00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

בלוגרים מחוברים

"מנותקים", קורא הטיזר (המוצלח) לרשימה של יוני שדמי המובאת ב-NRG על הניתוק-כביכול של הבלוגוספירה מהאקטואליה. "פיפי, קקי ומלחמתם בהתנתקות" היא כותרת הרשימה, בה מציין שדמי את כוחם של הבלוגרים בארצות הברית ואפילו באיראן, רחמנא ליצלן, ומאשים:

"בארץ, לעומת זאת, הבלוגים נכשלו, לפחות בינתיים, ולא הצליחו לגעת במיינסטרים הישראלי. גם הבלוגים המוצלחים יותר שייכים, בדרך כלל, לאוכלוסיה שקולה ממילא נשמע ברמה – ממרכז הארץ, ממעמד סוציואקונומי בינוני-גבוה ומעלה – ולא עוסקים כמעט בדרך מעוררת עניין בנושאים החשובים באמת: מלחמה, רעב ואלימות בקרביים של ישראל".

 

יכול להיות שהבלוגוספירה הישראלית באמת עסוקה מדי בפיפי-קקי (או ליתר דיוק, בסקס - אבל לכך אתייחס כנראה ברשימה הבאה). רוב הבלוגים אינם עוסקים באקטואליה. האסקפיזם חוגג, וייתכן שזה לא בסדר. אולי באמת צריך לחול שינוי בבלוגוספירה, כדי להזיז דברים. אני בהחלט בעד. 

 

בתור התחלה, ליקטתי כמה קטעים הנוגעים באקטואליה חמה מאוד: נושא ההתנתקות. אם גם אתם מתייחסים בבלוגכם לנושא זה, שילחו לי לינק ואולי אצרף אתכם כאן בהמשך.

 

 

 ~  ~ ~ שיר לפני (כאילו) מלחמה ~ ~ ~

 

נוריקו, שמכותרת הפוסט שלה נלקחה הכותרת הזאת, משווה לפולמוס ההתנתקות נופך סינמטוגרפי, שלא לומר רומנטי, חתול תעלול מכניס נימה אישית וצינית, בעוד הצ`יף, כדרכו, מביא פכים קטנים מהסוואנה.

 

נוריקו, בין עדות הנחתומית על שילושים לא-קדושים לבין התלבטות בעניין מדידת בגדים וגודל התחת, כותבת על המצב טרום ההתנתקות:

 

"יש משהו סוחף באווירת הכאילו-טרם–כאילו-מלחמה-כאילו-ממשמשת ובאה, שהשתררה פה. יש בה משהו סקסי, עליז, עלומי... הסרטים הצבעוניים, הנערות הכלואות במצודה (אולי אף יקריבו את בחינות הבגרות שלהן על קידוש השם...). זו כאילו-מלחמה מהסרטים. יש בה הדרום נגד הצפון (גם אם לא בדיוק בכיוונים האלה). קל לדמות את אחד הצדדים (לא חשוב איזה),  לדרומיים עושקי עבדים. יש לו נערות צחות עור ומבט שמחלקות פקודות לעבדים כפופי גו ומלוכלכי ציפורניים. יש אמונה וחזון ולהט. הרבה סקרלט אוהרות מסתובבות שם. יש שפע יחצ"נות ותקשורת, יש נוער גבעות ונוער נרות, ודוסים אמריקאים סהרוריים לצד עולים נרגשים מחבר העמים, שכאילו דילגו מהעלייה השנייה היישר לכאן. אותו פאתוס, אותם חולמים במקום קמצים (O במקום A), אותה רומנטיקה אלכסנדר פנית בוערת בעיניהם".

ועוד היא ממשיכה ומתפייטת: "יש בה משחק מוחות וcreative-ים, יש בה סקספיל של חצאיות ארוכות ומצנפות סרוגות, מול מדים ירוקים, מיוזעים קמעה, והפינוי עצמו - מין פרעות תרעות ת"ח ות"ט מודל 2005, המון פוטנציאל לרומנים חוצי גבולות (חיילים שטופי דמע וקסם עם נערות מעולפות למחצה בזרועותיהם...), קרקע משובחת לבלדות, איפה טשרנחובסקי כשצריך אותו?"


בתגובות קצת החזירו אותה למציאות. חבצלת כותבת שהיא "לא מצליחה לראות את הקרב ובא באור רומנטי". גם שולה חושבת שזה נשמע כמו בסרטים כשמציגים את זה כך, אבל היתה "מוותרת על הסרט הזה". (על כך משיבה לה נוריקו בטעם: "צריך במאי רגיש!").
בהמשך התגובות מתפתח דיאלוג לא מהסרטים, בין סבסטיאן, המשתלח במתנחלים על כל צעד ושעל, לבין פנסאית, המגוננת עליהם. 

 

כרטיס ברכה אצל חתול תעלול

 

חתול תעלול, שפרסם בבלוגו גם גלויית התנתקות ורעיון פרוע לגבי הסרטים הכתומים ("בנימה התנתקותית זו, כולכם מוזמנים לקחת את הסרטים הכתומים ולקשור אותם על איבר הרבייה שלכם, עד שהוא יתנוון, יימק וינשור"), כתב אמש על שירות המילואים בעזה שמצפה לו באוגוסט:

 

"הפכתי לחילוני גמור בדיוק אז, כשהבנתי מי נגד מי ולמה. הבנתי שהיהדות, כמו כל דת בעצם, היא בסך-הכל עדר הנשלט בידי קבוצות של כלבי רועים שחושבים שהם שליחי אלוהים עלי אדמות, ובסמכותם לדון מי הגזע העליון ומי הנחות, מי עם הסגולה ומיהם משרתיו. ואני, עם כל הפרסטיז` שבהיותנו עם סגולה, לא מוכן להסכים עם זה. ולכן, כשבקיץ אלך לעזה לעזור בהחזרת יהודים משטח ההפקר אל חיקה של מדינת ישראל, אעשה זאת מתוך האמונה המלאה שאין אדונים לארץ הזו, והכיפה הסרוגה בשום פנים ואופן לא מתעלה על הכאפיה. ושיצעקו לי שאני עוכר ישראל, מגרש יהודים. שיצעקו שאני נאצי. כן, כן, לי הם יצעקו שאני נאצי. סבא שלי ז"ל יתהפך בקברו, אבל על אפם ועל חמתם אני מבטיח, שכאשר אשמע את המילה הזו מופנית לעברי, לא יוותר לי אלא לצרוח חזרה בקול גדול: `Juden, rauss!!!`. ויסלחו לי אחיי היהודים, אבל כלפי החלק הספציפי הזה של המשפחה סבלנותי כבר פקעה".

 

גם הצ`יף, שחזר אל קוראיו המתגעגעים אנושות, מלא עזוז משירות מכורתו האהובה, רמז משהו בעניין זה:


"התעורר טומבי בוקר אחד, והנה מהלכות כל כבשותיו האהובות כשסרט כתום קשור לזנבן! בתחילה חשד הצ`יף, כי מדובר במנחת הוקרה מטעם אוהדי קבוצת בני יהודה, שביקשו להודות באופן אישי לכל כבשה על ביצועים יוצאי דופן; אך בירור קצר העלה, כמובן, שמדובר בעוד יוזמה בוטולזית עוכרת שלווה. תגובה מסאית הולמת לא איחרה לבוא, ולאחר פשיטה נועזת חזרו המסאים בשלום לבסיסם. מטעמי סוביודיצה, נמנע הצ`יף מלהרחיב באשר לאופי התגובה; ייאמר רק, כי השילוב בין גומייה מהודקת היטב לבין סגנון ההופעה הבושמני (המתנגד חריפות לשימוש באזור-חלציים) גרם לגוון כחול עז לשלוט בסוואנה, כיאה וכנאה".

 

 

 

שלכם, כל שני וחמישי,

 

שרית פרקול

 Perkol.com

תוספות:

 

=> נימו עם דיאלוג בין העיגול הכחול לעיגול הכתום.

=> אליק23 קורא: כולנו אחים.

=> פיית הירח מאיימת להצטרף לצעדה לגוש קטיף. 

=> סרנדיפיטוס קיבל מכתב כתום.

=> באג לייף מחזיר בהפוכה.

=> רומיאו לא מניפה דגלים.

=> סרנדיפיטוס על רב"ט ביבר כיריית הפתיחה.

=> אור מתעצבן.

=> אבי מציג גישה אוביקטיביסטית.

=> הרעות17 אומרת שיש"ע זה גם כאן.

=> התמ-ים שואל באיזה סרט אתה חי.

 

ובדיחה שמתרוצצת באימיילים (תודה לסייקו):

"בהתחלה תליתי על המכונית סרט כתום, כי אני נגד ההתנתקות. אחר כך תליתי סרט ירוק, כי חסמו אותי באיילון. אחר כך תליתי סרטים כחול-לבן, כי אני בכל זאת ציוני, ושמתי גם סרט צהוב, בעד המלחמה נגד הסרטן. עכשיו כולם בטוחים שאני הומו".

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

63 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת