00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תכלס

דברים

וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ. וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא, וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה, וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ  לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר: הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם, וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק. וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי, וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים: בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ, עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ  אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם, לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם: כִּי מֵאֵן יְהוָה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק, וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ. וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה. וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם, וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי. כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה, וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה. וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם  הַלָּיְלָה, וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְהוָה דַּבֵּר עִמִּי. וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם, וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ, וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב. כִּי הוֹלֵךְ הוּא, וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ, וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה, וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר, וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְהוָה עֲבוֹר, וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם, וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי, לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה, וַיֹּאמֶר לֹא. וַיְגַל יְהוָה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ, וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו. וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים, הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים, אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְהוָה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ, וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי. וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר, וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק.


אז למה בכיתי כשקראתי את זה, אפלו שהייתי באמצע שעור על מערכת העצבים?
זה כל כך מדיק.. הנביא, שצריך לשמר על ענותו, גם כשנבואותיו נכונות וגם כשהוא משוחח ישירות עם יהוה, וזה ברור, שלוּ היה רגיש היה מבין לבד שאתונו לא היתה מתנהגת כך סתם, הרי זאת אתונו, ולא אתון סתם, לומר שכונת הספור לא רק להשוות בין אדם לחמור (בענין הרגישות), אלא בעמות הנביא עם עצמו.. אבל לא רק זה, כי בסוף הוא אומר חטאתי, כלומר מה שאומרים היום החטאתי, הגעתי למקום אליו לא רציתי להגיע, כלומר עוד משמעות לסטית האתון מהדרך. אבל סגולתו לא בכך שהוא הודה בחטאו, אלא בכך שהוא הקשיב. וראיה לכך, מיד כשהוא מבין כי האתון צודקת,"ויגל יהוה את עיניו". התופעה היחודית של אתון מדברת יכולה להתרחש רק בין ברכי נביא. עם זאת, על פי הספור עדין היא הרואה, והפער איש-חמור מדגש. טוב זה די מיתר כל מה שאמרתי, זה ברור מהספור.(ומה שלום האתון האלקטרונית שמסרבת להביא לי קבצים בעברית?)

וזה.
למודי העסוי מרכבים משני קרסים: אנטומיה פיזיולוגיה ופתולוגיה זה הראשון והוא נקרא מדעים, והשני הוא המעשי ובו לומדים המון דברים שחלקם רוחניים מאד. אז בשני דברנו (מזמן) על זה שלפעמים הקשר בין הגוף לנפש הוא ברור מאד, נניח אם למישהו יש כאבי פרקים, ופרקים זה תנועה, ותנועה זה עשיה, ומגלים שהמישהו הזה באמת תקוע בתחום הזה בתקופה הזאת, או משהו ממש בנלי כמו שלמישהו יש עצירות והוא תקוע. מה שקרה, זה שאח"כ בקורס השני למדנו על מפרקים, והיה שם סרטון קצר שהראה מה קורה למפרק שכהסחס לא משהו, וזה היה די מזעזע, אז התחלתי לחשב אחרת על הקנקים שאני עושה באצבעות, והבנתי מה ההתעסקות הזאת עם כפות הידיים, אצל אחד שבוחר ליצג את עצמו באמצעות כפות הידים, נניח דמות בשם חפני.

וכשראיתי את הבצוע הנהדר והיצירתי של כתת הלתי (י`?) לדרקון אפרים, שמתי לב לכמה דברים מענינים: ראשית, האביר מבקש את הקפה עם חלב, ולכך אחזר כך. שנית, החריזה הבלתי חקית בעליל "קפה" ו"יפה", שיצאה לשירה כבר מכל החורים, מתנוססת כאן ממש כמו המוטיב הנאיבי של פתרון סכסוכים שאינם קימים. ולכן אני מעריץ את אפרים סידון על הבנליות החננית, ואומר - אין זה אסקפיזם לצחק על הסכסוך כאלו אינו קים, מפני שבאמת אינו קים, והילדים שגדלים לתוך "מציאות של סכסוך" מקבלים רשם זה מהתנהגות המבגרים שסביבם ולא בגלל איזה סכסוך מציאותי כלשהו. לכן אין ישראלי כמו לסים את הסכסוך בקפה, שמלבד תפקידו בחבור אנשים, מכיל גם סמל כפול: הקפה הערבי, והקפה הישראלי, ובסמל הזה מחבר את השנים באפן בנלי ומלא חיים. אבל מה קורה - האביר מבקש את הקפה עם חלב. ומכיון שקפה שחר ערבי לא שותים עם חלב, הוא מפריד עצמו (לא בלי חשש), ודי מקבע את מקומו כאשכנזי (חלב לבן, קפה שחר וזה). ולכן מה אני רוצה להגיד, זה שקפה שחר אפשר וממלץ לשתות עם חלב! לא, לא זה מה שרציתי לומר. אז ככה. התחלנו מהקפה השחר, המבשל היטב. ויובש אמר, זה שחם לא אומר שאין סבה לשתות שתיה חמה. אבל העינים הצופות מערבה משכו לכוון האספרסו, הוא לחוץ, הוא עובר רק שניה בקפה, כאילו זה מכאיב לו, הוא מגש מהר, עם הרבה חלב כי הוא לא טעים בכלל.. עם זאת, הוא עדין מבצע היטב את תפקידו החברתי, ועדין מרגש (אמנם פחות) בעברו בערקים. אז מה עשו הישראלים, שהתשובה המערבית היתה קצונית מדי בשבילם, ומצד שני אין להם כבר זמן לשבת ולבשל קפה מר? זוכרים את הרשומה הראשונה, הדנה בהפטרות מחֹם? בדיוק. מוציאים מההפוך את החֹם (כמענה על החם המאפין את ארצנו), ומקבלים ברד קפה.
וזה למה הברד קפה כה ישראלי וכה מבֹרך

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אני יונתן אלא אם צויין אחרת