00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

על ערסים ועל ערסים אחרים

ErGa כתבה לתומה, "אני חושבת שמה הכי הייתי רוצה זה חבר ערס". בפוסט מופתי למדי, שכותרתו "הכי טוב ערס", היא מתפייטת:
 
"אין, אין על חבר ערס.
אחד כזה שיקרא לי `מאמי` ו`בובה` ואולי אפילו `מותק`
שכשנצא לבתי קפה הוא יקרא למלצר `דוד` וכשאקום לשירותים הוא ייתן לי איזו כאפה על התחת, קטנה כזאת כדי שיהיה לי תנופה ללכת... אחחח...
איזה גבר.
איך הייתי רוצה חבר ערס.
אחד כזה שדואג, שאם אני לא אספיק לענות לטלפון הוא יגיד לי `עם הזדיינת?! הא?! יא` בת זונה כושלאמאמאמאמא שלך?!` ואני אנסה לפייס אותו וזה יעשה לי נעים בפופיק כי אני, הכי אוהבת קללות.
איך הייתי רוצה חבר ערס.
אחד כזה שישיר עליי שירים יפים כאלה עם סלסולים ומנגינות, שהרכב שלו תמיד ינצוץ, יהבהב, יזהר, יצפצף, ינגן מה לא?! לונה פארק! איזה שווה זה חבר ערס..."
היא ממשיכה בשיר ההלל הזה לחבר הערס, וחותמת בפנייה-ציווי לבלוגרית אחרת, "פני! תעשי לי חבר ערס! עכשיו תורך!"

~ ~ ~ החבר של החברה שלי ~ ~ ~   

פני ליין מרימה את הכפפה, איך לא, בסיפור מתח על החבר הערס שלה ("כל פעם שההורים שלי אמרו את השם שלו זה הצחיק אותי. לא בגלל שאלו ההורים שלי או בגלל השם שלו חלילה, פשוט הם אמרו גולן במלרע וכל החברים של גולן אמרו במילעל").
וכך נולד עוד פרויקט, או "סדרת החבר המושלם", למי שנבהל מהמילה פרויקט (אני, כאמור, מאוד אוהבת פרויקטים, ואשמח לשמוע על כל פרויקט שווה שמתנהל ברחבי הבלוגוספירה).

ערס של טל לוטן


~ ~ ~ והחברים של מאי ~ ~ ~
 
דן אלמגור כתב, "כשאת אומרת לא למה את מתכוונת". מאי ל` עושה פרפראזה על השיר העתיק הזה של להקת התרנגולים, שזכה מאז לכמה וכמה גרסאות, בפוסט שכותרתו "כשאתה אומר ...  למה אתה מתכוון?". שווה לקרוא את התובנות החכמות ו/או משעשעות שלה, המתבססות על 3-4 גברים שכיכבו בשמי חייה בזמן האחרון. כמה דוגמיות:

* "אם אדם אומר שהוא נכה רגשית או משעמם סביר להניח שהוא צודק ושהוא לא רוצה לשנות את זה. לא מדובר כאן בסוג של ספורט אתגרי, אין טעם לקחת את זה כאחד ולנסות לשנות אותו בניגוד לרצונו. אם את מוכנה להיות עם אדם כזה תמשיכי איתו, אם לא, סעי הלאה. בכל מקרה, אל תבטלי את דבריו".
* "כשאדם אומר על עצמו שהוא דפוק או משוגע או מטורף או כל מיני כאלה הוא בדר"כ מתכוון שהוא חושב על עצמו כאדם נורא יצירתי ומיוחד. יכול להיות שהוא צודק, יכול להיות שהוא סתם פוץ עם אגו בגודל של היקום הזה".
* "כשאדם אומר שהוא לא מתכוון לפגוע בך הוא בעצם מתכוון ל`אני הולך לפגוע בך אבל אני עדיין רוצה שתחשבי שאני רגיש וכל זה כי אני בהחלט מתכוון לזיין אותך אם רק תהיה לי הזדמנות`".

קצת חבל רק שהיא הוסיפה בסוף עוד שתי אבחנות של חברתה, סנט דינדין, סעיפים 11 ו-12, שלא כל כך עומדות במבחן המציאות. כלומר, זה די מובן
מאליו והגיוני  שגברים שנידונו להסתובב בעולמו של הקב"ה עם ממדים צנועים יפתחו התמקצעות במין אוראלי, אבל בהחלט אי אפשר להקיש מכך לכיוון ההפוך.

 
~ ~ ~ אבל די עם השטויות, מתנתקים כאן ~ ~ ~
 
באמת, כאילו אין התנתקות בעולם, אנחנו עם השטויות שלנו. אז הנה, עובדה, לא כל הבלוגרים מתעסקים רק בשטויות. בבלוג של מתחת לאדמה, הניבה הרשומה "אני בעד ההתנתקות! בעיה?" לא פחות מ-203 תגובות, בעת כתיבת שורות אלה.
היא כותבת שם, בין השאר:

"לאן הגעתם? לשפוך על צלם חומצה?! מה הוא עשה לכם? צילם אותכם מכים חייל? תתביישו לכם. אתם מאמינים באלוהים? אתם? אולי תקראו שוב את התורה כדי לרענן את הזיכרון שלכם! בעשרת הדיברות חרות אל תרצח, עד כמה שאני יודעת כשמבעירים פח וזורקים את זה על החיילים זה יכול להרוג אותם, עד כמה שאני יודעת כשמיעדים אבנים על חיילים זה יכול לפגוע בראשם ולהרגם, הם יודעים את ההשלכות לכך! אולי הם טיפשים אבל הם יודעים טוב מאוד מה זה יכול לגרום והם בכל זאת עושים את זה.. אז איך הם יכולים לזיין לי את השכל על אמונה?
אותם נערים הולכים ומתפרעים, מנסים לעצור את החיילים/שוטרים להיכנס לישוב שלהם השאלה המתבקשת היא האם אותם מתנחלים יודעים בכלל על
מה הם נלחמים?! הם ילדים טיפשים שהולכים אחרי העדר שנקרא רב בלי ידיעה בכלל על מה הם מפגינים ולמה בכלל מפנים אותם. העיקר לעשות מה שהרב אומר! שחס וחלילה אלוהים לא ינקום באחד מהם כי הוא לא הגן על הבית שלו כמו אחיו. גם החיילים/שוטרים אחים שלהם!! רק שבהם זה בסדר לפגוע נכון??"
 
"הולך ופוחת הדור", כותב המייסטר ברשומה נוקבת ואקטואלית, גם אם פדגוגית ומתנשאת קמעה. לדבריו, ההתנתקות היא "הזדמנות פז" לראות בהידרדרותו של הדור. הוא רואה זאת לאו דווקא בשידורים החיים ממוקדי העימות על הגגות, אלא באינטרנט, כאן בבלוגיה אפילו:

"אין לך בלוג שמביע עמדות בעד ההתנתקות, פורום בנושאי אקטואליה שלא לדבר, כמובן, על ידיעות חדשותיות שכדי להגיב עליהן אין אפילו צורך בשם משתמש קבוע (...)  אני טורח ופותח את הכרטיסים האישיים של אותם מגיבים ומבחינתי כל מי שמצהיר שגילו `0` או לחליפין `101` גם אם גילו האמיתי הוא 30 הוא ילד בן 3, לא כל שכן ילדים אמיתיים בני עשרה- טיפשים המגיבים בצורה היחידה שילדים של ימינו יודעים להגיב: קללות, נאצות, `פניני חוכמה` שמביעות דעה באשר למקצועה של אימו של המגיב הקודם או לחליפין סתם איחולים למגיב שימות או הצעה עבורו לעזוב את הארץ, רצוי, כאמור, בארון ובהקדם.
ילדים או מבוגרים בעלי יכולת מנטלית ויכולת הבעה של ילדים, שמגינים בחירוף נפש על זכותם של המתנחלים להשתמש בסמלי השואה. אלו כמובן אותם ילדים שלא קראו מימיהם ספר על השואה, לא יודעים על השואה דבר (...) ילדים טיפשים ואלימים שמאחלים למגיב מצידו השני של המסך למות. כך פשוט, `הלוואי שתמות`. מאחלים לו לעזוב את הארץ, מעניין אותי מי לדעתם אותם ילדים טיפשים יפרנס אותם אם שכמותי נעזוב את הארץ. כמובן שהם לא חושבים על זה, הם לא חושבים בכלל, בוודאי לא על מה שיוצא מפיהם או במקרים כמו אלו מקצות אצבעותיהם".
 
גם נועם פורר מתעצבן, ב"מגפיים של נועם", והוא אפילו לא בורר במילים. הכותרת של הרשומה שלו היא "תיכנסו לתחת שלי", לא פחות, והוא כותב שם:

"אני מנסה להביע אמפטיה לאנשים הללו, שגרים, בחלקם, עשרות שנים במקום המקולל הזה שנקרא עזה. מקום שהוא, מה לעשות, לא ממש שלנו. אנשים שמתנהגים בדיוק כמו הילד ההוא מכיתה ג` שגונב מחק מחברו לכיתה ומתעקש שאת המחק - אבא שלו קנה.
(...)
 ישבתי ברכב ואיחרתי לעבודה בעקבות פקק שנוצר ע"י `חוסמי צירים` למיניהם - ושתקתי.
- ראיתי בטלוויזיה את פראי האדם הללו שופכים שמן ודוקרני-נינג`ות על כביש ירושלים-ת"א - ושתקתי.
- ראיתי נערות מרמת-גן שמפגינות באלימות בכל מיני ישובים איזוטריים בדרום - ושתקתי.
אבל לא עוד.
אני רואה קבוצה של ילדות מכוערות במיוחד שהולכות, יד ביד, מחוץ לוילות המדהימות שלהן עם טלאי כתום ומדי אושוויץ. ואני אומר לעצמי - יאללה. לכו
ודחפו את כל הבתים שלכם עמוק לתחת שלי וחכו שאני אקח נייר טואלט ואנגב אתכם משם. בסדר?"
הוא ממשיך ברוח זו, שרק הולכת ונעשית תוקפנית עוד יותר, מזמין את כולם להיכנס לו למקום שעליו נהוג לשבת, ומסיים במילים קשות, אף הן מהתחום האנאלי, כנגד הרבנים והמקובלים למיניהם, שחזו שלא תהיה התנתקות.

 
שלכם, כל שני וחמישי,
 
שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

42 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת