00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

רוזה מרציפן עושה את מוזטל (ש.ח.)

 אז עוד לא ממש סיפרתי לעצמי את הסיפור של רוזה מרציפן, אני מניחה שהוא יסופר לי איכשהו בהמשך. אבל בגלל שנתבקשתי כל כך יפה בתגובות, אני מזכירה אותה גם בהקשר אחר, לא רק בהקשר של "כלמיני בלוגרים סוג ז` מז`אנר דנה אינטרנשיונל".

למרבה המזל, בדיוק התפרסם בבלוגה של רוזה מרציפן פוסט שמתחבר גם עם הרשומה הקודמת שלי על הסלבלוגרים, וגם עם משהו שקלמן כתב כאן בתגובה אליה:

"סוד ההצלחה שלו הוא בעצם היכולת שלו לדבר על מה שנחשב כסטייה, למי אין סטיות כאלה ואחרות שהוא מסתיר מפחד שיתגלו? הרי אין מדובר בהזדהות עם סטייה מסוימת, אלא הזדהות עם עצם היכולת שלו לדבר עליה, החבורה הקרובה סביבו הם כאלה המעריכים את כישורי השפה שלו ומזדהים עם היכולת שלו לפרוש את מגוון הסטיות שלו, היו גם כאלה שניסו לחקות אותו ללא הצלחה, ולגבי המציצנים שמסתכלים עליו מלמעלה בבוז ולא מעזים להשתתף, תשאלי כל פסיכולוג מתחיל, מה הדחף להציץ למוזטל אומר עליהם".

וכמו שנאמר, צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים, אז בשמחה רבה, אני מצטטת מהפוסט האינטלקטואלי של המרציפן:

"הביקורת שלי היא לא על הדמות הפיקטיבית מוזטל, ולא על האדם שכותב את מוזטל. הביקורת שלי היא על המעמד של מוזטל בישראבלוג ועל המעריצים שלו.
אני טוענת שמוזטל הוא מותג במונחים ישראבלוגיים. מותג הוא משהו שאנו צורכים לא בגלל שיש לו ערך כשלעצמו (יתכן שיש לו ערך ויתכן שאין לו), אלא מפני שהוא משמש אותנו לאמירת משהו על הזהות שלנו: "אני לובש X, משמע אני Y". כמובן, שהאופן בו אנו מגדירים את זהותנו הוא חלק מהאופן בו אנו ממקמים את עצמנו בסולם החברתי, קובעים בחברת מי נסתופף וכד`.
כקוראים, אנו קוראים לפעמים ספרות שמשעממת אותנו ולא מלמדת אותנו כלום, רק כדי לומר שקראנו אותה, ולתת למי ששומע אותנו להסיק מכך מסקנות אודותנו: "הוא קרא את אלן רוב גריה -> הוא מבין בספרות -> אני יכולה לצאת איתו". אני מאמינה שרוב המעשים שלנו קשורים לצורך בהגדרה עצמית, שתשמש אותנו למוביליות חברתית או לאחיזה במעמד חברתי גבוה קיים, וכן תאפשר לנו לחבב ולהעריך את עצמנו (כי אנו מביטים על עצמנו דרך עיני החברה)".
(...)
והנה בא קטע שמוזטל עצמו יכול היה לכתוב:
"מוזטל הוא כמו הקיילי מינוג של אוהבי טום ווייטס. הוא כמו הערבי מחמד של הימנים. הוא כמו הדוס מחמד של האתאיסטים.
מוזטל הוא האדיוט-מחמד של האינטיליגנציה הישראבלוגית. הוא משמש אותה כדי להציג את הפלצנות שלה בשאר הזמן כאותנטית.
מוזטל הוא הבועט-מחמד של הבורגנות הישראבלוגית. הוא משמש אותה לטעון שהיא לא משעממת, שהיא לא צרכנית פאתטית של אופנות בכלל ואופנות מחשבתיות בפרט, שיש בה יכולת לחיות, כמוהו, בלי הקביים של `מה יגידו עלי`.
אבל אין בה את היכולת הזו, והיא לא היתה נועזת מספיק להפוך את מוזטל לאליל שלה, אם הוא לא היה נותן לה מספיק אינדיקציות להשכלתו הרחבה. מוזטל, בהיותו אנושי, נשען גם הוא מדי פעם על הקביים של `מה יגידו עלי`, חשף את השכלתו, ובכך איפשר לעדר פחדנים משועמם לאמץ אותו אל חיקם.
מוזטל, אם היית כותב את אותם הדברים בדיוק, עם אותו הכישרון ואותו ההומור, אבל לא היית מאפשר להם לדעת שאתה משכיל, הם לא היו מאמצים אותך. גם חיית מחמד צריכה לעמוד בקריטריונים מסוימים, ואתה איפשרת לכולם לדעת שאתה אכן עומד בהם".

וואלה.

ולקינוח, גם אם מתאים היה יותר סופגניות עם ריבה, הנה סוכריה אמיתית, סוכריית דבש:

"יש דלתות שקמות לנשוך אותך כשאתה מעז להתקרב.

המרירות והאכזבה הולכות לרוב ביחד וכבר אין להן כח להתגונן.

אז הן תוקפות.

`כאן לא מודיעין` נובחת עליך דלת לבנה גדולה מאוד עם עינית קטנה וגבוהה ועם גבה מכווצת.

`כאן לא רופא שיניים` נוהמת דלת חלקה בצבע חום.

`כאן לא פח אשפה` מאיים קיר בטון, עוד מעט הוא יתמוטט עליך מרוב עלבון.  `אני כאן רק חולף` אפשר שתחשוב בעוברך על פניו במהירות, עיניים מושפלות,

צעדים מתרחבים, כתפיים מתהדקות, גוף מכווץ, חריץ נפער בין עיניך.

מישהו השקיע זמן ומחשבה ונתן מילים בדלת.

למה הוא לא כתב מה כן כאן. מה כאן כן יש. מה יש בקנקן.

למה לכתוב על דלת `לא`. למה קוצים, למה שיניים.

 ואולי-

הזמנה.

אולי הם אומרים בעצם - היי, כאן לא כאן. כאן לא מה שנראה.

זה שער לעולם אחר.

מקבילי.

כאן זה הקצה. 

אני נכנס".

 

שלכם כל שני וחמישי, וגם חנוכריסטמס שמח,

שרית Perkol.com

 

ולפעמים הוא גם מרגש אותי.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

34 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת