00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קונספירציות בע"מ-כי קונספירציה טובה היא קונספירציה שאי אפשר להוכיח אותה.

מה קורה עם הסטודנט שחטף מטוס מטורקיה?

הידיעה הגיעה בתגובה:
 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
שלום רב.
כזכור לכם ,סטודנט בדוואי ,שלמד במכללת ספיר , נאשם בניסיון לחטוף מטוס אלעל שהמריא מטורקיה לארץ.
הוא נעצר ,לאחר שהישתולל במטוס,איים על הדיילות, ורק מאבטחי אלע להסמויים התנפלו עליו ועצרו אותו ממזימתו.
ובכן ,לא היה ולא ניברא.
הסטודנט התלונן שהדיילות מתעלמות ממנו בטיסה,ולאחר שצעק והשתולל ,בעודו מחזיק סכין חד פעמית שמקבלים עם האוכל,מאחר והוא היה באמצע האוכל , קפצו  עליו שני מאבטחים.המטוס הוחזר לטורקיה,והוא נעצר שם והוחזק בצינוק בבידוד במשך חודשיים.לאחר חודשיים הוא שוחרר מחוסר ראיות.
 
עקב השהיה בבידוד בתנאים לא תנאים , הוא איבד את דעתו , וכיום הוא מטופל בכדורים,ומוגדר כמעט כצמח,מאחר והוא אינו מגיב לסביבה הסובבת אותו.
 
לפי מידע שהיה בידנו,היה אכן ניסיון לחטוף מטוס ולהתרסק על שכונה יוקרתית בקיסריה,בשכונה בה גרים מספר בכירים ושגרירים,מסיבה זאת או אחרת.
 
הניסיום ניכשל עוד לפני העליה למטוס ,אך המידע על כך כבר הועבר לגורמים שהיו אמורים להיות הקורבנות ,ולכן הפילו זאת על הסטודנט ,על מנת לטשטש עקבות.
 
 
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
 
תגובת המערכת:
המידע יבדק בימים הקרובים,עד אז הידיעה תפורסם עקב אילוצים.
 
תגובת המערכת:
 
 
 ב17- בנובמבר 2002, כ20- דקות לפני הנחיתה הצפויה של טיסת אל על 581
 באיסטנבול, קם ישראלי עצבני בן 23 מכיסאו והחל להתקדם לכיוון פינת המטבח
 והשירותים בקדמת המטוס. הישראלי, תאופיק פוקרא, היה עצבני עוד מהצ`ק-אין.
 הוא ערבי, ואל על סימנה אותו כסיכון בטחוני ואפילו הושיבה אותו תחת עינם
 הבוחנת של שני מאבטחים: אחד במחלקת התיירות ועוד אחד במחלקת עסקים.
 
 הנוסע היה עצבני מעוד סיבה: הוא היה צריך להשתין, שכן הוא שתה (לטענת מי
 שישב לידו) כמה וכמה כוסות מים מרגע ההמראה. מבין העובדות הרבות השנויות
 במחלוקת בסיפור הזה, היוצרות לעתים תחושה של אולם מראות מסנוור של
 מציאויות סותרות, על עובדות אלו אין עוררין: פוקרא סומן מרגע כניסתו
 לנתב"גוהיה רגיש לכך; הוא רב עם הדיילת עוד לפני ההתגוששות שהקפיצה את
 המאבטחים; זו היתה הטיסה הראשונה שלו; בכיס הקטן במכנסיו, ליד החגורה,
 היה אולר; והשלפוחית שלו היתה מלאה.
 
 בעוד המטוס מנמיך, הוא קם בעצבנות והדיילת (אומרים עדי הראייה שהיו על
 המטוס) ביקשה ממנו לשבת. הוא סירב, השניים החלו לריב, הדיילת צרחה שהוא
 "מחזיק משהו ביד" ולחצה על לחצן המצוקה. שני מאבטחי אל על שהיו על המטוס
 - שהקפידו לא להוריד את העיניים מפוקרא מהרגע שהתיישב - החלו לרוץ לעברו.
 הישראלי הקריזיונר נבהל, רץ לכיוון תא הטייס והחל - לפי עד ראייה אחד -
 לדפוק על הדלת. שני המאבטחים קפצו על הישראלי, השכיבו אותו על רצפת המטוס,
 קשרו את ידיו ורגליו באזיקים, הסירו את נעליו ורוקנו את כיסיו. רק בחיפוש
 שני, ליד המקום שבו שכב מנוטרל, הבחינו באולר קטנטן.
 
 הטייס הודיע במערכת הכריזה: "אחד הנוסעים ניסה לחטוף את המטוס והניסיון
 סוכל". נוסע אחר, אדיב אבו-עלוואן (שהקפיד, כמו בכל טיסת אל על עליה הוא
 עולה, לדבר רק אנגלית) אומר שהודעת הטייס היתה קצת שונה: "ערבי-ישראלי
 ניסה לחטוף את המטוס והניסיון סוכל".
 
 כך או כך, כאשר נחת המטוס ונוסעי טיסת 581 יצאו אל כלי התקשורת שחיכו על
 המסלול, היה להם ברור כי היה נסיון חטיפה. אחרי הכל, הטייס אמר.
 
 כל האירוע, מרגע שהנוסע התקרב לדיילת ועד שקפצו עליו שני המאבטחים, נמשך
 כחמש שניות. 
 
 כותרות ענק מילאו למחרת את העמודים הראשונים של העיתונים: "אנשי ביטחון
 סיכלו חטיפת מטוס אל על", "נוסע עם סכין בדרך לתא הטייס" ו"דרמה בשחקים".
 יום לאחר מכן, על בסיס הודאתו של פוקרא במשטרת טורקיה, צרחו הכותרות:
 "המטרה: מגדלי עזריאלי!" ("מעריב"), ו"רציתי להתרסק בתל-אביב!"
 ("ידיעות").
 
 מנכ"ל אל על, עמוס שפירא, דחה את הביקורת שהפנו "גורמי ביטחון" בעיתונות,
 כאילו מדובר במסע יחסי ציבור של "חברת התעופה הבטוחה בעולם" ואמר, 24
 שעות אחרי האירוע, כי "יש בידינו מספיק סימנים כי הבחור תכנן לבצע פיגוע".
 הוא הוסיף את המשפט המשונה הבא: "השאלה אם הוא החזיק את האולר ביד בעת
 שתקף את הדיילת כלל אינה מהותית". לדיילת, שירלי גל, שלח זר פרחים.
 
 מי שקלקלה קצת את ההילולה של אל על היתה רשות שדות התעופה, שפרסמה תחקיר
 ראשוני מיד אחרי נחיתת המטוס, שסתר לחלוטין את גרסת הדיילת:
 
 "האולר הקטן שבו היה מצויד הנוסע", כתב דובר הרשות פיני שיף, "לא היווה את
 הסיבה לתגובת איש האבטחה במטוס, ויתרה מכך, במהלך נטרולו, אף לא נראה כל
 חפץ שהוא בידיו.
 
 "התנהגותו של הנוסע, תוקפנותו ותנועתו לעבר תא הטייס היו הגורמים לתגובת
 איש האבטחה. עובדתית, איש מהנוסעים אף לא נשרט, ויש להניח ברמת סבירות
 גבוהה כי החפץ בו מדובר לא שימש את הנוסע לאיים על צוות המטוס ונוסעיו".
 
 וב"ידיעות אחרונות", לצד כותרות שסיפרו כיצד ניסה פוקרא "לדקור את
 הדיילת", נכתב כי "מאבטחי המטוס, שהבחינו בנוסע, כבלו את ידיו באזיקים.
 בחיפוש על גופו, מחשש שהוא מסתיר חומרי נפץ, גילו המאבטחים אולר קטן, אך
 מתברר שהוא לא עשה בו שימוש".
 
 כל זאת, כמובן, לא הפריע לשב"כ (המסונף למשרד ראש הממשלה), לפרסם תחקיר
 בזק שנשלח לכתבים הצבאיים, שקבע כי פוקרא ניסה גם ניסה לחטוף את המטוס
 בעזרת סכין, אבל הוכנע. ההודעה ציינה כי "יש לשים לב לדמיון בין האירוע שבו
 מדובר, לבין התקפות ה11- בספטמבר".
 
 ההודעה השתלבה היטב עם הודעות משרד ראש הממשלה מאותו השבוע - שבוע רצוף
 פיגועים, הקשה מהם בחברון - על היות העם היהודי תחת מתקפה מוסלמית חסרת
 רחמים, בדיוק כמו רוב העולם "החופשי".
 
 באתר האינטרנט של משרד ראש הממשלה פרסם השב"כ הודעה באנגלית, לפיה מיד
 לאחר ההשתלטות על פוקרא, אמר החוטף השולף: "אני עושה את זה כי אח שלי
 נהרג". לפוקרא יש שבעה אחים, כולם בריאים ושלמים. במקומות אחרים צוטטו אותם
 מקורות כאומרים שפוקרא ניסה לחטוף את המטוס כ"נקמה על הרג אחי הפלשתינים".
 אף אחד מהנוסעים לא שמע אף אחת משתי הגרסאות והסתירה נותרה ללא הסבר.
 
 עם נחיתת המטוס נכנסה מחלקת הדוברות של אל על לפעולה. בקשות לראיונות עם
 הדיילת נדחו. דובר אל על, רני רהב, עדיין מעדיף שהעיתונות לא תשוחח עם
 הדיילת, למרות שהיא כבר לא עובדת בחברה (לאירוע אין קשר לעזיבתה). במהלך
 הכנת כתבה זו, הועברו שוב ושוב מסרים לדיילת, שבהם התבקשה לשוחח עם הח"מ
 כדי להבין האם פוקרא החזיק בידו אולר או לא, האם כבר שבעה חודשים יושב בחור
 בן 23 בכלא הטורקי ללא משפט בגלל אי הבנה שהתגלגלה לתגרה קולנית, או האם
 מדובר בחוטף סהרורי שחשב להכניע מטוס לבדו, חמוש באולר גמדי שאותו, לטענת
 רשות שדות התעופה ורוב הנוסעים, לא הספיק לשלוף.
 
 הדיילת סירבה להגיב, כי מבחינתה "הסיפור נגמר". משפחתה מסרה כי היא עובדת
 היום "במשרד פרסום גדול".
 
 עם נחיתת המטוס, ובזמן שפוקרא הובל למעצר הטורקי בעוד השוטרים "מכבדים
 אותו במרפקים ובדחיפות" (כפי שנכתב ב"מעריב"), הפכו נוסעי טיסת 581
 למרואיינים מבוקשים בטלוויזיה וסיפרו בבהלה גדולה, מהולה בהתלהבות
 אדרנלינית, כיצד הנוסע, ערבי-ישראלי, דקר את הדיילת עם סכין וניסה לחטוף
 את המטוס. זאת למרות שהדיילת לא נדקרה, כל האירוע לקח כחמש שניות, הסכין
 - לפי רוב העדויות - לא נשלפה, ואורכה (להב של ארבעה סנטימטרים) שווה בערך
 לשליש מאורך סכיני הברזל שאל על נוהגת לחלק לנוסעיה במהלך ארוחת הצהריים.

 מבט מוזר מהדיילת
 שבעה חודשים עברו מאז התקרית. תאופיק פוקרא, סטודנט לשעבר במכללת ספיר ומי
 שהיה מועמד ליו"ר אגודת הסטודנטים שם, עדיין עצור בבית סוהר טורקי, למרות
 שמשפטו טרם התחיל. אחת הסיבות לעיכוב היא התעקשותה של שגרירות ישראל
 בטורקיה כי טורקיה תממן את הוצאות הטסת העדים לאיסטנבול. ישראל רצתה לחסוך,
 טורקיה סירבה, ונקבע כי ייערך חיקור דין בישראל. אבל החיקור התעכב, בין
 השאר בגלל בעיות שפה, והדיון נדחה שוב. הוא אמור להיערך ב3- ביולי 2003.
 
 בינתיים פוקרא בכלא. מתעקש כי לא ניסה לחטוף את המטוס, מקווה שלא יירד
 גשם (כשיורד, המים פורצים לתא בית הסוהר), ומחכה. הוא מאשר שרב עם
 הדיילת, זה כן. הוא לא מכחיש שהיא הביאה לו את הסעיף.
 
 הדיון הראשון בעניינו, בבית משפט מספר שמונה של ה"רפובליקה הטורקית", תחת
 עינם הבוחנת של השופטים איברהים טובוז ומוסטפא ביזאן, נערך ב24- בינואר
.
2003

 הנאשם הוצג כך: "יליד 1979, פלשתיני, אזרח ישראלי, מתגורר בכפר
 אל-בועיינה, רווק, סטודנט, עובד בבית הקשיש (פוקרא התנדב בבית הקשיש
 ברהט, במקביל ללימודיו במכללת ספיר), חסר עבר פלילי".
 
 פוקרא דחה את ההאשמה נגדו וסיפר שמיד כשעלה למטוס התבקש על ידי הדיילת
 לשבת במקום אחר (נוסעים עימם דיברנו העלו את ההשערה שאל על הזיזה את פוקרא
 לכיוון המאבטחים כדי להשגיח עליו; את פוקרא זה העליב).
 
 "הדיילת עברה לידי מספר פעמים", אמר פוקרא, "וכל פעם נעצה בי מבט מוזר,
 כאילו שהיא בודקת את זהותי, כאילו היא יודעת שאני ערבי והרגשתי בתוכי
 מושפל. היא עברה לידי כמה פעמים והביטה בי בכעס ובטינה.
 
 "כחצי שעה אחרי ההמראה הגישו לנו אוכל. הדיילת התקרבה ואמרה: `אתה אוהב
 את האוכל הרבה, נכון?`, חשבתי שוב שהיא מנסה להשפיל אותי ואת העם אליו
 אני שייך. כעסתי מאוד, סירבתי לגעת באוכל.
 
 "זו פעם ראשונה שאני עולה על מטוס. קמתי מהמושב והתחלתי לחפש את
 השירותים. שאלתי איפה השירותים, ניגשה אלי הדיילת ואמרה לי שאני זז הרבה.
 אמרתי לה: `את עוקבת אחרי, את מפריעה לי`. אז היא תפסה את ידי. בתגובה
 התרחקתי ממנה, והיא אמרה לי (שוב - ב.ג) לשבת במקומי. עניתי לה שאין לה
 זכות להתנהג אלי בצורה כזו. היא התחילה לצעוק. באותו זמן נוסעים מהמטוס
 החלו לרוץ לכיוון שלנו (מדובר במאבטחי אל-על - ב.ג), ואני פחדתי מאוד.
 ניסיתי לברוח, לא יודע לאן. השכיבו אותי על הארץ,קשרו את ידי ורגלי והחלו
 להכות אותי במשך כחצי שעה, עד שהמטוס הגיע לאיסטנבול (זה לא מדויק: אחרי
 שסיימו להשתלט עליו, לא הרביצו מאבטחי אל על לפוקרא: את העבודה השלימו
 השוטרים הטורקיים, כאשר עלו על המטוס - ב.ג).
 
 "אני חוזר ומדגיש שלא היתה לי שום כוונה לחטוף את המטוס. אם לא הייתי
 ערבי, זה לא היה קורה. בקשר לסכין: אני מחזיק בסכין הזו זמן רב. זו סכין
 קטנה ושכחתי אותה אצלי. כשעברתי את מכשיר הבדיקה בשדה התעופה המכשיר
 צפצף, המאבטח עצר אותי ובדק אותי היטב. אמרתי להם שייתכן שזה בגלל הברזל
 בחגורה, ונתנו לי ללכת. כאן אני רוצה להבהיר: הסכין לא היתה מתחת לחגורה,
 אלא בכיס המכנסיים".
 
 בסוף עדותו הסביר פוקרא מדוע הודה, לאחר "חקירתו" אצל הטורקים, בחטיפת
 מטוס ושחזור ה11- בספטמבר: "הודיתי בניגוד לרצוני ומרוב פחד. אנשי הביטחון
 הטורקים הבטיחו לי שאם אודה, הם יחזירו אותי למשפחתי. הם אמרו לי: `תבחר
 - או במוות או בהודאה במה שנגיד לך`".
 
 אחת השאלות שנותרו פתוחות היא מדוע נסע פוקרא לאיסטנבול ומדוע נסע לשם
 לבד. פוקרא טוען שנסע "להתאוורר" לקראת סיום לימודיו במכללת ספיר. לנוסעים
 שישבו לידו סיפר שהואמתכונן להתאכסן באכסניה מקומית.
 
 למרות ההצהרות הראשוניות ישראל לא ביקשה את הסגרתו של פוקרא. זאת למרות
 שלטענת מדינת ישראל פוקרא ניסה לרצוח כמה מאות ישראלים. אשר ירדן, מנהל
 המחלקה למשפט בינלאומי במשרד החוץ, הסביר כי הטורקים הבהירו כי לפי חוקי
 ההסגרה שלהם, אין סיכוי שפוקרא יוסגר לישראל, לכן לא היה טעם לנסות. בני
 משפחתו של פוקרא מורטים שיערם לנוכח האמירה הזו. הם משוכנעים שאם פוקרא היה
 יהודי, או לחלופין אם היה חוטף, ישראל היתה מנסה להביא אותו לישראל. לפחות
 מנסה. "אבל אנחנו פחות מזבוב במדינה הזאתי", אומר שכן של המשפחה בכפר
 אל-בועיינה.
 
 אירית קהאן, ראש המחלקה לעניינים בינלאומיים בפרקליטות המדינה, מסבירה כי
 בשיחה שנערכה ב3- בדצמבר הבהיר לה עבד אל-קאדר קאיה ממשרד המשפטים הטורקי,
 שלפי החוק המקומי, "אין בסיס להסגרת פוקרא לישראל שכן העבירה בוצעה בשטח
 האווירי הטורקי". קהאן אומרת כי תשובתו של קאיה לא שכנעה אותה ושבמכתב
 שנשלח אליה ב17- בינואר הודו למעשה הטורקים כי אין חוק המונע את הסגרת
 פוקרא לישראל. "אבל", אומרת קהאן, "בשלב הזה משפטו כבר היה בעיצומו ואי
 אפשר היה להסגירו".
 
 קהאןאומרת שכל הסיפור עצבן אותה מאוד והיא מבקשת למחות על הניסיון להציג
 את פוקרא כמי שהופלה לרעה בגלל מוצאו הערבי.

 אל על לא בעסק, תודה
 בעוד שבועיים, הרבה אחרי שכל העולם כבר שכח מי זה תאופיק פוקרא, אמור
 להיפתח משפטו .

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

קוביית קוד חופשי

לאן גלשו אלינו מהעולם - החל מ13/8/08

Visitor Map


© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל חויובה אלא אם צויין אחרת