00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

למי עלה השתן לראש?

חשבתי להתעלם מהפוסט הזה של קאלה, בעיקר כדי שרווק מסוים לא יתפוס תחת יותר ממה שצריך, אבל אני לא יכולה. כפי שטוענת קאלה, ובצדק, יש בכך הרבה מעבר לעניין רכילותי זה או אחר. התהייה שלה אמיתית - ההשפעה הפוטנציאלית של הבלוג על חיי כותבו. כבר מזמן אמרתי, שבאינטרנט, חתיך הוא מי שכותב חתיך. ההצלחה והפופולריות בבלוג, גם אם מבוססת על חתיכיות מדומה (ואני לא אומרת שכך המקרה), מייצרת כריזמה שיכולה להחדיר בכותב ביטחון עצמי ולהשליך גם על ההתנהגות שלו בעולם שמחוץ לבלוגוספירה.

קאלה כותבת:
"נניח שיש איזה בחור אחד. והוא בחור טוב הבחור הזה. הוא אמנם לא מוכשר מדי, לא חכם מדי, לא יפה מדי, לא מצחיק מדי, לא שנון מדי. ממוצע כזה. ואין לו הרבה חברים. והוא אף פעם לא מרכז המסיבה. ובעצם, הוא אף פעם לא התבלט יותר מדי בשום תחום. הוא גם קצת חסר בטחון. וגם קצת לא הולך לו עם בחורות. אולי כי הוא ביישן. כמובן שהוא גם קצת מתוסכל מזה.

ונגיד שיום אחד אותו בחור מחליט לפתוח בלוג. ולפרוק בו קצת את הסיפורים שלו ולשתף קוראים בחוויות. ובבלוג הזה הוא לומד מהר מאוד שפנייה למכנה  המשותף הנמוך ביותר של הקוראים עובדת מצוין וגורפת רייטינג. ושסיפורי זיונים מושכים המון בחורות, כולל קטינות ותמימות (או תמימות פחות). וככה הוא מבין שבשביל להצליח בבלוגיה הוא לא צריך כשרון כתיבה, והוא לא צריך להיות שנון, כל מה שהוא צריך זה להשתמש בכמה שיותר מילים כמו שאיבה ופקפוק ובדיקת נוזלים במנוע...

וככה, כשהוא מבין כמה פשוט להפוך כאן לסלבריטי הוא מרחיב ומפליא ומרביץ בסיפורי המין שלו. ואף אחד לא יודע אם זה אמיתי או לא. ובעצם זה גם לא ממש משנה. כי לאט לאט הוא צובר לו מעמד כמלך הבלתי מעורער של הזיונים".

והיא גם מציגה את השאלה המתבקשת:
ה"אם יש רע בזה שהוא יצר לעצמו מציאות וירטואלית חדשה, שמתארת את החיים שלו כפי שהיה רוצה לראות אותם ושהמציאות הזו התממשה? האם יש רע בזה שהדמות הבלוגרית השתלטה על יוצרה?"

אז את קאלה בעיקר מעצבנת התסמונת של "השתן שעולה לו לראש". לי זה פחות אכפת, השתן. שיעלה לראש כמה שהוא רוצה, כל עוד זה לא הראש שלי. מי שמרגישה שבלוגר כזה מתנשא כלפיה, או מתנהג אליה לא יפה, במסגרת תסמונת עבד-כי-ימלוך ייחודית זאת שנוצרה בגלל הבלוג, יכולה תמיד לקחת את עצמה וללכת לבלוגים אחרים. מעניין אותי יותר אם זה נכון. ואם כן, אם הבלוג יכול להיות כלי כה עוצמתי, אז מישהו צריך להגיד לפסיכולוגים להמליץ עליו למטופלים ביישנים. זה יכול לחסוך שנים של טיפול.

ולמרות שקאלה לא נקבה בשמו של הבלוגר, ואני באמת מעדיפה לחשוב עליו כעל בלוגר גנרי, מישהו שלראשו כנראה בער הכובע הווירטואלי כתב בתגובות: "הבלוג מהווה פן מסויים באישיותי שהיה קיים, אבל לא אשקר ואודה שהוא נותן לי ערך מוסף מסויים, בהבנה של המין הנשי, בקריאת מצבים ובכלל מאגר ידע שתרם לי בחיים, כל זה לא שינה אותי מהותית, בחיי הרגילים אני אותו אדם, גם הצלחותיי היחסיות עם נשים בתקופת הבלוג היו ברובם לא בלוגריות אלא נשים מהעולם האמיתי..."

~ ~ ~ העיקר זה הרומנטיקה ~ ~ ~

ולטובת אותם בני מזל מאיתנו שכבר מצאו אהבה ורק מחפשים איך לצ`פר את אהוביהם, הגיע הזמן להמליץ על הרשימות בבלוג המצויץ של שירלי, "מאוהבים באהבה", שעדיין מצוי בגרסת הקיץ שלו. שירלי מביאה צרור של עצות לזוגות שרוצים לשמור על הרומנטיקה, גם אם הם תפרנים. קחו כמה:

* טיול בחיק הטבע, אפשר ללכת לים, להתרחץ, לבנות ארמונות, לאסוף צדפים, להצטלם, להאכיל ציפורים, לדוג, להעיף עפיפונים, לשחק מטקות, לשלוח מסר בבקבוק ועוד.

* פסטיבלים / הופעות / גלריות וכ"ו שפתוחים לקהל – חפשו קופונים ומודעות בעיתונים.

* שווקים למיניהם, דוכני אומנים סטייל נחלת בנימין.

* להשכיר סרט רומנטי, להתכרבל עם שוקו שבתוכו מרשמלו או תה / ארוחה רומנטית בה תהייה המלצר/ית והבחור/ה ששר/ה ולתת פרח.

* לעשות בבית פיקניק, אפשר לתלות כוכבים על התקרה או ציור של שמש, עצים וקשת.

* לעשות על החוף בזמן השקיעה פיקניק, מומלץ להביא גבינות, יין, נר, שושנה, בגט, ענבים, תותים, יין וכל מה שעושה לכם את זה מבחינה גסטרונומית, וכמובן – שמיכה!

* לכו לגן שעשועים והתפרעו כמו ילדים קטנים... שחקו תופסת! מתי בפעם האחרונה רדפתם זו אחרי זה או להפך?

* תכירו אחד לשני את המקומות הסודיים שלכם - לכל אחד יש את המקום הסודי או המיוחד שלו, קחו אותם לשם.

יש לה שם עצות גם איך "להביא רומנטיקה לעבודה". רק הייתי מציעה להתייחס בזהירות רבה לעצה "להכין פליירים של `למה X אוהבת את Y`, לצלם לכל האנשים בעבודה שלו ולשים על חלונות הרכב שלהם. החברים יבואו אליו להראות לו את הפליירים והוא יוחמא מכל תשומת הלב ויופתע מאוד..."

~ ~ ~ היי, קאראמבה! ~ ~ ~

ובאיחור מה, אזכור לרשומה מעניינת של שוקי גלילי ב"שידורי ניסיון", בנושא הקשר בין החזה הנשי לחזה עוף, אפרופו העיסוק בשפעת העופות:

"חבר שלי גילי, שהוא `ירוק` אמיתי - לא דמיקולו כמוני - העיר את תשומת לבי לעובדה מעניינת. לבנות של היום יש ציצי גדול יותר (או שדיים גדולים יותר, או היקף חזה גדול יותר - מה שנשמע לכם הכי פוליטיקלי קורקט. אני, עדיין קורא להם `ציצים` כשהם מחוברים לנערות).
היינו על חוף הים, והבעתי תמיהה על ריכוז השדיים הגדולים בסביבתנו (כן, לפעמים אני קורא להם `שדיים`). הצבעתי, באופן ספציפי על קבוצת נערות שהייתה לידנו (טוב, לא ממש הצבעתי כי זה לא מנומס. הפניתי את תשומת לבו של גילי וסיפקתי נקודות ציון כלליות). הגיל הממוצע, עד כמה שיכולתי לשפוט, היה בערך 18. גודל חזיית הביקיני (ביקיני אצל כולן) הממוצע היה C90. לטובת אלו מכם שלא מבינים בגדלי חזיות, אעצור את הסיפור כדי לספק הסבר קצר:
A = אין
B = בדיוק
C = קאראמבה!
D = די...
(הזכויות שמורות לעידו תבורי)".

בהמשך הוא מוסיף, ואחר כך מתנהל גם דיון מאלף בתגובות: "כשהערתי לגילי על הריכוז הגדול של שדיים, במקום שבו ציפיתי לראות סתם ציצים, הוא אמר שזה ברור: לצעירות של היום יש חזה גדול יותר. כששאלתי מה כל-כך ברור, ולמה זה הגיוני, הוא השיב שזה בגלל שהן אכלו עוף". וואלה.

שלכם כל שני וחמישי,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

51 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת