00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קלולס בפריז

על סטודנטים יהודים, כביסה מגוהצת ופילה מיוחמת

סגרתי חודש בפריז. החיים נכנסו לשגרה. מה זה אומר? סדר יום די צפוי מראש וחוזר על עצמו.
זיהיתי שאני מתחילה להשתעמם. איך זיהיתי? טוב זה מאוד פשוט. גיליתי שלהעלאת מפלס העניין אני יוזמת מריבות וויכוחים עם אמיר. הציוני הנלהב שלי חוזר הביתה אמנם לא בשעות מאוחרות ממש, בד"כ, אבל גם לא מספיק מוקדם לטעמי. ציונות, כך מתברר, היא עסק עם הרבה עבודה ואפילו לחץ. שמא יהודי אחד ירצה לעלות ויאלץ לעשות זאת חודש מאוחר יותר. בסוף השבוע שעבר, למשל, בילה הציוני עד חצות בקבלת אימיילים עם תיקונים למודעה. מודעה! בחצות! בשאבעס! אז נכון שזה מאוד חריג, ויש לך נימוק הגיוני (אחסוך לכם) אבל בכל זאת, הגיחוך שבדבר פשוט חייב להיאמר. שלשום (שבת) נסענו לאיזה חור בסגנון חדרה מחוץ, לעיר שם נערך סופ"ש מטעם ארגון הסטודנטים היהודים רק כדי שהציוני יוכל לברך אותם בברכת בתיאבון לפני ארוחת הצהריים הכשרה והבלתי טעימה למראה שלהם.
ארגון הסטודנטים היהודים, ויסלחו לי חברי הארגון שלא נכחו באירוע אם אני טועה, הוא חבורת צעירים כעורים למראה. כל הבנות לבושות במחלצות שבת מפתח-תיקווה רבתי, על מנת להרשים חבורת בנים, שנראים כמו האחים הקטנים שלהם. הבנים, לכולם קוראים בנימין (בצרפתית אומרים את זה באז`אמה וזה נחשב לשם הגיוני), לא לבושים להרשים אף אחד וזה באמת מצליח להם.

בקיצור, אני לא מתייחסת כל כך יפה ובכבוד למקור הפרנסה היחיד (כמעט) שלנו והחלטתי על שינוי גישה. במקום לחשוב מה אמיר יכול לעשות כדי לשפר את איכות החיים שלנו, הגעתי למסקנה שאני חייבת ויפה שעה אחת קודם ללמוד צרפתית. מאחר ובצרפת, למעט יחידי סגולה, אף אחד לא מדבר אנגלית ועצם הרעיון שהם יתבקשו לעשות זאת מעורר בהם שאט נפש, אפילו כדי למצוא שיעורי צרפתית, לברר פרטים ולהירשם, צריך לדעת צרפתית. מה שמחזיר אותנו שוב למה שאמיר יכול לעשות...

זה די מדהים, העניין הזה עם השפה. הצרפתים ידועים כשונאי זרים. עם זאת הפועלים שלהם הם ערבים, המטפלות אפריקאיות ועוזרות הבית פורטוגזיות. רצה הגורל וכל אלה אכן מדברים צרפתית, וכך הצליחו הצרפתים להתגבר על סלידתם הטבעית ולאמץ אותם אל משק הבית שלהם ולהתנהג כלפיהם בנימוס. אני, למרבה הצער, ועוד אי אילו תיירים אהבלים מארצות בלתי מפותחות בעליל כי אינן דוברות צרפתית, לא מדברים צרפתית. במקרה הצורך הצרפתי הממוצע יאמר לנו שהוא אינו מדבר אנגלית ויאט את קצב הדיבור שלו בצרפתית לרמה שאולי התיירת המפגרת כן תואיל בטובה להבין. האמת, לפעמים זה מצליח.

עם העוזרת הפורטוגזית שלי זה לא מצליח, וחבל האמת, כי האישה עושה שטויות שלא יאומנו. לפני שבוע, בביקורה השני במעוננו, היא עשתה את הבלתי יאמן, פעמיים. ראשית, היא מלאה את המדיח בכלים נקיים. למה? אין לי מושג כי אין לי דרך לדבר איתה. שנית, היא גיהצה סלסלה מלאה כביסה לבנה מלוכלכת שהמתינה לתורה ליד מכונת הכביסה. כן כן, נשבעת שאני לא ממציאה. אמיר טוען שהסיבה לכך היא שבשבוע שעבר השארנו לה את הכביסה לגיהוץ בדיוק באותה סלסלה. אני טוענת שזה לא תירוץ ושהאישה פשוט סתומה. הסלסלה לא הושארה על הספה בסלון, כמו בשבוע שעבר, אלא על רצפת האמבטיה, ליד מכונת הכביסה. מה גם שהכביסה היתה לא נקיה, וכשדור בעסק בהחלט רואים את זה. וכך, בהמשך לסיפור המגוכך הנ"ל, היתה לי הזכות לחוויה פריזאית חד פעמית - למלא את מכונת הכביסה בצורה האלגנטית ביותר האפשרית בפריטים מלוכלכים אמנם, אך מגוהצים ומקופלים למשעי. הכביסה רמת הדרג (מגבות מטבח, טי-שירטים, מכנסיים וחיתולי בד בשלושים שקלים לחמישיה) היתה בשוק. גם אני. כל זה עוד לפני הקפה והטארטין של הבוקר.

נכון שהחיים בפאריז פשוט מרתקים ומדהימים?
כדי שלא תחשבו שאני באמת רק מתעסקת בשטויות ולא עושה גם דברים מהנים, אספר לכם שבסוף השבוע הזה היינו גם ביער ונסן ובגן החיות שצמוד אליו. היה נחמד מאוד, אבל אי אפשר בלי טיפה להשמיץ. אז ככה:
גן החיות ממש יפה, אבל חלק מהכלובים ריקים, והשלטים מתנצלים בשם החיות. למשל, בכלוב הפילים כתוב שהחבר`ה נסעו לליון לחפש בני זוג בגני חיות אחרים. בקיצור, למי שלא קלט, הפילות הלכו להזדיין ושמו שלט "תיכף אשוב".
היער? לא מספיק מפחיד לטעמי. עובדה - הלכנו לאיבוד ולא פחדתי בכלל!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קלולס בפריז אלא אם צויין אחרת