00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

ניתוחים פלסטיים של כוכבות פורנו

הסדרה החדשה "ניפ/טאק", ולפניה תוכניות מהפך קיצוניות כמו "הברבור", העלו למודעות הציבורית את עולם הניתוחים הפלסטיים. ואם יש סדרה עלילתית על מנתחים פלסטיים, למה לא בלוג של מנתח פלסטי? הוא נותן דרור לגרפומניה המקננת בכל אחד מאיתנו, וגם עושה לעצמו פרסומת באותה הזדמנות. ד"ר ג`ון די סאיה, מנתח פלסטי מקליפורניה, פעיל מאוד באינטרנט, עם אתר על ניתוחים פלסטיים, עם אתר נוסף על ניתוחים פלסטיים גרועים (כולל סיפורי זוועה על שרלטנים במדינות העולם השלישי - קוסטה ריקה, במקרה של הסיפור הזוועה הראשון באתר - שיכולים לגרום נכות קשה) ועם הבלוג שלו - "אמת בניתוחים פלסטיים".
לפני ימים אחדים הוא כתב "עוד טרגדיית ניתוח פלסטי של כוכבת פורנו", המתייחס לטביתה סטיבנס. "היא נראית מפחידה במיוחד. פגשתי אותה לפני
הרבה שנים. לא, לא ניתחתי אותה, אבל לפי איך שזה נראה, מישהו ניתח אותה, ואפילו פעמים רבות. למיטב זכרוני, היא היתה די רזה, עם שתלי שדיים ממש גדולים, של כוכבת פורנו. אני חושב שהפריזו במילוי השפתיים שלה, וגם האף שלה נראה דק יותר מכפי שזכרתי. הייתי מהמר על כך שהיא עשתה גם השתלת לחיים. הן נראות גדולות מדי בשביל הפנים שלה. שכבת עור דקה על פני שתלים גדולים מובילה למראה `מזויף`. היא נראית יותר מדי עשויה, ולדעתי זה תמיד חבל", הוא כותב.

 
~ ~ ~ אהה, אז כן מותר להשתמש בסמלי השואה? ~ ~ ~

בהמשך לפוסט "בלוגרים מחוברים", בו הבאתי כמה דוגמאות של בלוגרים מעורבים, כאלה שאינם טומנים את הראש בחול: קורינה הסופרת, הכותבת ב"רשומות" בלוג עם נגיעות רבות של אקטואליה, פרסמה באחרונה רשומה אירונית נוקבת.

"הזדמן לי לראות את המכונה `חדשות` בטלוויזיה - ומסתבר שהעיתונאים הצליחו לגלות, ברוב אומץ, אחדים מן המוזלמנים האומללים שלרגע נטשו את משמרתם ליד המשרפות והציגו לעיני העולם את מספר תעודת הזהות  - צרובה בעור הזרוע", כותבת קורינה תחת הכותרת "מותר לעשות שימוש בזכר השואה, מותר". היא מוסיפה איור של יד עם כתובת, תזכורת למרדכי וענונו, "חטפו אותי בנווה אושוויצם", וכותבת עוד:
"השתכללו האייכמנים הארורים האלה. כדי להסתיר כמה שיותר מן העולם את זוועותיהם, הם כבר לא מגלחים את שיער המעונים, גם לא את פיאות ראשיהם. אפילו כיפה הם מתירים להם לשאת!"
ובהמשך:
"הייתם צריכים לראות את המוזלמנים האלה, איך שחיפשו אותם לשמנים מלאי משמנים! איך שנותנים להם כלים לנקב גלגלי מכוניות של הקלגסים - איך שנותנים להם לצבוע את סמרטוטיהם בצבע תפוזים - שנחשוב שהם לא באושוויץ, קוטפים ולא נקטפים".
איריס כתבה לה בתגובה לרשומה הזאת:
"אכן, העובדה שסוג המחאה הזה בא מאנשים שמזוהים אצלנו דוקא עם הפרקטיקות של המבצעים ולא של הקורבנות, היא מעצבנת. זהו שימוש ציני ומהופך בסמלים רגשיים חזקים. יחד עם זה, הטענה כשלעצמה חשובה ונכונה, והגיעה זמנה להישמע. מדינת ישראל, במובנים רבים, צורבת את מספר הזהות על הגוף, והופכת את האזרח לחפץ, פיון, דבר שמשתמשים בו למען אותה ישות `מדינה` פשיסטית".

~ ~ ~ טבעה של אהבה ~ ~ ~

הכותרת של הרשומה הזאת משכה את תשומת לבי אתמול: "אהבה ממבט ראשון". תמהתי קצת על הקטיגוריה, "זוחלים ודו-חיים", אבל זה לא הפריע לי יותר מדי. בדיעבד, התברר שנפלתי בטעות על הצלמניה הדיגיטלית, פוטובלוג ממש שווה. תמונת הלטאה חתיכית, בה התאהב הכותב, התנוססה שם, ולצידה טקסט נחמד:
"בוקר בחורשת טל. אני יוצא מהאוהל לצחצח שיניים, לשטוף פנים וידיים ועוד כמה דברים שאנשים עושים בבוקר. פתאום, משהו זז על גזע העץ שלידי. אני קופא במקומי. לטאה יפהפייה עומדת ומסתכלת אלי בסקרנות. גם אני מסתכל אליה, מוקסם. `רגע`, אני אומר בלחש, `אל תזוזי לשום מקום, אני תיכף חוזר`.
באיטיות רבה אני מתרחק ו...רץ להביא את המצלמה. מהר, מהר שלא תברח. `מה אתה חושב, שיש לה זמן בשבילך?`  אני חוזר עם המצלמה  ו... כלום. שום דבר. ריק. אפס. `ההיית או חלמתי חלום?` אני נשבע בפעם הלא יודע כמה שאני לא זז יותר מטר, (מה מטר? סנטימטר! מה סנטימטר? מילימטר!) בלי מצלמה. ואז, כאילו משום מקום, היא מופיעה שוב. נעמדת על כתם שמש, מביטה אלי ואז מזיזה את הראש טיפה הצידה, כמו דוגמנית מקצועית. רגע!  לא לזוז!   חיוך!  ...... קליק. יש!!!!"

אבל בחרתי לשים כאן לא את תמונת הלטאה, אלא דווקא תמונה אחרת מאותו בלוג, הרבה יותר מעוררת תיאבון. מתברר שנוסף על הצילום, הבלוגר הזה גם חוטא בקישוטי מזון. הדג עשוי מלימון, העלים מפלפל אדום וצהוב והפרחים ממלפפון, צנוניות ובצל ירוק.

~ ~ ~ ראש אווז נותן בהן סימנים ~ ~ ~

אני מחבבת במיוחד פוסטים שעוסקים בניתוח דברים המתרחשים בבלוגיאדה. אחרי הכל, זה עוד תחום די חדש, קרקע בתולית למדי, אנחנו כאן החלוצים, וכל מי שעוזר לפלס את הדרך ולמפות את השבילים - יבורך.
התגלגלתי איכשהו אל פוסט כזה, קצת עתיק, שפורסם ב-16 במאי, על סוגי כותרות הבלוגים בתפוז אנשים. הכותרת, ליתר דיוק, כוללת גם בסוגריים את
"פלייייז תכנסו!!", אחד הסממנים אותם מונה הכותב, בבלוג של "ראש אווז".

ראש אווז מפרט קודם כל את הכותרות הסטנדרטיות יותר, מהסוג הכולל סתם תאריך או שיא אירועי אירועי היום ("היה מבחן בתנ"ך ורבתי עם שירה"), וממשיך לאבחנות פיקנטיות יותר. להלן כמה דוגמיות:
* סטטיסטיקות: "עוד 200 כניסות אני מגיע ל-1000!"
* המתבאסים: "17 כניסות ביום ואף תגובה????"
* כותרות צומי: "אנשים אתם חייבים לקרוא את זה! מצחיק לאללה!!!"
* פקאציות: "אנWוWים!! Nה  קו7ה???"

דווקא על הכותרות הפרובוקטיביות, המכילות את המילה "סקס" ונגזרותיה, או מילים גסות אחרות, ראש אווז כמעט שאינו מרחיב. למה נדמה לי שהן דווקא המושכות ביותר? אחרי הכל, סקס מוֹכר, זה ידוע, ומה שטוב לכותרות בעיתונים - טוב גם לרשומות בבלוגים. בכוונה בחרתי בכותרת הכי שערורייתית לפוסט הזה, מבין כל הכותרות האפשריות, כדי להוכיח את הטענה.

יש לכם רעיונות לעוד "משפחות" של כותרות? כתבו לי לאימייל הזה, עם דוגמאות, ואולי אוסיף אותם.

שלכם, כל שני וחמישי,

שרית Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת