00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קלולס בפריז

ימים לבנים: קצת שלג, הרבה אורז

הימים האחרונים עוברים עלי בצילו של וירוס בטן אכזרי. אני מלאת כוונות שלא להיכנס לתיאורים גראפיים מיותרים, לא להיכנע להתבכיינות מעיקה ולמצות את הנושא במילים: הרבה אורז.

הבטחתי עוד אורחים ואני מקיימת. ביום חמישי נחתה אצלי נבחרת הכוללת את אחותי ובעלה וכמה שעות אח"כ את אבא שלי. אחותי היא קפיץ אנושי, מלאת מרץ ועליצות, ששמה לעצמה למטרה לסגור את כל פערי הזיכרון של הזאטוט באופן הרמטי כך שלא ישכח אותה לעולם. לכן, היא הגיעה מצוידת בכל מיני השוחד המופיעים בספרי ההדרכה, החל בבמבה וקרמבו, דרך שלל צעצועים בינהם משאית של בוב הבנאי, וכלה בהתחנפות הבלתי נמנעת להורים בצורת שקדי מרק, סחוג, קפה שחור ודיסק (שום דבר מאלה לא בשבילי). אני קיבלתי שי צנוע, נבוט מתנפח בצורת דגל ישראל, על מנת שאוכל לחבוט בציונות בכל עת שהדם יעלה לראשי. כמו כן היא הביאה לנו את בעלה הבשלן (עוד סוג של מתנה), שלמחרת חל יום הולדתו. אבא שלי הגיע קול לגמרי, כאילו חלפו הרבה פחות משלושה חודשים מאז התראינו לאחרונה וכאילו הוא עומד לישון בהילטון פלאזה ולא על הספה בסלון.

לכבוד יום הולדתו של גיסי תוכננה הפתעה אטרקטיבית במיוחד, מזן טיפוח נפש דוחה ציונות (כלומר הציוני לקח חופש). כולנו ציפינו בקוצר רוח - כולם חוץ מנער היומולדת שלא ידע לאן הוא הולך - לבילוי הלונה-פארק שלנו: טיול סגווי (Segway). תשמעו, מדובר באחד הדברים המגניבים (?עוד מותר להשתמש במילה הזאת?) ביותר שיוצא לאדם בוגר לעשות. הדבר הזה פשוט מעלה חיוך כשרואים אותו, ואחרי שעולים עליו החיוך חותם קבע על הפרצוף. כיף לא נורמאלי. מתחילים בשיעור נהיגה קצר בכלי, ואז יוצאים לדהור ברחובות פריז. קבוצתנו מנתה 8 איש: חמישתנו, שתי אמריקאיות לפי הספר (עודף משקל ניכר + הנחת בסיס שכולם אמריקאים, גם בפריז) והמדריך החמוד כריסטיאן. אם להודות על האמת, אני חשבתי שהמדריך של הקבוצה השניה היה חתיך יותר (בלונדינים ארוכי שיער לא עושים לי את זה), אבל הייתי בדעת מיעוט. אפילו הבנים חשבו שכריסטיאן שלנו יותר שווה. כריסטיאן התגלה כבחור מתוק להפליא וכמדריך משעשע למדי. בכל אתר שהגענו אליו הוא סיפר אנקדוטות לא ידועות, כך שגם מי שכבר קראו/שמעו את כל הסיפורים מזן `מסע עולמי` למדו משהו על האתרים הבנאליים שביקרנו בהם. הוא סיים כל סיפור במשפט כגון: "אני חושב שזה סיפור ממש מגניב" או "ממש התלהבתי מהקטע הזה", שגרם לי להרגיש כאילו אני בטיול שנתי שירד מהפסים ובעוד רגע קט נגיע גם לגבעת התחמושת. עוד ראוי לציין שהיה קר. קר מאוד ואפילו מאוד מאוד. הסגווי הוא לא ממש פעילות גופנית, הנסיעה עליו קרובה יותר לבטלה. עמידה בקור הזה, ברוח שנגרמת מהנסיעה (ואפילו סתם עמידה ברחובות פריז בימים אלה) היא חוויה מקפיאת דם, במובן הקפוא של המילה. שלוש שעות לתוך הטיול ולכולנו כבר היה כל כך קר שהיינו מוכנים להחזיר את הסגווי תמורת זכותנו לחוש את כפות רגלינו. מדובר בויתור מאוד קשה, שרק ממחיש את חומרת המצב. בכל טמפרטורה גבוהה יותר אין מצב שהיינו יורדים מהכלי לפני המונדיאל (וגם אז הבנות אולי היו ממשיכות לבד). איך שבישרנו לכריסטיאן על ההחלטה הכלל-קבוצתית לסיים את הטיול, שבק אחד הסגווייז, כנראה מאכזבה. כמובן שזה קרה בנקודה המרוחקת ביותר במסלול. הקבוצה לא נתנה למצב החדש להניא אותה ממטרתה החדשה – חזרה מהירה ככל האפשר לנקודת היציאה המחוממת. וכך שעטנו בדרכנו חזרה על הסגווי, כשמאחורינו משתרך כריסטיאן בריצה כשהוא נושא איתו את הסגווי המתפגר (בסופו של דבר הוא היה היחידי שהגיע בטמפרטורת גוף תקינה בחזרה לנקודת המוצא). לסיכום: היה מאוד מאוד כיף, מומלץ, אבל חכו לאביב. למעוניינים: http://www.citysegwaytours.com/paris/

לגבי שאר הזמן מאז ועד היום, לצערי אין לי הרבה מה לספר כיוון שלא הוצאתי את האף החוצה עקב הבעיה שהוזכרה מעלה. החבורה דווקא טיילה ונהנתה יפה בלעדי. באחד הערבים אפילו גיסי הבשלן הרים ארוחה משובחת מבחינת כולם אך מצערת מאוד מבחינתי. אם לפחות היה כל כך הרבה שלג כמו שמראים בחדשות אז ניחא, הייתי נשארת בבית בכיף, מסתכלת מהחלון ומעמידה פנים שאני בבקתת הסקי שלי. אבל גם הפעם, רבותי, מתברר שהתקשורת והמציאות אינם חיים באותו יקום. והנה הדיווח המלא כפי שנלכד בעדשת המגע שלי: שלג כבד ירד. למשך חצי שעה. שעה לאחר מכן נותרה שלולית על המרפסת. מה שכן, בחצי השעה הזאת שהשלג ירד, באמת הרגשתי שאני חיה בסרט.

 

חובות משבוע שעבר:

לפני כשבוע התפרסמה ביקורת אודות הבלוג שלי בבלוגו של מנצלשבך דלגשון מודיע.

למרות שהיו לו אי אילו הערות והצעות לסדר, ולמרות התייחסות לגילי באופן שגרמה לו להישמע מופלג מכפי שהוא, המבקר היה בסה"כ די מרוצה מהבלוג שלי מה שכמובן גרם לי להיות די מרוצה מהביקורת שלו. התוצר הבולט של הביקורת הזאת הוא הבלוגו החדש שלי, ועל כך תודתי נתונה ללא מוצא.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

6 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קלולס בפריז אלא אם צויין אחרת