00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

מאיפה מקריצים את הסיפורים האלה?

מאיפה הוא מקריץ את הכל הסיפורים האלה? אני שואלת את עצמי שוב ושוב למקרא הבלוג המדהים של סבסטיאן. כאילו לא די בכך שהוא בדה את עצמו, עם אמא ואבא ומשלח יד אקזוטי וארכאי במיוחד, והוא מצליח לשמור על דמותו הבדויה כבר איזה שלוש שנים, בעקביות שהרבה אנשים אמיתיים היו מייחלים לה - הוא גם בורא כל הזמן סיפורים.

עולמות שלמים בזעיר אנפין, מאוכלסים דמויות מתחומים שונים ורחוקים זה מזה. יש לו (בבלוג סבסטיאן וב"סלון" של הבלוג הזה, דיאבלוג) סיפורים עם דמויות תמהוניות מההתיישבות העובדת, סיפורים על נשים יפהפיות שמאוהבות בו, סיפורים רנסנסיים מקסימים, סיפורים מביקורים בוונציה לכל מיני כנסי כובענים, סיפורים על קהילה נידחת בארצות הברית וכן הלאה. יש לו סיפורים קצרצרים של פוסט אחד, וסיפורים שמתמשכים על פני כמה וכמה פוסטים וגורמים למגיבים להיכנס לחיי הנפשות הפועלות ולפרשן את ההתרחשויות, להצטער בצערו ולשמוח בשמחתו, כאילו היו דיווחי אמת של בלוגר על חייו.

תארו לעצמכם שהסופרים האמיתיים היו מתחילים את הספרים שלהם כך, בבלוגים? יש קומץ כאלה, נדמה לי שגם סטיבן קינג עשה ספר אחד כזה. אבל אם זה היה המודל המקובל? שהקוראים מקבלים את הספר שלהם פוסט-פוסט, אולי אפילו משלמים כמה אגורות על כל פוסט/פרק?

מצד אחד זה נשמע די עתידני ומופרך. מצד שני, כך עשו לפני 200 שנה, בתקופה הוויקטוריאנית. למשל, הספרים עבי-הכרס של צ`רלס דיקנס (מחברם של "אוליבר טוויסט", "דייויד קופרפילד", "תקוות גדולות", "בין שתי ערים", "מועדון הפיקוויקים" הנפלא שהיה הראשון להתפרסם ועוד ועוד) התחילו כפרקים שהתפרסמו בעיתון, מדי שבוע לדעתי. אבי המשפחה היה מכנס את כולם ליד האח ומקריא להם את הפרק.

ולמה נזכרתי בזה? בגלל תגובה שכתב עכבר כחול מדבר לרשומה ארוכה וסיפורית במיוחד בבלוג של רבאק:

נדמה לי שאני אדפיס ואראה בארוחה המשפחתית הבאה =]
(וזה שתדע לך כבוד גדול, כי לא כל אחד זוכה להדפסה וקריאה משפחתית אצלנו)


וגם בגלל שחבר שלי התחיל פתאום לכתוב ספר. אני לא יודעת מאיפה זה בא לו, אבל הנה, תוך 48 שעות, צצו 13 פרקים של ספר מתח (אולי הוא כתב עוד בינתיים).

מאיפה אנשים יודעים להמציא סיפורים? איך נולדות להם העלילות והדמויות? איך לעזאזל הם עושים את זה?

אז אני ממש מקנאה.
כי אני, רק על עצמי לספר ידעתי. לכל היותר, גם על חברים.

 

שלכם כל שני וחמישי (לפעמים בשישי),

שרית Perkol.com


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת