44
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חופשי ומאושר

כשחופש הדת מתנגש בחופש הביטוי – בעקבות הטבח בפריס

אירועי הימים האחרונים בפריס ובעיקר הטבח במערכת השבועון הסאטירי שארלי הבדו צריכים להדליק נורה אדומה לאלו שלא מבינים את ההבדל בין ליברליזם לבין רב תרבותיות.איך מאזנים בין הליברליזם לבין הרב תרבותיות ואיך קשורה הדרת המדע בעולם הערבי לטירוף הפונדמנטליסטי?

אחת הקריקטורות שפרסם השבועון הסאטרי שאלרי הבדו, ואשר הרגיזה את העולם המוסלמי, והביאה לשניים המתיימרים לייצג אותו לבוא ולרצוח 10 מעובדי השבועון ושני שוטרים ששמרו עליהם. עיבוד: ניר להב

 

מאת אבי בליזובסקי וניר להב (פורסם לראשונה באתר הידען).

אירועי הימים האחרונים בפריס ובעיקר הטבח במערכת השבועון הסאטירי שארלי הבדו צריכים להדליק נורה אדומה לאלו שלא מבינים את ההבדל בין ליברליזם לבין רב תרבותיות.

תחילה נגדיר מהי רב תרבותיות: בצורתה הקיצונית רב תרבותיות היא הפוסט מודרניזם בהתגלמותו: אין אמת אחת, ואין ערכים שצריך להגן עליהם. כל אמונה והתנהגות לגיטימיות. לפי שיטה זו גם דאע"ש ותרבויות קיצוניות דומות לה נהנית מהחופש לחיות באמונתם כי אי אפשר לשפוט בין תרבויות.

ליברליזם לעומת זאת מגדיר כערכים בסיסיים את ערכי הנאורות, הגורסת שוויון הזדמנויות, שוויון מגדרי וחופש לכל אדם לממש את עצמו – כל עוד הוא לא פוגע באחרים. אסור לאף אחד להחליט שאדם מסויים לא יוכל לממש את עצמו ולא משנה אם זה נעשה בהקשר המגדרי (היחס לאישה כנחותה מהגבר וכפייה עליה של מנהגי לבוש, מפגשים חברתיים, מילת נשים ועוד), וכן אין להפלות איש בכל הקשור למעמדו החברתי, לאום, דת, מצב כלכלי וכו'.
לפי הגישה הזו מי שלא מבצע את ערכי הבסיס הללו, למשל אב הרוצח את ביתו "על רקע חילול כבוד המשפחה" גם אם רק דיברה עם מישהו שנאסר אליה להיות בקשר איתו, מפר את ערכי הבסיס הללו ואין לתת לו את הזכות לעשות זאת.
חופש הדת וחופש הביטוי הם שניים מהערכים הליברליים הללו, אך כאשר חופש הדת מקבל מעמד של מתן אוטונומיה לבני דת מסויימת לפגוע באחרים – בין אם בבני משפחתם, בני עמם ובני אדם אחרים, אל תתפלאו שערכי חופש אחרים, כגון חופש הדיבור לא מתקיימים.

הטבח, אין מילה אחרת לתאר זאת, שחיסל מערכת שלמה של השבועון הסאטירי הצרפתי שארלי הבדו, ממחיש את ההבדל התהומי בין העולם המערבי לבין האיסלאם. בעוד במערב מותר לצחוק על כל דבר, כולל על חכמי הדת באיסלאם זה חטא בל יתואר. אצלינו יכלו מוני מושונוב וחבריו לגלם את משה שובר את לוחות הברית על ראשה של נודניקית ששאלה אותו שאלות קשות, שם אפילו אסור להזכיר את מוחמד.

 

הדת האיסלמית, שעודדה מלומדים לשמר ולפתח את המורשת המדעית של יוון העתיקה, שהמציאה את האלגברה, את מושג האפס, שיכללה את מדע האסטרונומיה והניווט לאורך מאות שנים, מבגדד ועד קורדובה (בספרד נעשה הדבר גם בשיתוף עם מלומדים יהודים), אינה מגלה היום שום סובלנות.

 

לא סתם מדענים ממרבית המדינות המוסלמיות (פרט לאיראן ותורכיה) מפרסמים מעט מאוד מאמרים בעיתונות המדעית, בוודאי בהשוואה למשל לישראל שבה מספר המאמרים המדעיים לנפש (156 מאמרים ל-100 אלף איש) גדול עשרות מונים (איראן במקום השני במזרח התיכון עם 45 מאמרים לנפש), וגם לא פלא שבארצות ערב ובמדינות כמו פקיסטן ואפגניסטן, ישנו הריכוז הגדול ביותר של מאמינים בתיאוריות קונספירציה. כמובן ההבדל ברמה המדעית בא לידי הבדל גדול גם ברמת החיים כפי שהיא באה לידי ביטוי בתל"ג לנפש.

 

המדע נופל קורבן במדינות אלה משום שבסיס המדע הוא הטלת ספק, ואת זה חכמי הדת, בגיבוי המשטרים (גם החילוניים שרצו שקט שלטוני) לא אוהבים. המדענים מטילים ספק בכל דבר ומניחים הנחות בסיסיות לכך שיש לאדם חופש מחשבתי לחקור את הטבע. תקופת הנאורות שהחלה בצרפת של המאה ה-18 היתה גם התקופה שבה החל המדע המודרני לפרוח. הקשר בין ערכי הנאורות למדע אינו מקרי. היסטורית, בעקבות המהפכה המדעית וההצלחה של הטלת הספק, החלו פילוסופים אירופיים לחשוב כיצד לתכנן מבנה חברתי שנותן לכל בני האדם, ולא רק למדענים את החופש לחקור ולפתח את עצמם ולממש את עצמם וכך התחיל עידן הנאורות שכלל בין היתר את כתיבת האנציקלופדיה הראשונה בצרפת, ניסוח החוקה האמריקנית שהניח את התשתית לשלטון שבו הממשל פועל לפי ערכי הבסיס הללו, וכמובן המהפכה הצרפתית שחרטה על דיגלה ערכים של נאורות – חירות, שוויון, אחווה.

הקריקטוריסטים הדגישו שאין להם אלוהים ואין להם פרות קדושות. אפשר אולי להתווכח אם הקריקטורות היו הוגנות או חסרות טעם (וחשוב לזכור שכל קריקטורה היא תגובה לאירוע ספציפי, ואי אפשר היום לבחון אותה במנותק מהקשרה), אבל הטבח היה מעין נעיצת סכין בגבה של הליברליות. מהי חירות אם לא חופש הביטוי? הרי מוכר לכולנו המשפט המפורסם של וולטייר: "אינני מסכים למילה מדבריך אך אהיה מוכן להיהרג על זכותך לומר אותם". לפי האחים קוואשי וחבריהם המטורפים, הם לא מסכימים עם אף מילה שעורכי השבועון הסאטירי כותבים והם מוכנים להרוג אותם בגלל שמימשו את הזכות לומר אותה.

 

הדמוקרטיה, והדוגלים בליברליזם צריכים להגן על עצמם מפני מי שלא מקבל את ערכי היסוד שלהם, ולא להסכים ליהרג כדי לאפשר להם לומר את דברם.

הטרוריסטים ושותף נוסף שלהם שגרם למותם של ארבעה לקוחות במרכול היהודי בפריס אתמול, כבר אינם בין החיים, אך במידה מסויימת הם ניצחו: זמן קצר לאחר הטבח ביום רביעי, רבים מכלי התקשורת שדיווחו עליו ובהם CNN, NBC, גארדיין ואחרים טשטשו את הקריקטורות או אף חתכו אותם והשאירו את העורך המנוח שארב מציג רק את לוגו השבועון.

אם אנו חפצי חיים עלינו להפסיק להתנצל על היותנו ליברלים, ולא להיגרר לפוסט מודרניזם ותקינות פוליטית שרק יסייעו בפני אלו שרוצים להחריב את הדמוקרטיה ואת הערכים הליברליים לעשות זאת ביתר קלות.

כמובן שזה לא אומר שלא צריך רב תרבותיות, רב התרבותיות היא כלי חשוב ויפה בתוך הליברליזם, אך היא רק כלי שיש לאזן.
אחת משאלות המפתח של המחשבה המודרנית היא איך מאזנים בין ליברליזם לרב תרבותיות?
מצד אחד רב תרבותיות אמורה לקבל כל קהילה עם הערכים והאמונות שלה, כולל קהילה נאצית או איסלמית קיצונית, מצד שני הליברליזם טוען שיש ערכי יסוד שחייבים לשמור כמו חירות הפרט ואז אין מקום לקהילות שלוקחות את החופש של אנשים אחרים (כמו למשל מוסלמים שיחייבו נשים ללכת עם טורבן).

אז איך משלבים בין הגישות?


לדעתי, הליברליזם מנצח. הוא "האבא" של הרב תרבותיות. קודם צריך להסכים שהחירות היא ערך ואז בשם החירות קבוצות שונות אמורות לקבל מקום וייצוג. ז"א קודם כל מתחילים מליברליזם וממנו יצאה הרב תרבותיות. בגלל שהליברליזם מכיל בתוכו את הרב תרבותיות, בודאי שהוא קודם לה במקרה של מחלוקת. במילים אחרות, אם יש קבוצה שמוכח מעבר לספק הסביר שהיא מונעת מאנשיה את זכויות היסוד של הליברליזם, צריך למנוע זאת מהם (למשל למנוע מילת נשים), אך בזהירות. הליברליזם אמור לתת רק חוקי יסוד וגבולות מאד רחבים כך שבתוכו יהיה מקום לרוב תתי התרבויות (חוקים מה אסור ולא חוקים מה מותר, למשל).

אני חושב שהאמצעי החשוב ביותר לשמירה על הליברליזם לאורך זמן הוא החינוך. בקנדה למשל עשו משהו מאד חכם. היתה שם בעיה דומה בין רב תרבותיות לליברליזם (אך לא רצחנית כמו במקרה הנוכחי). קבוצה מסויימת רצתה שהילדים שלהם ילמדו בבתי הספר הציבוריים את הדת שלהם, עם המסורת, המנהגים והטקסים שלהם. מה עושים? האם מותר ללמד בבתי ספר ממשלתיים של המדינה דת מסויימת אחת או אולי צריך למנוע לימוד של כל דת שהיא בבתי ספר ממלכתיים? הקנדים החליטו על צעד גאוני, ללמד דתות משוות את הילדים. ז"א שכעת התלמידים לומדים על כל מיני דתות מכל העולם. כך הם נפתחים להרבה דעות וזרמים ומשווים ביניהם. בדרך זו, הקבוצה המקורית שרצתה שהילדים שלה יכירו רק את התכנים שלהם, לא הצליחה בתוכניתה לעשות "שטיפת מוח" והילדים נחשפו לספקנות ולידע נרחב. זו דוגמה יפהיפה כיצד הליברליזם יכול לשמר את עצמו ולחנך לערכים של הומוניזם, חירות האדם, כיבוד דעות שונות וגם רב תרבותיות. לא דרך איסורים, אלא דווקא דרך העצמה, דרך הקניית ידע וכלי חשיבה משווים וספקניים.


ומה עושים עם ההגירה הגדולה למדינות הליברליות המפותחות?
 

חברה ליברלית אמיתית היא חברה הומוניסטית שרואה באדם כאדם ללא הבדלי לאום, דת, גזע, מין וכדומה. לכן חברה כזו אמורה לעשות מיזוג תרבויות. אסור שיווצרו שכונות עוני, שכונות של מוסלמים, שכונות של יהודים וכדומה. כל אדם יכול לשמור בביתו על המסורת שהוא בא איתה, לא נדכא את המסורת מהבית אלא נחייב שיהיה חינוך אחיד לכולם. כל הילדים לומדים ביחד בבתי ספר ציבוריים, לומדים על המסורת שלהם וחייבים ללמוד גם לימודי ליבה של דתות משוות, מדעים, פיתוח כלי חשיבה ספקניים וחינוך לליברליזם והומוניזם. בנוסף, לדעתי, כל מהגר חייב לעבור שיעורים על התרבות הליברלית ולהתחייב שהוא מקבל על עצמו לא רק את חוקי המקום אליו הוא עבר אלא גם את הבסיס התרבותי של אותו מקום. בדרך זו אולי נצליח לעבור מלאומיות צרה ודתיות צרה שמפרידות בין בני אדם לליברליזם שדוגל בהומוניסטיות – באדם כאדם ללא קשר ללאום שלו או לדת שלו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל freenl אלא אם צויין אחרת