00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרקולוג @ Perkolog

בלוגו של האדם מבצרו?

קראתי פה ושם פוסטים ותגובות (בעיקר שם. אני לא אלנקק הפעם, כי זה בסך הכל בלוגיג קטן שלא מן המניין), ועלתה בי המחשבה, האם בלוג הוא כמו בית?

 
מצד אחד, בלוג הוא כמו בית.
בלוגו של אדם הוא המקום ממנו הוא יוצא כל בוקר (או צהריים, או ערב), ואליו הוא חוזר.
טורי הצד בבלוגים הם כמו מדף הספרים הביתי, לצרכי פנים וחוץ. הנה, אני שולפת בקלילות כל ספר שאני רוצה, בהקלקה אחת. וגם הנה - תראו כמה ספרים יש לי. ותראו מה אני קוראת.
הבלוגים המלונקקים הם ספר הטלפונים האישי. הנה, אני "מחייגת" אל החברים שלי בקליק-קלאק, או קופצת לבקר אותם בלי לחפש חנייה. ומזווית השוּפוּני - תראו מי החברים שלי.
הארכיון הוא כמו מגירות, או ויטרינה עם זכוכית, בהם נשמרים חפצים ישנים. חלקם טמונים עמוק, ואין חשק להשוויץ בהם, חלקם בעלי ערך רגשי רב, חלקם מתנוססים לראווה.
הצבעים שנבחרו הם צבעי הקירות ומצעי המיטות, כותרת הבלוג והתמונה הם כמו התמונות שעל הקיר בבית, וכן הלאה השוואות לעיצוב פנים. יש אנשים שמחדשים לעיתים קרובות את הדקורציה, ויש כאלה שלא.
השכנים הם הבלוגרים האחרים, במיוחד אלה שקופצים לעיתים קרובות לפטפט, או לשאול כוס סוכר. לפעמים, אנחנו מסתכסכים איתם, רבים איתם, או מפסיקים לדבר איתם בכלל. לפעמים, השכנים עוברים דירה. לפעמים, הם הולכים לעולמם, מחסלים את הבאסטה, ואז עצוב לנו מאוד.
השכונה היא טבעת בלוגים. יש בתים שאצלם "השכונה" היא דבר חשוב יותר (בעיקר אם זו שכונת יוקרה), יש בתים שאינם חלק משכונה מיוחדת.
העיר היא הבלוגיה.
הארץ היא הבלוגוספירה.
 
מצד שני, אם בלוג הוא כמו בית...
אז אנשים עוברים דירה לפעמים, לא? יש כל מיני סיבות: חשק להחליף אווירה, עלייה ברמת-החיים, בית ספר טוב יותר לילדים, מקום עבודה, רצון לפתוח דף חדש.
כשאנשים עוברים דירה, הם לוקחים איתם את החפצים החביבים עליהם. והם ממשיכים להיות בקשר עם החברים שלהם. לפעמים, הם שומרים על קשר מזדמן גם עם השכנים מהבית הקודם.
 
ויש גם אנשים, עשירים במיוחד, שיכולים להרשות לעצמם להחזיק שני בתים, או יותר. הבית הקבוע, בית קיץ, קן אהבים, משרד.
 
המציאות המקוונת מאפשרת לכל אחד להיות עשיר. כמו משחק "מונופול", או "סימס". להחזיק יותר מבית אחד. לקפוץ לשכנים, גם אם הם מעבר לים, בלי להוציא אגורה על כרטיס טיסה, או אפילו להזיז את האוטו מהחנייה. קפיצה קוונטית.
ואם נתרחק קצת מהמטאפורה, האימייל מאפשר לנו לקבל הודעות על רשומות חדשות מכל מקום, בכל מקום (כששירות ההודעות עובד טוב. רמז רמז). ולא התחלנו אפילו לדבר על ה-RSS שבכלל מבטל כל משמעות לוקל-גיאוגרפית.
 
לא, אני חלילה לא קוראת לאף אחד לעבור דירה.
למעשה, אני מהשמרניות האלה, שעד שאני לא מוכרחה (משהו בסדר גודל של התפוצצות הבוילר בתוך הבוידעם, או ביטול מנוי פרו), לא צובעת אפילו את הקירות בבית שלה.
אני אוהבת למצוא את השכנים שלי ואת החברים שלי במקומות הקבועים שלהם. אני נבהלת כשהם מחליפים את השם (הניק), או את התפאורה (צבעי הבלוג).
אבל יצא שהזדמן לי לפתוח בית קיץ אוורירי, עם וילונות שקופים-למחצה שמתנפנפים על החלונות.
בישרא אני מרגישה כמו בבית. כאן בבלוגיה התפוזית אני מרגישה כמו שכנה חדשה.
אני מתוודעת אל השכנים. עוד לא ממש קופצת אליהם הביתה, רק מפטפטת איתם בחדר המדרגות של התגובות.
וזה כיף.
 
אני לא מוצאת סיבה למחנות וליריבויות על רקע גיאוגרפי. יש מספיק סיבות, בסביבה כה מאוכלסת אנשים, ליריבויות על רקע אישי ואידיאולוגי. לא צריך לחפש סיבות איפה שאין.
 
לא, אני לא מתעלמת מההיבטים העסקיים. מהמשמעות התקציבית שמקבלת כל עיר, או שכונה, על פי מספר תושביה, ומכאן הרצון למשוך כמה שיותר תושבים. לא מתעלמת - פשוט לא מתחשק לי לעסוק בכך.
 
אמש הרצתי חיפוש אחר השם שלי במנוע החיפוש בתוך הטקסטים בישראבלוג. זה היה מבהיל. לא נעים לי שהשכנים מרכלים עלי מאחורי הגב. יותר נוח להתעלם, ובוודאי לא להיגרר לפרובוקציות (לפעמים אני לא מצליחה להתאפק). אבל הסקרנות האנושית גברה עלי.
 
אז אני אחזור ואגיד: איפה שלא אגור, אני מתכוונת להמשיך לסקר באהבה את הבלוגוספירה באשר היא.
המרחק בין שתי ערים כאן הוא כולה קליק אחד קטן.
 
שרית פרקול
 
Perkol.com

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

52 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל perkolit אלא אם צויין אחרת