22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זיכרון בפועל

ארבעים ותשע

אהובה ואני נולדנו באותו תאריך, אף כי לא באותה שנה. אני זוכר שגיליתי את זה בדייט השני שלנו, ושזה הגניב אותי. אולי אפילו זה הגביר את המוטיבציה שלי להשקיע בקשר איתה, המחשבה על זה שיהיה לנו יום הולדת באותו היום. כשהייתי נשוי, תמיד העיקה עלי המחשבה, שאולי גרושתי משקיעה ביום ההולדת שלי יותר מכפי שאני משקיע בשלה, והמתנה שהיא תקנה לי תהיה קולעת ומוצלחת יותר מזו שאקנה לה. תמיד חששתי, שהיא תדפוק לי סצנה דווקא ביום ההולדת שלי ותחרב לי את היום. חשבתי, ובדיעבד אני יכול לומר שצדקתי, שאם לי ולבת זוגי העתידית יהיה יום הולדת באותו יום, נוכל לשאת ביחד את כל הרגשות שעולים ביום הזה. כלפי חוץ, זה נראה כאילו אהובה עושה עניין גדול מיום ההולדת שלנו, ואני לא. אבל ביני לביני אני יודע, ועכשיו גם אתם יודעים, שאני עושה מזה עניין לא פחות ממנה. רק בלי להוציא את זה החוצה. אני מתפדח לדבר על זה. אני אמור להיות מעל זה, לא?

לאורך חיי, צברתי לי כמה הכרויות עם עוד אנשים שנולדו בתאריך שלי. ראשון לכולם היה ברוך, שהיה חבר שלי בכיכר צפניה. הוא גם נולד באותה שנה כמוני, מה שאומר שנולדנו ממש באותו יום. הוא נשאר חבר שלי עד שסיים את בית הספר היסודי. הוא עבר ללמוד בבית ספר חקלאי אי שם, והקשר בינינו גווע. אחר כך הייתה כ`, שהייתה בכיתה המקבילה בשלוש השנים האחרונות של היסודי, ובכיתה שלי בכיתה הראשונה בתיכון. היא הייתה מבוגרת ממני בשנה, ורוב הזמן דווקא לא היינו חברים כל כך טובים. אבל בתחילת שנות האלפיים, כשעלה לאוויר אתר "חבר`ה", היא יצרה איתי קשר. נפגשנו פעם אחת, ונוכחתי שהיא נהייתה הרבה יותר נחמדה עם השנים. קיוויתי שתיווצר בינינו חברות, אבל מה שנוצר היה קשר טלפוני מזדמן, ששיחה ביום ההולדת שלנו הייתה חלק מרכזי שלו. לפני שנתיים היא יזמה וארגנה פגישת מחזור של בית הספר היסודי, ואני התגייסתי לעזור לה. גם זה לא שידרג את הקשר בינינו. אבל נשארנו חברים בפייסבוק.

כשהיינו שנינו בכיתה ט`, הייתה לנו מדריכה בשומר הצעיר, שאף היא חלקה איתנו את תאריך יום ההולדת. ל` הייתה טיפוס צבעוני מאד, בת של עיתונאי ידוע שהפנתה גב לחיים המפנקים של תל אביב, הלכה להיות ילדת חוץ בקיבוץ בנגב, ובאה לאשקלון בתור קומונרית, קנאית עד אין קץ לערכי התנועה ולטבע המדברי. היא באה בסערה גדולה ועזבה ביבבה חרישית, היות שלא השכילה להתמודד עם המציאות האשקלונית המחוספסת. דרכינו לא נפגשו מאז.

כמעט שלושים שנה חלפו, אני כבר הייתי עם אהובה, האינטרנט נכנס עמוק לחיי. פעם נסעתי עם אהובה למפגש פורום ביישוב בצפון, מפגש שנועד להימשך מיום חמישי בערב ועד יום ששי בצהריים. הוא נערך בביתה של מ`, בבית הוריה ליתר דיוק. היות שהמפגש נועד להימשך כל הלילה, הבאנו תיק כלי רחצה. מ` הציעה לנו להניח את התיק בחדר השינה שלה, ושם ראיתי על הקיר תמונה עם הקדשה. בינגו. גם היא חולקת איתנו את אותו תאריך. לימים יצא, שהתקיים מפגש של אותו פורום בדיוק בערב יום ההולדת שלנו. כשמ` הגיעה, הייתי מבסוט לברך אותה ליום הולדתה, ולהיווכח שגם היא זוכרת שזהו יום הולדתנו.

על נ` מייעוץ הדדי גיליתי בסדנת סוכות, שהתקיימה ביום הולדתי הארבעים וארבעה. זה היה היום האחרון של הסדנה. אחרי מפגש הסיום תפסו אותי כמה חבר`ה, הושיבו אותי על כיסא והניפו אותי באוויר ארבעים וארבע פעמים, ועוד אחת לשנה הבאה. שמתי לב שגם סביב נ` הייתה התגודדות, והבנתי שהיא חוגגת היום את יום הולדתה הששים ומשהו. חשתי בר מזל על כך שמצבי הגופני והרגשי עדיין מותיר מקום לכך שאנשים יניפו אותי על כיסא ביום הולדתי, וקצת ריחמתי על נ` שלא זכתה לכך. נ` ואני מחבבים זה את זה, אך יחסינו מעולם לא היו קרובים במיוחד. היא לא נוהגת לבוא לאירועים של ייעוץ הדדי לעתים קרובות, וגם כשהיא באה, אנחנו לא מרבים לעבוד זה עם זה.

ס` היא אשתו של האח הצעיר של אהובה. הם חיים בצפון אמריקה, ואנחנו נפגשים איתם פעם או פעמיים בשנה. היות שביקוריהם בארץ אף פעם לא נפלו על יום ההולדת שלה ושלנו, היא מעולם לא התחרתה בנו על תשומת הלב. את ע` פגשתי דרך קאוצ`סרפינג. הוא בחור צעיר ומתלהב, קצת קולני מדי לטעמי, אבל חמוד, בדרכו. אלמלא הציע לי חברות בפייסבוק, לא הייתי מגלה שהוא נולד בדיוק עשרים ושתיים שנים אחריי. כי הפייסבוק שואל אותך כשאתה נרשם אליו מתי יום ההולדת שלך, וכשיום ההולדת מגיע, פייסבוק מציע לכל החברים הווירטואליים שלך לכתוב לך ברכה.

העולם הווירטואלי, החל מאתר "חבר`ה" וכלה בפייסבוק, הוא מקור לא אכזב של רגשות קשים בשבילי ביום הולדתי. כי העולם הווירטואלי הוא בית קברות למערכות יחסים יפות שהתנפצו, וכן למערכות יחסים שרציתי שימריאו אך לא המריאו, וכל מה שנשאר מהן זה קשר ווירטואלי. קשר ווירטואלי שאני מהסס לנתק, כי מי יודע, אולי יום אחד הוא ישמש צינור להחיאת מערכת היחסים. לפעמים, זה קשר ווירטואלי שבכלל לא בחרתי בו, אלא קשר דרך אדם שלישי. עוד בטרם היות הפייסבוק, שנאתי לקרוא בפורומים שכתבתי בהם ברכות יום הולדת מאנשים שלא סבלתי, או מאנשים שממש פגעו בי ומעולם לא לקחו על זה אחריות. למקרא ברכות כאלו, אני מרגיש כמו מי שזה עתה סיים לשטוף את הרצפה, והנה אנשים נכנסים עם לכלוך על הנעליים, משאירים עקבות שחורים על הרצפה, ומחייכים אלי בטוב לב. אולי גם מצפים שאחייך אליהם ואשמח בהם. עופו לי מהעיניים, לא רוצה אתכם ביום ההולדת שלי.

לא פחות מזה שנואה עלי האינטימיות הכפוייה במקום העבודה. כבר כשהייתי בצבא, היו לי מפקדי יחידה שבקושי השתינו לכיוון שלי כל השנה, אבל ביום ההולדת שלי, דאגו שיגיע אלי כרטיס ברכה חתום בחתימת ידם. כשהייתי בצבא חשבתי, בטח הם קראו באיזה ספר ניהול שהעובדים נורא מתרגשים ממחוות כאלה, והטילו על הפקידה שלהם לנהל להם את התרשומת ולהביא להם את הכרטיס לחתימה. לימים, יצאתי לשוק העבודה, ופגשתי עובדים שאשכרה מתרגשים מהחרא הזה, חווים את זה כתשומת לב אותנטית. במקום העבודה הנוכחי שלי, תולים על לוח המודעות מדי חודש את שמות העובדים שיחגגו יום הולדת באותו חודש, עם ציון התאריך. זה מגדיל את מספר האנשים שאינני קרוב אליהם, ובכל זאת רואים לנכון להעיר הערות על יום הולדתי, לברך או להתלוצץ. זה אולי בא ממקום טוב, אבל אני לא אוהב את זה. לכן, אני שמח על כל שנה שבה יום ההולדת שלי נופל בסוף השבוע, או בחג הסוכות. כך איני נדרש לזייף אסירות תודה, ולחוות אינטימיות כפויה עם אנשים, שהייתי מעדיף להישאר איתם ביחסי עבודה בלבד.

רגש קצת פחות קשה, ועדיין לא נעים, הוא המבוכה. יש לי חבר קרוב, שלפני כמה שנים, החליט פתאום לקנות לי ספר מתנה ליום ההולדת. הוא עצמו לא כל כך קורא, אבל הוא ידע שאני כן. אז הוא קנה לי איזה רב מכר מעפאן, ונראה שלא הצלחתי להסתיר ממנו את מורת רוחי, כי הוא מיהר לציין באזניי שאם אני רוצה להחליף, אז אין בעיה, יש פתק בפנים. אחרי התלבטות לא פשוטה, החלפתי את הספר, וגם אמרתי לו את זה. היחסים בינינו הם כאלה, שלא הייתי רוצה לשמור ממנו סודות. גם לא גמלתי לו במתנה ביום ההולדת שלו. רציתי שכל האינצידנט המביך הזה יישכח. ואכן, אף פעם לא דיברנו עליו שוב.

אני מוצא שמילת המפתח בהקשר זה היא הלימה. אני נהנה מתשומת לב מאנשים ביום ההולדת שלי כשהיא הולמת את מערכת היחסים שיש לי איתם במשך כל השנה. אני שמח לקבל ברכה וירטואלית מאנשים, שכל מה שהיה ביני לבינם אי פעם, היה בהקשר של האינטרנט. למשל, אנשים מקאוצ`סרפינג שאירחתי, או שאירחו אותי. לא היו ציפיות, לא הייתה נפילה, נחמד לקבל מהם דרישת שלום. אני שמח לקבל ברכה בעל פה מאנשים שאני מדבר איתם כל השנה, וגם נפגש איתם מפעם לפעם בנסיבות חבריות. אני נהנה לקבל מתנות מאנשים שקרובים אלי מספיק כדי לדעת אילו מתנות עשויות לשמח אותי. והכי אני אוהב לעשות אהבה ביום ההולדת שלי. כשזה טוב, זה מסלק את כל הרגשות הקשים.

 

 

אז הנה השנה שיחק לי קלף, ולא רק שיום ההולדת שלנו נפל בסוף השבוע, אלא גם הבן של אהובה יצא לטיול של התנועה, השאיר לנו את הדירה לעצמנו. הספקנו המון:

הלכנו למפגש פורום מוסיקה עברית של "תפוז".

נפגשנו לארוחת בוקר עם זוג ידידים, שגם להם יש ילד אוטיסט.

מסרנו לתיקון את המחשב, ששוב שבק חיים (נראה שבקרוב אצטרך לקנות לעצמי מתנה מחשב חדש!).

צפינו בארבעת הפרקים הנותרים של סדרת המתח Broadchurch.

יצאנו לארוחת ערב במסעדת "שולה".

ראינו את סרטה המצויין של שרה פולי "סיפורים שאנו מספרים".

נפגשנו לארוחת צהריים עם אבא של אהובה במסעדה הגיאורגית המצויינת "ננוצ`קה".

הלכנו לבקר את אחותי היפה, והבאנו לאחיין שלי הפצוע גלידה מצויינת מ"וניליה".

הלכנו לתמוך בחבר של אהובה, שמנהל קמפיין של אחד המועמדים לראשות העיר.

והכי חשוב, עשינו אהבה.

יום הולדת שמח!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

24 תגובות

נשארים מעודכנים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שושן פרא אלא אם צויין אחרת