00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

לכל בלוג יש שם

מי אמר שרק פימייל יכולה ליזום פרויקטים? הנה, גם היריב, אבא-של, מביא אותה באחלה פרויקט טרנס-בלוגי, "לכל בלוג יש שם". יריב חבוט הזמין את הבלוגרים לספר מה עומד מאחורי הכינויים שלהם ומאחורי כותרת הבלוגים שלהם, ויצא מרתק למדי. עד כה מניתי (מה מניתי? נמנו אוטומטית, בזכות הטראקבקים) 60 פוסטים שמשתתפים בפרויקט, ועוד היד נטויה.
 
זכות הראשונים לסיפור של יריב:
"הבלוג `דע את היריב` התחיל מזה שבלוגרים הביעו תמיהה על כך שלמייסד האתר אין בלוג. הסנדלר הולך יחף? אז זהו, שכן. אני לא זוכר מאיפה השם בא לי בדיוק, אבל זה נשמע לי כמו כותרת מספרי הדרכה צבאיים.
`טובח בירי` הוא השם שלי בהפוכה. הוא נגלה לעיניי בימים הראשונים שלי בכתיבת דפים לאינטרנט, כשהעברית הייתה נכתבת הפוך ומוצגת כראוי
בנטסקייפ עם הפונט המרובע של גלובס. וזה בכלל מצחיק שזה הפוך בדיוק ממה שהפך כבר למושג בעיוות קל של השם שלי: יריב חבוּט".
 
ועכשיו, בלי הקדמות נוספות, מבחר סיפורים שמאחורי הכותרות.
מוריה:

"מוריה הוא הכינוי שלי ברשת עוד מהימים שלפני ישרא. כתבתי באתר עלום מאד מאד, באנגלית (לא תוכלו לגגל את זה, ניסיתי הרגע), ומסיבות השמורות עימי נזקקתי לניק שירמז מחד על נוכחות נשית, ומאידך על נוכחות ארץ-ישראלית או יהודית, וואטאבר.
יום אחד נסעתי לאורך שדרות מוריה בחיפה. יש שם בית כנסת - רפורמי עד כמה שאני זוכרת, ששמו נכתב כך – Moriah. אחר כך העפתי מבט על
השילוט של שם הרחוב ומייד החלטתי שזה יהיה הכינוי.
דבקתי בניק הזה במיוחד לאחר שהתרחש הפיגוע בשדרות מוריה. שלושה אנשים שאני מכירה נפגעו בו בדרכים שונות, כמו גם טל קרמן ז"ל שהיתה
בלוגרית בישרא. הקישור האסוציאטיבי להר המוריה ולעקדת יצחק לא נעלם מעיני".

פישר:
"הבלוג נקרא `העולם ב64 משבצות` על שמן של 64 המשבצות 1x1 שמרכיבות את לוח השחמט (חידה למשועממים: כמה משבצות ריבועיות מכל סדר נמצאות על הלוח?) שהיו אז מרכז חיי ותכליתם. ...
הזמן חלף, רבתי עם כמחצית מהנהלת השחמט הישראלי, פוטרתי (או התפטרתי) מכל נגיעה שהייתה לי לעולם השחמט, רבתי גם עם עודד ובסופו של דבר הלוח הכי קרוב ללוח שחמט שראיתי היה של איקס עיגול בהרצאה משעממת של פלורוב. התחברתי יותר לפיסיקה, ובסופו של דבר לקראת סיום סמסטר ב` הבנתי שאין יותר מקום לשחמט בעיצוב הבלוג. שיניתי את הכותרת לכותרת חסרת משמעות (כי 64 משבצות אינפיניטסימליות זה כלום...) וצבעתי אותו מחדש בצבעים מזעזעים של שנת הפיסיקה העולמית".
 
קוקסטה:

"פעם, כשמספרי בלוגים היו ארבע ספרתיים, התחלתי את הקריירה הבלוגרית שלי בתור קוקסטה, kuksta למען האמת. מדובר בשם שנתן לי האקס מהפוסט למטה והוא נובע לא אחרת מאשר משם החיבה קוקה kuka בו האדירה אותי האהבה. בכדי להגביר את אלמנט הגועל: לו קראו קוקי kuki ואפילו היה לנו שם משפחה פרסי persy (על שם כלב הפג המעצבן בפוקהונטס) כך שהיינו שפחה מאוד מושלמת ומתוקה.  אחר כך הפכנו סטלנים והסיומת הראסטפריאנית הלמה מאוד את כישורי הגלגול שלי. יש הסוברים כי השם מייצג שילוב קטני בין חומרים נרקוטיים הידועים בשמם הנפוץ: קוק ואקסטה, וזה כמובן על שום ההשפעה שיש לי על כל נפש התמכרותית, אני כאן בכדי להפריך סברה זו ולהוציא לאור את האמת המושי מושלמת".

 
וירטואל קרמבו ונ` (בלוג מס` 19. ריספקט!):
"על הסיפור מאחורי השם של הבלוג כתבתי איפושהו ממש בהתחלה, אבל אין לי כוח לחפש ולקשר. ובכן: הכל החל אי שם בדצמבר 2000, כשהייתי חיילת. בשבועות ההם לא היתה הרבה פעילות ורוב הזמן הייתי פשוט קופאת למוות ומעבירה את הזמן בכתיבת סמ"סים בפלאפון ושיחות במירס.
נועה (שפעם היתה מיתולוגית אבל היום מתקשרת רק בחגים של נוצרים ולכן כנראה תנושל מהתואר) נשלחה מדי פעם כדי לעולל כל מיני גיבויים למחשב המקרטע שלנו ויצא לנו לדבר על כל מיני דברים דביליים ולא קשורים, למשל על קרמבואים ושהם מתת האל לאנושות וכו` וכו`. מאוחר יותר באותו יום היא שלחה לי איזה סמ"ס משועמם שיש לה חסך באוכל או בצומי או השד יודע מה, אז סימסתי לה
`I`m sendin you a virtual krembo. Mat`im?`
והיא החזירה `let it be (-:`. כשפתחתי את הבלוג עשרה חודשים אחר כך וחיפשתי לו כותרת, קפץ לי לראש השם הזה...
בעניין הניק, התחלתי כנוי-נוי, עם מקף (זה היה כינוי חיבה שמאם נתנה לי לפני שנים רבות, אבל מסתבר שלא כל מה שעובד בגיל חד ספרתי טוב גם ל
המשך), אחר כך הייתי נוינוי בלי מקף כי מקף זה עיכובים ואנרגיות שליליות, והיום אני נ` כי תמיד אהבתי את הקטע של השב"כניקים עם האותיות, וזה ככה קצר וסולידי ונטמע יפה ברקע".

גברת פופיק:
"`הכול הגיוני פה` זה משפט שאני תמיד אומרת כשאני חשה שהכול הגיוני פה. כי גם אם העניינים נראים עקומים והזויים ולא ברורים ואני מופתעת עד עמקי נשמתי - אני שבה ומזכירה לעצמי להירגע, שאני כבר לא לוזרית בפוטנציה, וזה רק בתוך הראש שלי. בחוץ הכול הגיוני עד כדי משוואה מתמטית. דוגמא מפגרת: קניתי לחתולים מגוון צעצועים חדשים לגמרי, ואחרי שפרסתי מולם את התכולה הם התרשמו ופנו לשחק עם השקיות ניילון. הגיוני, מאוד הגיוני".

בנו של האין:
"חודש או חודשיים לפני שפתחתי את הבלוג, קראתי את `הרצפה מתנדנדת` של נורית זרחי. באמצע הספר היא מתייחסת לעצמה כאל `ילדתו של האין`. אני זוכר שכשקראתי את הביטוי הזה, נעצרתי ולא יכולתי להמשיך לקרוא. שלושת המילים הללו ביטאו בתמציתיות מדהימה את תחושת היתמות. עדי אופיר כתב בספרו `לשון לרע` שחווית האובדן אינה היעדר של משהו, שזו אותה חוויה כאילו משהו אף פעם לא היה, אלא שהאובדן הוא "נוכחותו של ההיעדר". אני חושב שזה הניסוח הטוב ביותר לתחושה הזו. מה שכבר לא קיים, נמצא שם, בצורה של מחסור. הוא לא הופך לאפס, אלא דומה יותר לחור שחור, שמושך אליו אנרגיה בלי סוף, מעיד בעצם קיומו שפעם היה שם דבר מה.
כשפתחתי את הבלוג, והאתר שאל אותי באיזה כינוי ארצה לבחור, הביטוי של נורית זרחי עלה בראשי. הוא התלבש עלי באופן מושלם...
מצחיק איך ניק יכול להיקשר אליך. `בנו` הפך לשמי השני. סביר להניח שאסובב את ראשי אם יקראו ברחוב `בנו`".

 
מרג`י (ותיקת מובילות הטבלה, ובכלל תופעת טבע, דאבל ריספקט):
"למה קראתי לבלוג `לגמרי לבד`?
נראה לי שזה דווקא ברור למדי. כי בתקופה בה נאלצתי לבחור לו שם הייתי די לגמרי לבד.
זה היה באחה"צ של ראשית הסתיו, אחרי שסבתי נפטרה ודוד שלי (האח של תורם הזרע להיווצרותי) העביר אותי כאילו הייתי חבילת הפתעה של אנטרקס, אבעבועות שחורות, דבר ושאר מפגעים ביולוגיים מהונדסים בקפידה, אל בית יולדתי. מרחק שעתיים נסיעה מהישוב שגדלתי בו.
התקבלתי בחמימות השמורה רק למלאך המוות וגובי חובות. אי לכך, מה לעשות, הרגשתי די בודדה כזה (כן-כן, עכשיו אני מבינה שהייתי סתם מפונקת. הייתי צריכה לומר תודה על שלא קשרו אותי באמצע היער כפיתיון לאריות, או משהו דומה. מאידך, מדובר באנשים נטולי דימיון, אז אולי הם פשוט לא חשבו על זה).
אני החלטתי לפתוח בלוג וחיפשתי שם הולם לרך שיוולד. איכשהו, `לגמרי לבד` נראה לי מתאים לנסיבות, כמו פרווה לגור כלבים".
 
אין ידיים אין אגוזים:
"פעם היה ילד שנולד בלי ידיים, 
יום אחד הוא נעמד ליד אמא שלו וביקש אגוזים,  
אמא שלו אמרה לו `יש בארון מעל הכיור`  
הילד עונה לה `אבל אמא, אין לי ידיים`  
אז האמא ענתה: `.....` 
בי-די-יוווווק! 

אין ידיים, אין אגוזים. 
מה זה אומר בשבילי?  זה אומר שאם אתה לא תשיג לעצמך את מה שאתה רוצה,  
אף אחד לא יעשה את זה בשבילך,  
אפילו לא אמא. 
ואת אף אחד זה לא צריך לעניין כמה אתה מסכן ומוגבל. 
תמצא דרך! קום ותעשה!"
 
ולסיום, חידה:
מה מסתתר מאחורי שם הבלוג של פימייל, "לא יפה, לא אופה ולא מוצצת"? למנחש הראשון מובטחת נוגרה, כלשונה של בעלת הסוד.

כמובן, אתם מוזמנים להתחבר לפרויקט המצויין הזה של מאחורי הכותרות. שלחו לי לינקים לפוסטים הרלוונטיים, ואת המיוחדים אוסיף כאן.

שלכם כל שני וחמישי,

שרית Perkol.com


 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

27 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת