00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

ולפעמים, החגיגה נגמרת

הפסיכוBלוג, ששואל בבלוג שלו כל מיני שאלות במעין מחקר על ההבטים הפסיכולוגיים של הבלוגוספירה, מציג היום שאלה שהגיתי בה בעצמי לא אחת: מי מגיב לרשומות ישנות? האם יש אנשים כאלה, שקוראים אחורה בזמן ולא מגיבים רק לרשומה או שתיים האחרונות שקראו? למה בעצם לא להגיב לרשומות ישנות יותר? ואם כן, למה?

בראשית ימיי בבלוגוספירה, לפני איזה שלוש (ארבע?) שנים, היה רק חול וחול, הבלוגים בישרא היו קטנים, בני ארבע ספרות לכל היותר, ואם נפלתי על בלוג מעניין, לא היתה לי שום בעיה לבלוע את כולו. למעשה, לא היתה לי ברירה אלא לבלוע את כולו בגרגרנות. הבלוגר אפילו ציפה לזה (מה, לא קראת? לפני שני פוסטים הרי כתבתי הכל על הגירושים הכואבים שלי / האקזמה שלי / מחלת הנפש שלי!). מבוישת, הייתי ניגשת מיד ועושה שיעורי בית.

עכשיו, כשכל בלוג שמכבד את עצמו הוא כמו ספר עב-כרס אחרי שנתיים-שלוש של גרפומניה משולחת רסן, אין מצב שאפילו בעל הבלוג עצמו זוכר מה הוא כתב ומתי. למעשה, אולי זה עדיף כך. כל בלוגר ותיק, מהימים החלוציים, כשעוד ייבשנו כאן ביצות ולא היתה אופציית סטטיסטיקות חינם לכל פרח-בלוגרים שהדיו הווירטואלית טרם יבשה מעל שפתיו, עבר את הפאזות המביכות האלה, נסיונות פתטיים לערוך מפקד בין הקוראים, כדי לראות מי זה שם מהעבר השני של הבלוג. עברנו גם את ההתלבטויות לגבי המונה, ואת התחבטויות הנפש איזה נושאים מושכים יותר קהל, מרגע שקולטים שיש בכלל אופציה מדהימה כזאת.

אי לכך, אף בלוגר ותיק לא מצפה שתכיר את כל ההיסטוריה שלו. למעשה, הוא יתפלא מאוד אם יזכירו לו משהו שנכתב לפני יותר מ-8 פוסטים, שלא לדבר על שנה. יש אמנם ארכיון, יש רשימות מסודרות בצד, יש אפילו אפשרויות חיפוש בתוך הבלוג, אבל למי יש כוח?

חבר שלי אמר לי פעם, בתגובה לתלונתי הנעלבת על כך שלא קרא את אחת מ"יצירותיי" החשובות - אם אני אקרא את הדברים שכתבת בעבר, לא יישאר לי זמן להיות איתך עכשיו. מיד נעלם לי העלבון. כן, אנחנו באמת מייצרים כל כך הרבה טקסטים כתובים, תוצר לוואי אוטומטי של ההתנהלות החברתית במדיום הזה. כאילו לא הספיקו כל האימיילים, הפורומים והמסנג`רים למיניהם, שהנפיקו לנו תלי תלים של חומרי קריאה להתעמק בהם, יש לנו גם בלוגים. אז כשאני פוגשת מישהו חדש, אני צריכה לדעת לא רק איפה הוא למד ביסודי, איפה הוא שירת בצבא ומה הוא למד באוניברסיטה, אלא גם אם הוא כותב בלוג (ועוד מעט זאת אפילו לא תהיה שאלה של "אם", אלא של "איפה"), ואז כמובן לקרוא את הבלוג שלו ולהגיב לו על הפוסטים.

לא שאני מתלוננת. זה נחמד. יש לזה בהחלט הרבה צדדים חיוביים, אם כי זה מעורר שורה חדשה ומרתקת של שאלות, דילמות ובעיות. בהזדמנות אחרת.

ולגבי מי מגיב לרשומות ישנות? - מי שפתאום גילה אותי.

למה בעצם לא להגיב לרשומות ישנות? - כי זה כמו לבוא למסיבה אחרי שהיא נגמרה וכל האורחים כבר עזבו. נשארו רק כוסות נייר ריקות, פחיות בירה מעוכות, מאפרות מלאות ובלונים מרוקנים מאוויר. המארח מפהק, למי יש כוח עכשיו לעוד אורח שרק הגיע, מלא עזוז, וכבר לא נשאר כלום מה להגיש לו.

 

שלכם כל שני וחמישי,

שרית Perkol.com

 

תראו איזה יופי


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת