00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

בלוג טמגוצ`י מחפש צברוח

"זה היה כרובי שכתב שהוא מגדל בלוג ומאוד אהבתי את הרעיון. אכן, הבלוג כחיית מחמד שצריך לטפל בה ולהזין אותה כל הזמן ולא היא תמות", כותבת קאלה.
"כשהתחלתי לכתוב הייתי בעיצומה של תקופה מאוד קשה והיה לי צרוך עצום לפרוק. הכתיבה נבעה מהלב. מכאבים. לאט לאט הכאבים עברו, אבל נשארתי עם חיית המחמד הזו, שאם אפסיק להזין אותה תרעב. מצאתי את עצמי כותבת לא בשביל עצמי, אלא בשביל להחזיק את הבלוג חי. לאחרונה התחלתי להרגיש ריקנות מכל העניין. ריקנות מלדבר עם אנשים אנונימיים. ריקנות מלכתוב שטויות".


אני חייבת לומר, כבלוגרית (ואני לא מדברת על הבלוג המקצועי הזה), שהתחושה הזאת, של הבלוג כמין טמגוצ`י רעבתן, שאם לא מתעסקים איתו ומטפחים אותו עלול לגווע, מאוד מוכרת לי. ובשלב מאוחר יותר, גם התחושה של ריקנות. לאו דווקא בגלל השיחות עם אנשים אנונימיים (אחדים מידידיי הטובים ביותר היו כאלה עד לשלב מסוים), אלא מההרגשה של לולאה אינסופית, הרגשה שכל אחד בתורו מגלה מחדש את הגלגל.

מצד אחד, זה נחמד שהבלוגוספירה מאפשרת לנו לראות את המנגנון האנושי בפעולה, את המוח הקיבוצי שלנו. מצד שני, אנחנו חוזרים, איש איש בתורו, על פוסטים שמגלים את נפלאות הקאונטר [תראו איזה מספר יפה], את ההתמכרות לתגובות, את התובענות של המדיום הזה, וכן, גם את תחושת הריקנות, לפעמים. את ההרגשה שאולי בכל זאת העולם האמיתי זה לא ממש כאן, או שם, אלא מחוץ למחשב.

ואם ריקנות (איך הצלחתי להתחבר בקלילות לבלוג הבא?) והעולם הממוחשב לעומת העולם ה"אמיתי", הרי שישנו בלוג בשם "ריקנות הסכיזוטיפיה", שמגדיר את עצמו "על הגבול שנושק לפסיכולוגיה, למאגיה, לחוויות רוחניות ולהרבה בודהיזם. מגלים כמה הכל קשור להכל, וכמה שאין בעצם לשום דבר מהות אמיתית...".

בבלוג הזה התפרסמה באחרונה רשומה שכותרתה "משחקי תפקידים, סיפורים, ומושג ה`אני`", בו מספרת הכותבת על כך ששנים רבות היא משחקת משחקי תפקידים ומשווה בין הגדרת "האני" שלנו מסיפורים שונים בהשתתפות אנשים אחרים, לבין העולם של משחקי התפקידים, שלדעתה מהווה דוגמה מדהימה לכך:

"מושג ה`אני` במשחק מקבל משמעות מעניינת כאשר השחקן לוקח על עצמו זהות חדשה. הזהות הזו לא קיימת `בעולם האמיתי` וקיימת רק בעולם המשחק. כך שה`אני` של הדמות וחלק מהאני של השחקן לא קיים `באמת`. אבל כל שחקן יסכים להעיד לדעתי שהדמויות שלנו, השחקנים, אמיתיות ומוחשיות בשבילנו בדיוק כמו אנשים מסביבנו. אז האם ה`אני` של הדמויות קיים או לא?
שחקנים, כשהם משחקים, חיים בבת אחת בשתי מציאויות: הראשונה היא המציאות של המשחק: ההרפתקאה `הדמיונית`. השניה היא המציאות `האמיתית` של מאחורי הקלעים של המשחק. החוקים ששולטים בהתנהלות הדמויות והמפלצות, הקוביות... כלומר בעצם אנחנו חיים כשאנחנו משחקים במציאות אחת של המשחק שיכול להראות לנו מאוד אמיתי וחי ומרגש (וכן אני התרגשתי וכאבתי ושמחתי עם הדמויות שלי יותר מפעם אחת....) ובעולם נוסף שבו בעצם הדמויות שלנו `ריקות` מתוכן משל עצמן ומורכבות רק ממספרים ואוסף תכונות. אנחנו אילו שיוצקים את התכונות לתוך הריקות הזו..."

כמו בבלוגים, לא? גם בעולם התגובות של הבלוגים, ובכלל, בצ`אטים, או ברוב סוגי האינטראקציה באינטרנט, אנחנו מתקיימים במקביל במישור ההרפתקה הדמיונית, או השיחה שמנהלת הדמות שלנו עם בעל דמות אחרת, לבין מה שאנחנו עושים בפועל. אחת הדוגמאות היותר קיצוניות היא סוגים מסוימים של סייברסקס, בו הבנאדם כותב שהוא עושה כך וכך לאדם השני, בעוד שבפועל שתי ידיו (או לפחות יד אחת) עסוקות בהקלדה - פעילות פרוזאית ונטולת ארוטיקה בעליל.

ולסיום, ובלי קשר ברור, אצטט פוסט שמצא חן בעיניי מתוך הבלוג של כרובי (ההוא מלמעלה), אולי תרצו לעשות איתו איזה דיל קטן:

"נמאס לי להיות ככה סתם ובלי רוח, דרוש כאן מצב רוח. אבל שיהיה במצב טוב ורצוי לא מהשכרה וגם עדיף שזה לא יהיה מרופא. החלטתי שדרוש מצב רוח טוב שלא צריך הרבה דלק. דרוש מצב רוח עם אופציה להלך רוח, ושתהיה אפשרות חוזה לתקופת חיים. דרוש הלך רוח מתוחכם עם אפשרות להרחבה. דרוש מצב רוח שהשעות שם נוחות והימים ממוזגים, שהלילות זה רדיאטור והמים מחוממים. דרוש מצב רוח במצב טוב. רצוי שיהיה ניסיון של כמה עשרות שנים, עם אופציה לחתונה עם מלאך. ושיהיו גם כמה ילדים.
זה קצת קשה, אני יודע, אבל אני מחפש אחד כזה מתאים. אני מבקש מכל המוזות להירגע ולא לשלוח פקסים, כי יש מוזות בכמויות. אם מישהו מכיר מצב רוח שמחפש מישהו עם ניסיון ועם תואר שני בכישלון, אז אנא ממך, תנקוב במחיר.
אם יש לכם מצב רוח שמעוניין בטרייד, אז יש לי דיכאון להחלפה. אני אפילו מוכן להוסיף כמה לילות של שתייה בתמורה.
אני לא יודע כמה כבר יכול לעלות מצב רוח טוב מיד שנייה, וזה גם לא אכפת לי. לא אכפת לי לתת או להקריב את כל מה שיש לי. תביאו לי עכשיו מצב רוח טוב ואני לוקח. בלי שאלות, בלי מחשבות, רק תביאו איזה מצב רוח כי אין כאן רוח והמצב קשה.
כל מה שאני צריך זה קצת מצב רוח. רק תביאו ואני לוקח. אני מחפש מצב רוח טוב, ועדיף עם חניה ומרפסת בלי שמש".

שלכם כל שני וחמישי,

שרית Perkol.com

 

 אם אתם כותבים יפה על יחסים, דייטינג, אהבה (בוגרת), קנאה ושאר עניינים שבינו לבינה, ובא לכם לקבל חשיפה רחבה יותר לרשימות שלכם, אשמח אם תשלחו לי לינקים רלוונטיים.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת