00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

נינטה?

"הכל היה מוקף גדרות ברזל וחומרי בניה. מעל הראש נתלו קורות מתכת ענקיות, מעליות ופיגומים. אלפי הילדים שלחצו פנימה, נראו כאילו הם נמלטים כמו אלה שזרמו לאיצטדיון ניו אורליאנס לחמוק מהמים השחורים. במשך יום החג האחרון בלע ההיכל אל קירבו כארבעים אלף ילדים ומלווים. סדר גודל של אלף כיתות מלאות. לפני מכולת ברזל בה נוסרו כשישה אשנבים מסורגים, כמו זינזנה משטרתית, עמדו כל ההורים שלא קיבלו מראש כרטיסים מוזלים אחרי שרכשו מוצר של סנו, או דרך כרטיס האשראי או ועד העובדים שלהם.

ישבתי על ספסל בטון לצפות ולרשום, מוצף ריח שתן חזק שבא מן השיחים. הכל סביב היה צפוף ומזוהם פסולת בנין ואבק, גדרות ברזל ורכבים שתמרנו בין הילדים. זה היה מופע ענק אמריקאי מוקף בעזובה ישראלית. `זו התרבות של מדינת הקקה. כל חנוכה אותם פקקים. אותה טינופת`, אמרה בהשלמה יחצנית המופע עטרה ישראלי שבכל יום צריכה לחצות בדרך מביתה גם את פקקי הענק של ה`פסטיגל` ו`נסיך האגדות`. לקראת שלוש נפתחו דלתות הברזל העצומות להכניס את הבאים, וראיתי בינהם את קצינת שירות בתי הסוהר אורית שוחט ושני ילדיה. הם זהרו בהתלהבותם והיא נראתה גמורה. `תכתוב`, אמרה לי, `על האמהות האומללות, על הפקקים ועל השחיטה הכספית`. `תנאים של כלא`, אמרה בעת שנהדפנו ע"י ההמונים".
- יגאל סרנה ב"רשימות", עדות אישית מצמררת ממופע "שיר נולד", שלא פורסמה בשעתה מפאת האירוע המוחי של שרון.

~ ~ ~ יונה וולך ובנו של מתקן התנורים ~ ~ ~

ויגאל סרנה נמצא גם ברשימה של בועז כהן, "יונה וולך ואני, הבן של מתקן התנורים". הוא מתחיל אותה בציטוט מתוך ספרו של סרנה על המשוררת המנוחה:

"בחצר ביתה בכפר החל לבקר בנו של מתקן התנורים, שדבק בה לאהבה. הוא היה בן 13, ובעת שרשמה יונה שירים הקשיב לפינק פלויד. יונה אהבה את קטע ליקוי החמה שעסק באובדן שפיות והזיות סמים. הנער העתיק בשבילה את מלות התקליט ויונה ניסתה לעצב את טעמו הצעיר".

כהן, מוזיקאי, עורך ושדרן רדיו, כותב שם בין השאר, בעדות אישית מסוג אחר לגמרי:
"אבא שלי, `מתקן התנורים`, הביא את יונה וולך אלינו הביתה קצת אחרי בר המצווה שלי. זה היה בחורף של 1976. היה קר וגשום ותנור החימום בבית וולך בקרית אונו התקלקל. הוא הלך לתקן, פצח בשיחה ארוכה שפתחה מערכת יחסים סבוכה ומורכבת בינה לבין המשפחה שלנו. לא ידעתי, כמובן, שהאשה הגבוהה עם שיער המדונה היא `משוררת חשובה`. אבא שלי העריץ משוררים. גם החברים של ההורים שלי התייחסו למשוררים כמו לאלים, מיתוסים חיים המסתובבים ברחובות ויושבים בבתי-קפה.
היא היתה מגיעה ללא אזהרה מוקדמת. אחר הצהריים, או מאוחר בערב. יושבת רגל על רגל בפינת הסלון, מעשנת סיגריה דקה, שיערה פזור. משתלבת באווירה הכללית של סוף היום. אני הייתי מכין שיעורים בסלון (`איזה ביזבוז זמן!`, היא היתה נוזפת בי). אחותי היתה משחקת עם הבובות. יונה היתה מרשה לה לסרק אותה, לפעמים".


~ ~ ~ דיווחים של נהגת מונית בתפוח הגדול ~ ~ ~

"רק התחלתי את המשמרת שלי, כשבלונדינית בת 40 ומשהו נפנפה לי. כשראיתי שמתלווה אליה גבר זקן מאוד בכסא גלגלים, פתחתי מיד את תא המטען ויצאתי לעזור. האשה ניסתה להעמיס את הברנש למושב האחורי, וכשניסיתי לעזור לה היא סירבה ואמרה שהיא מסתדרת לבד. הנחתי שהיא יודעת מה היא עושה, אז עמדתי שם והבטתי בה בזמן שהיא הפילה את ההוא על הרצפה מאחור וסגרה את הדלת. כשהתחלתי לקפל את כסא הגלגלים כדי שייכנס לתא המטען, היא הביטה בי ואמרה `את בטח מלאך`".
מליסה פלאוט, נהגת מונית ניו-יורקית, עובדת משמרות מפרכות בנות 12 שעות, מתלוננת על כאבים עזים בעצם הזנב, ולא חוששת להשתמש בשפה ססגונית מאוד. היא אחת מבין 197 נהגות מוניות בניו-יורק, ואחרי המשמרות הארוכות היא מספיקה גם לדווח בבלוג שלה (באנגלית, כמובן).

שלכם כל שני וחמישי (לפעמים שלישי),

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת