00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

אשה עם ביצים ויהודה סעדו של הבלוגים

"המצב הזה מטריף לי את הדעת. תמיד מרדפים, תמיד מבוכים. עד שמגיעים לאהבה. או שאני נמשכת והיא לא. או שיש משיכה, אבל אין רגשות. נמאס לי שאהבה חד צדדית היא מנת חלקי. או שאני אוהבת מישהי והיא לא אוהבת בחזרה, או שאוהבים אותי ואני לא מצליחה לאהוב בחזרה. בכל המקרים, אי אפשר להכריח את עצמך להרגיש. זה מה שאני מסבירה לעצמי כל הזמן, כשהבפנים שלי מתחיל לרעוד ואני מרגישה את הדמעות קרבות ובאות.
שואלת את עצמי מה העתיד צופן לי. כי לפעמים אני עוצמת את העיניים ורואה הכל לבן, חלק. אין עתיד. או שהעתיד נשאר בדיוק כמו ההווה. אני לא אוהבת את ההווה. או אולי בעצם כן, אבל יש מקומות רחוקים יותר שאני רוצה להגיע אליהם, מכל הבחינות. (...) הציפייה מחסלת אותי, האם יש מישהי איפשהו בעולם הזה שתהיה שלי, שאני אוהב אותה והיא אותי. זה הורג את הלילות".

כך כותבת בבלוג שלה חביתת הקהל, שמגדירה את עצמה "חביתה, אשה עם חלמון וחלבון, ובקיצור - אשה עם ביצים". הבלוג מאפשר, בין השאר,
הצצה אל לבטיה, חששותיה וסערת רגשותיה של צעירה הנמשכת לנשים. למעשה, הוא מאפשר ללוות אותה בתהליך יציאתה מהארון ובהתמודדותה עם ההשלכות.

רק לפני כשלושה שבועות היא כתבה בבלוג מכתב לאמא, מסמך שאיפשר לה לשפוך את הלב, בלי להתעמת בפועל עם האם, בשלב זה:
"אני כבר הרבה זמן צריכה לספר לך משהו. אני יודעת שלא תאהבי את זה, אבל אני חייבת לספר לך, אני מתפוצצת כבר.
אני נמשכת לבנות. דבר ראשון, אני יודעת שזה מגעיל אותך, ושאת תכעסי עכשיו ותרצי להרוג אותי, ותחשבי `איזה חיים מחורבנים יש לי`, בגלל שהבת שלך יצאה לסבית ואני יודעת שמבחינתך זה לא נורמלי וזאת מחלה.
אמא, אל תשנאי אותי. אני מבטיחה לך, נשבעת לך ביקר לי מכל, שאני לא בחרתי בזה. זה לא משהו שהיה בשליטתי. ובפעמים שניסיתי לשלוט בזה, סבלתי המון. ניסיתי להיות ביחד עם ***, ניסיתי להשתנות, אבל סבלתי. נגעלתי ממנו. לא אהבתי שהוא נוגע בי. היה לי רע. לא בחרתי בדרך הזו, לא בחרתי להיות כזו.
אני יודעת שלא תקבלי את זה, אני יודעת מה דעתך על לסביות, כמו שאמרת כשהיה את מצעד הגאווה בירושלים: `שיעשו את זה במקום אחר, ימח שמם..`, באותו יום לא הפסקתי לבכות.
(...) אני מצטערת אמא, את לא יודעת כמה אני מצטערת. את לא יודעת כמה פעמים התפללתי שהייתי נולדת אחרת, שלא הייתי ככה.
אבל רע לי, רע לי כל כך. אני לא יכולה לחיות בשקר ובצביעות כדיי שלאחרים הכל יסתדר, את מבינה? אי אפשר כל החיים לשקר לעצמך, אני לא מאושרת, ובצורה הזאת אני גם לא אהיה".

בינתיים, היא סיפרה לבני משפחה אחרים, הם תומכים בה. היא שוקלת לספר גם לחברה טובה.
"פתאום נפל לי האסימון, אחרי הרבה זמן, שאלו החיים שלי ואני צריכה לחיות אותם בלי להתחשב בנוחות של אחרים. עם כמה שזה יכאיב להורים שלי, ולכמה מהחברים שלי שלא מתים על הקטע, אני לא מתכוונת להתחבא. לא אהיה אומללה כל החיים שלי רק בשביל להחזיק את האהבה המזויפת הזאת בשלמות. אהבה עם תנאי. אני מבינה עכשיו שאהבה זה לא מה שחשבתי. אם אתה אוהב מישהו זה צריך להיות ב- 200%, בלי תנאים, בלי תלות בדבר זה או אחר. והאנשים שיקבלו אותי כמו שאני הם האנשים שאוהבים אותי באמת. נשמע לי תמיד קלישאה, אבל לאחרונה הבנתי כמה שזה נכון..." היא מסכמת. בהצלחה!

כדאי לקרוא גם את סדרת הרשומות שלה "את אחיי אנוכי מבקש", המתארות את חוויותיה המרגשות מהביקור בפולין, ואת הפוסט שלה נגד העישון.



~ ~ ~ אשה כמו צדפה ~ ~ ~

ועוד בענייני אהבת נשים, הפעם גבר שאוהב אותן, מהבלוג המעניין של טללי בוקר "הלב, הזין, השכל והגורל". ברשומה נפלאה המתחילה בקריות ומסתיימת בצרפת, "על נשים ועל פירות ים" הוא כותב תיאור פיוטי ומיוחד של גילוי איבר המין הנשי:

באמצע שנות העשרה שלי גיליתי את איבר המין הנשי על מיטתה של רינה בקרית אליעזר, היא היתה רכה וחמימה ומלאת רינה, אני הייתי נלהב וזקור ושנינו היינו חסרי סבלנות לגלות את העולם ואת כל הדברים היפים שהסתירו מאיתנו עד כה... (...) נפתח זה השער בו צדיקים יעברו. לאחר כמה ימים התוודעתי אל הכפתור והרוכסן שבין הצדיק לגן העדן, כפתור ורוכסן שמאחוריהם תחתונים ומאחוריהם מעיין מפכה ורוח מלחששת בגבעולי הסוף.
כנראה שלא עסקתי מספיק באיסוף מידע מקדים לפני כן כי הופתעתי מעושר הצמחיה, מהסבך של עלים וגבעולים ומההבל חם העולה ביניהם, אני זוכר את ההפתעה והגילוי כשאצבעותי מגששות את דרכן, מוצאות שיפעה שעירה ומבינות שיש פה נדבך נוסף, קרקע פוריה המזינה ומפרנסת. היה מן הסתם רגע של המסתורין הנגלה, רגע בו האצבע החותרת בין השערות ובין הסערות מגלה דבר מה מתחת להן, התגבהות, גבשושית לא יבשושית, מקום בו כף רגל אדם לא דרכה עד כה. משלחת חקר יוצאת לדרך ומגלה גיא ונתיב בו, בראש הגיא מצודה ובמהלכו מים זורמים, מים עומדים, תדהמה.
ובקצה הגיא פיר, הוטה, בור מים לעת צרה.
כשהוצאתי ממנו את ידי כהלך המעלה את הדלי מן הבאר קירבתי אותה אל פני וריחרחתי בה בהשתוממות, מגלה את ניחוח שוק הדגים ופירות הים".

כדאי לקרוא גם מה הוא כותב על בלוג. אני השוויתי פעם בלוג לבית, הוא משווה אותו ספציפית לסלון, "המקום בו אדם מקבל אורחים. יש מי שמקדיש זמן ומחשבה לעיצוב של הסלון כדי שהאורחים יחושו בו בנוח או לחילופין שיתרשמו לטובה מהאדם שמארח אותם, ועל פי זה פותחים חוברות עיצוב, מתייעצים ומזמינים מערכת סלון חדשה בכיכר המדינה ותולים תמונות של מאנה וסזאן על הקירות.
את הבלוג שלי ריהטתי ממה שאמור הייתי להשליך לזבל, אנשים זורקים דברים שהם לא צריכים, שמים על המדרכה שרפרף רעוע וסל נצרים בלוי, אדם אחר עובר, מתקן וצובע את השרפרף, מושח בלכה את הסל ומעמיד אותם בסלון. אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה.
אני נוסע מתמיד בראש פינה, מרהט את הבלוג שלי בדברים שיש להשליך למדרכה, אולי לאפסן בבוידעם ולא לזרוק לעיני כל (מה יגידו השכנים כשיראו את זה בבוקר?), מילא שרפרף רעוע וסל נצרים בלה, לפעמים אני רואה את מספר המבקרים העובר ביום בבלוג שלי ותמה: מה יש לכם לחפש כאן? אתם לא רואים שאני מספק לכם סחורה פגומה? תמציות של הזבל של החיים?
ולפעמים אני תמה על אלה שלא באים: האינכם מבינים כי את חלבי ודמי אתם רואים כאן מטפטפים על רצפה, מותירים סימנים בצבע ניקוטין?
פנחס שדה כתב פעם כי יום יבוא והוא יאמר לאמא אדמה כי כתב את דבריה והביאם אל האנשים אך הם עטפו בהם דגים מלוחים, ולי מן הצד השני לא ברור לעתים אם לא מייחסים כאן משקל יתר לדברים שלכל היתר יכלו לשמש לעטיפת דגים מלוחים בשוק.

ובכן אני עולה לעליית הגג ושב משם עמוס מלוא ידיי בהפתעות מחממות לב:
קונדומים משומשים
קונדומים שלא נעשה בהם שימוש (וצריך היה)
סדינים חמוצים מזיעה וזרע
תחתונים שלא כובסו
הרהורים שלא הבשילו
אהבות בוסר
כעס
קינאה

הנה הוא לבי לידיעת הציבור, כמו גברת לוין".

~ ~ ~ מי יהיה הכוכב הנולד של הבלוגים? ~ ~ ~

"אלוהים, אלוהים, תעשה שאני אהיה יהודה סעדו של ישראבלוג", כותב זאזי, בלוגר שדווקא אוהב גברים (אפרופו השניים הקודמים שציטטתי).

"אז הנה כל התפילות שלי להתהדר באבק הכוכבים של ישראבלוג נענו, וכל הריקי גליות, הצביקות והצדים של נענע ישבו וחשבו וחשבו וחשבו וחשבו איך לכבוש את לב הקהל. והופ, הנה יצרו את תחרות הבלוגים הטובים בישראל לשנת 2005. ניתן לגשת ולהצביע בעד הבלוג הנבחר בכמה קטגוריות, וכדאי שתזכרו - מי שלא מצביע לא משפיע".

זאזי מועמד בקטיגוריה "גאווה", יחד עם הנסיך הקטן ועם לצ`, שגם עליהם המלצתי בעבר (בכלל יש שם די הרבה מומלצים שלי מרחבי הבלוגוספירה). "ואם לא, אז לפחות הרגשתי  יהודה סעדו לשניה", הוא מסיים.

 נ.ב.

למי שבאמת לא שמע את השם (אולי הייתם בחו"ל בחודש האחרון?) - יהודה סעדו הוא מתחרה מוביל בתוכנית "כוכב נולד", בעל קול מסלסל ומרשים.

שלכם, כל שני וחמישי,

שרית Perkol.com

 

~ ~ ~ פינת המודעה הקטנה ~ ~ ~

בלוגרים עם נסיון בעריכה, בעלי כתיבה שנונה ושליטה טובה  באנגלית (כישורי תרגום - יתרון), מוזמנים לשלוח קו"ח ולינק לבלוג שלהם אל perkol@gmail.com 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

27 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת