות בבועה. אני יכולה רק לקוות שהביקור הבא של הצער יהיה עוד שנים רבות, שהוא יתן לי מעט מנוחה ושלווה".
אם כך, מה בכל זאת אפשר לומר?

~ ~ ~ ומה בעצם הסיפור של ההומואים בהוליווד? ~ ~ ~


מר מי מצא לנכון לפרסם דווקא ב-04:37 רשומה מושקעת מאוד על הומואים בהוליווד. הוא כותב שם על התפתחות הטיפול בשאלת ההומואים בתעשיית הסרטים, החל מהתקופה בה אסרו על כל התייחסות לנושא הזה, דרך התקופה בה שחקנים ושחקניות בעלי נטיות חד-מיניות התחתנו פיקטיבית, ב"נישואי לבנדר" (פעם ראשונה שאני שומעת את המושג הזה, תודה) כדי שלא יידעו על נטיותיהם, ועד לימינו, כשכבר אפשר ואפילו רצוי לדבר על הומוסקסואלים בסרטים ובטלוויזיה, אבל כמעט בכל מקרה ומקרה, מגלמים אותם שחקנים סטרייטים.
מר מי כותב:

"הבעיה של האולפנים הייתה שלעומת האוכלוסיה הכללית, בהוליווד יש `ריכוז` (אין מילה אחרת לזה) של הומואים ולסביות גבוה ממש. ובגלל שהוליווד לא יכלה לפטר את עצמה, הוחלט שכל מה שקורה בהוליווד, ישאר בהוליווד. ושתבינו, היו בהוליווד הרבה נישואי לבנדר. כי אי אפשר להעלים עין. 
בנוסף לחוקים, בשנות ה-50 הייתה ביקורת מתמדת מהממשלה והרבה מהסרטים היו נתונים לצנזורה ממש כבדה. זאת אומרת שהמצב רק החמיר.
הוליווד פחדה גם מבריחת קהל באולמות הקולנוע. שמעתם פעם על השם רוק האדסון? הוא היה הומו. כל הוליווד ידעה על זה. אבל הוא לוהק רק לתפקידים שבהם הוא שיחק וומנייזר, רודף נשים מדרגה ראשונה. התפקידים האלו הראו את רוק האדסון כמאצ`ו האולטימטיבי. הוליווד מחקה כל אפשרות שמישהו יעלה בדעתו שרוק האדסון הוא הומו. [ כן, בהחלט שמענו על רוק האדסון, והוא היה אחד המפורסמים הראשונים שמתו מאיידס - ש.פ.]. 
(...)
משנות ה-90 ועד היום יש מגמה חדשה - שחקנים שהיו ידועים כסטרייטים בחרו לשחק תפקידים ראשיים של הומואים. בסדרה `הכי גאים שיש` רוב השחקנים הם סטרייטים. `וויל וגרייס` - אף אחד לא הומו. רשימה ארוכה כוללת את קולין פארל, ג`וד לאו, מאט דיימון, טום הנקס, שרון סטון, ליאונרדו דיקפריו, ג`ייק ג`ילינגהול, הית` לדג`ר ויש עוד המון שאני כרגע לא זוכר. אף אחד מהם לא הומו או לסבית אבל האולפנים בחרו בהם לתפקיד של הומו או לסבית כי הם ידעו שהקהל יודע שהם לא באמת הומואים או לסביות.
 אבל דבר אחד אין - שחקן הומו שמשחק תפקיד של הומו. או שחקנית לסבית שמשחקת לסבית. 
רק עכשיו ארה"ב מקבלת באהבה את אלן דג`נרס. אבל היא נאלצה להפרד מהסדרה המצליחה שלה כי מאז שהיא יצאה מהארון כי אנשים לא אהבו וזה עוד לפני האלף החדש. וגם את רוזי אודונל מקבלים כבר".
הוא ממשיך וכותב על קומץ השחקנים והשחקניות ההומולסביים המוצהרים שהצליחו, ואומר שזה אולי מפני שהם לא משדרים שהם שהם חד מיניים, או כי הם לא נתפסים כאדם מיני".

  ~ ~ ~ Wanted: Pick-up Blogger  ~ ~ ~

בלוגר שמרבה לפקוד את סצינת הפיק-אפ ולדווח על כך בכנות, בחינניות ובכישרון בבלוגו, ומעוניין בפרסום רשימותיו בערוץ חדש ואטרקטיבי - מוזמן לפנות אלי בהקדם.

 

שלכם כל שני וחמישי,

שרית Perkol.com

 

 

התמונה למעלה: Starry Night של ואן גוך

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת