00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

התמודדות

~ ~ ~ לשטוף את האלכוהול מהנשמה ~ ~ ~
 
"אתמול ב-5.11.2005 - ביום שישי בערב, לאחר שלוש שנים של התמכרות קשה מנשוא לאלכוהול, החלטתי שדי, נמאס לי לחיות ככה, אני לא חיה באמת אני חיה בהכחשה", נכתב ברשומת הפתיחה בבלוג "יומנה של אלכוהוליסטית, שמחפשת לחיות מחדש", והיא ממשיכה: "רק אתמול הודיתי במילה מכורה, במילה אלכוהוליסטית - המצב של לקום מול עצמי ולהודות כן, אני אלכוהליסטית היא מאד קשה וכואבת, אבל כפי שאני יודעת - ברגע שמודעים לבעיה ומודים בה, פתרתי את החלק הקשה!!!"
"...עד אתמול בעצם לא ידעתי שאני חולה, חולה במחלת האלכוהול. זאת מחלה קשה שיכולה להרוג אותי!!! נתתי למחלה הזאת במשך מעל לשלוש שנים להשתלט עלי ועודני בחיים, חייתי מבקבוק לבקבוק , חיה אבל מתה. פחדנית !! פחדנית מאוד, לא יכולה להתמודד עם החיים אז אני בורחת לבקבוק... אז זהו החלטתי לא עוד.
אני אהרוג את המחלה הזאת - לפני שהיא תהרוג אותי.
עם קושי, עם דמעות, עם סבל לא יתואר בעומד בפניו מכאן והלאה אבל עם המון המון כוח רצון. אם אני מאוד רוצה אני אנצח".


היום היא פרסמה דיווח מיום ראשון במרכז גמילה:
"ג` ואני נכנסו לחדר לבד בסוף המסדרון שמאלה, וכבר מהשאלות הראשונות שלה הדמעות התחילו כמו ברז. דיברתי  בשטף ובמהירות כמו שלא דברתי ככה
בחיים שלי לדעתי  - היא היתה נחמדה כמו שציפיתי ואפילו יותר, לא שפטה אותי, לא כעסה, הסברתי לה שאני אשמה והיא אמרה לי שאני לא אשמה. שזאת 
מחלה בעצם שאנחנו המכורים לא אשמים, שילמתי לה 200 שקל ואביא לה עוד שמונים ש"ח כשיהיה לי.
היא היתה מאוד קשובה והחמיאה לי על  הרצון שלי לעזור לעצמי, הסבירה לי שאני במצב טוב ולא של הכחשה מבחינת המודעות שלי לעצמי, אבל מבחינת
האלכוהול וכל מה שהיא שמעה ממני המצב רע.
אחרי כמה דקות הביאה לי מין מכשיר כזה שאתן  נשיפה כדי לדעת אם באמת לא שתיתי, הסברתי לה שלא שתיתי מיום שלישי ואני לא משקרת והמכשיר בודק רק
24 שעות אחורנית, ובאמת היא ראתה שלא שתיתי ב-24 האחרונות.
היא הסבירה ולא חידשה לי שהדרך לא תהיה קשה. שמינימום זה שלושה חודשים במרכז 5 פעמים בשבוע כל יום בדיקה אם לא שתיתי,  קבוצות תמיכה עם
מכורים ומכורות כמוני, שיחה פעם בשבוע עד פעמיים ופעם בשבוע רופאה, שתשוחח ותיקח דם כי בשישי שבת אין מרכז ואולי אנשים ישתו בשישי ובשבת לא. אז צריך את הדם לדעת שבאמת לא שותים". היא כותבת שהיא מנסה לקבל אישור לעבור את הגמילה על חשבון המדינה, אחרת תצטרך לשלם 550 שקל כל שבוע,
מכיסה.
"אני מרגישה רע, עצבנית. השעה 5:55 בבוקר ורק עכשיו סיימתי לאכול סלט ירקות, שתיתי כוס מרק ממש עדין כזה, במשך היום לא אכלתי כלום רק מרק בצהרים כשחזרתי מהמרכז ללא כוחות נפשיים ונזרקתי למיטה. כשקמתי בשעה 1 בלילה לאחר 8 שעות שינה ניקיתי את החדר והתקלחתי עם מים רותחים, ניסיתי לשטוף את האלכוהול בנשמה, להתנקות מזה".
כותבים לה תגובות עידוד יפות, והיא לא מגיבה בחזרה, בינתיים. אז נראה מה יהיה.
 
~ ~ ~ לבד עם התינוק ~ ~ ~
 
ועוד בלוג, ותיק יותר, שעוקב אחרי התמודדות, "הריון ראשון - לבד".
סאלי פוראוור תיארה בבלוג את כל התהליכים הנפשיים והפיזיים שעברו עליה בהריון ראשון בלי זוגיות, בלי עבודה. היום היא פרסמה רשומה, "חזרתי הביתה", בה היא מתארת את ההסתגלות שלה ושל דור, התינוק, לשיבה הביתה, לאחר שמאז הלידה התארחו אצל אחיה וגיסתה:
"דור ישן בעריסה איתי בחדר, הכנסנו לשם שידה ותליתי וילון כחול עם עננים ומוביילים והחדר נראה חמוד כזה. בבוקר כשהוא קם לינוק הוא נשאר לישון איתי במיטה ואנחנו קמים רק ב- 10:00. הוא מותק אמיתי. אני לא רוצה לדבר הרבה אבל תודה לאל הוא בונבון כזה. ... יש קטעים קשים - כשאני נורא רעבה או עייפה או חייבת לשרותים ... והוא צריך אותי - אז אני קצת חסרת אונים, אבל מסתדרת. אתמול למשל הייתי יכולה להרוג בשביל כוס קפה עם חלב - רק שנגמר לי החלב, בחוץ גשם ואיך אני ארד לקנות חלב? אפילו דפקתי על דלת השכנה ממול, אבל לא היתה תשובה. התקשרתי ל-י. והוא הביא לי מאוחר יותר כל מיני מצרכים שהיו חסרים לי. אני נעזרת בו בלית ברירה עד שאני אלמד להסתדר בכוחות עצמי. הוא מגיע כמעט כל יום לראות אותנו. הוא אוהב את דור. ואני שמחה על כך".
היא מפרסמת תמונות של דור ושוקלת לפתוח בלוג חדש, עם כותרת חדשה, ולהקדיש אותו לדור, שם תכתוב לו את חוויות גידולו.

 
~ ~ ~ חולה אהבה ~ ~ ~
 
תחת הכותרת "גבר מתבכיין זה לא כזאת אטרקציה" (מה באמת? לי דווקא נדמה שזה עדיין מחזה די נדיר, למרות כל שחרור האשה והמטרוסקסואליזם), כותב קורונדום על אהובתו הווירטואלית:
"כתבת לי שאני משעשע ומטורף ולכן את מוכנה להתמסנג`ר איתי. אבל את רואה... אני לא כזה...
סתם עוד גברבר עלוב ומתרפס (מהסוג שנשים פחות אוהבות) שמתחנן כעני על נפשו ונהפך יותר ויותר פתטי בעיני עצמו ומן הסתם גם בעיני אחרים.
הפכתי מטיפוס משעשע לטיפוס נודניק שרוצה וחוזר ורוצה שתתני לו את הסיכוי הזה. 
אני עוד לא נתקלתי בדבר כזה אז אני לא ממש יודע איך להתמודד עם זה -
בחורה שמעולם לא פגשתי ואני כל כך רוצה אותה! כל כך חושק בה!
ולא, זה לא בגלל המסתוריות הזאת. אל תנסי אפילו לחשוב בכיוון.
אני יודע שזה לא - היו לי נסיונות של מסתוריות בעבר ועמדתי בהם בכבוד.
אבל אני עדיין רוצה אותך. דוקא אותך.
ואני יודע שזה שאני רוצה וכל כך גלוי גורם לך לדחיה יותר גדולה, אבל לי זה גורם לבעיות פיזיות שמעולם לא נתקלתי בהן...
אני חולה!!!
אני לא הייתי חולה כבר כמה שנים טובות. 
אני לא יודע מה זה רופאים ואני לא מכיר את הטעם של שום תרופה!!!
גם בפעמים המעטות שחשתי קצת לא טוב הלכתי לעבודה וזה עבר לי.
אבל עכשיו אני ממש חולה, מצונן, שמוט ותשוש. אני לא מתפקד כמעט ובקושי כותב מכתב זה. על עבודה אין מה לדבר...
אני מנסה לעודד את עצמי באמצעות הציניות וההומור וזה נעשה לי שחוק ביותר.
אני חוזר על קלישאות של עצמי, מושך באף ועוצר את עצמי מהמחסום הגברי האחרון שלי - רק לא דמעות... רק לא דמעות..."
 
חוץ מזה, ובלי קשר, השתגעתם? היו לי אתמול יותר מ-4,000 כניסות (סתאאאאאם. תבואו כל יום...)
 
 
שלכם כל שני וחמישי,
שרית Perkol.com

 

 ערוץ סינגלס חדש

 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת