00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תכלס

לי ילאט האור

הימים התקצרים. חלק החשך ביממה הולך וגדל. במקביל, הירח מצטמצם, אורו פוחת מלילה ללילה. פחד קמאי שמא התעצמות החשך תמשיך, לא יהיה יום כלל ולא יהיו מאורות בלילה, מביא אותנו לעריכת טקס מאגי, שישיב את התעצמות האור, שתאזן את היחס בין האור לחשך. הטקס בן שמנה ימים, ומתכנן כך שהוא מתסים במולד הירח הבא, ובלילה הארוך ביותר בקרוב. בכל יום אנו מדליקים נר אחד יותר (בראשון אחד, בשני שנים וכן הלאה). גדילת מספר הנרות "משכנעת" את המציאות להתעצמות האור כלומר משפיעה במאגיה סמפטית עד הנר השבעי. הנר השמני תפקידו שונה ויפה, הוא כבר מלוה את הענות המציאות לטקס. יפה גם התעצמות האור בטקס, המלוה את שיא התעצמות החשך במציאות. את הנרות בכל יום מדליקים מנר אחד מקורי, שמסמל את שמירת גחלת האור, כלומר, את העבדה שגם בהתעצמות החשך לא נכבו הימים אלא רק התקצר משכם. כלומר לא באנו חשך לגרש אלא רק את התעצמותו. הדלקת הנרות מאותו נר, הנקרא שמש, משמשת רבד נוסף במאגיה הסמפטית, שכן כשם שהנרות נדלקים מהנר (נענים לאורו) כן אמורה המציאות להענות לאור הטקס. נתן לראות זאת גם אחרת: שיש התעצמות אור פרטית בכל יום, והתעצמות אור כללית בטקס, כלומר: אחד->אחד, אחד->שנים, אחד->שלשה, עליה פרטית ועליה כללית, שמזמינות עליה נוספת, היא התעצמות האור במציאות. עכשו מה שיפה בכל הטקס הזה זה שהוא עובד. (בשתי רמות. אחת - אנשים באמת עושים אותו. והשניה:) התעצמות החשך באמת מפסיקה ומחליפה אותה התעצמות אור - הירח מתמלא והלילות מתקצרים. לכן היום השמני, לאחר ההשבעה יש השתתפות, או הודיה, שהיא בטוי השלמות (8 הוא ההשלמה של 7). עכשו מה הקטע, כשרציתי לנסע לתובל להדליק נר ראשון, רציתי לנסע לפני החשך כדי להנות מיפי הארץ בדרך. אבל החשך בא מקדם! התמרמרתי ואמרתי - צריך לעשות משהו בענין! (ושכחתי שבכלל לשם כך אני נוסע לשם..)
וזהו.
אבל אחרי שכתבתי את זה הלכתי לשעור הנבואה הקדומה עם נחום רוזל המדהים, ולמדנו קצת על מאגיה. כשאחיה (הנביא) קורע לירבעם את השלמה החדשה, אין בכך מחאה נגד תרבות הצריכה, וזה גם לא מעשה סמלי. כלומר, הקשר בין המעשה (קריעת השלמה לשנים עשר חלקים ונתינת עשרה מהם לירבעם) אינו המחשת העומד להתרחש, אלא טקס מאגי שמביא את העומד להתרחש. אם כן, למה טורח המחבר למסר פעמים כי השלמה חדשה? בדיוק מאותה סבה שהצלחית בה משתמש אלישע כדי לטהר את המים חדשה, אותה סבה שמקריבים פרה אשר לא עלה עליה על, ואותה סבה שבהדליקנו את הנר בבית משפחת לקח השתמשנו בשמן זית חדש. המכשפים המגניבים מהפרומים הרלונטיים בתפוז יאמרו ודאי שהטעם לכך הוא שחדש עוד איננו טעון באנרגיות אחרות, ולכן כשר לטקס מאגי. אך לדעתי הטעם הוא בערך כזה: בשנה שעברה ערכנו את הטקס, שהביא להתעצמות האור, שהביאה את הקיץ, שאור שמשו הרב והחזק חלחל בעלי הזית, ונשמר בתמצית בזיתים, וזקק בבית הבד לתמצית, וברור שנשתמש בתמצית האור הזאת כדי להביא את התעצמות האור, ולא בתמצית אור אשתקד, שכבר עשתה זאת.

ובענין אפיזודת אחיה השלוני וירבעם בשדה, על פי ענינים טקסטואליים מסימים בפרק, מסתבר כי יתכן מאד שהוא משקף נבואה אמתית ולא נבואה שלאחר מעשה!

על מעטפת הצק ממרתף 10 היה כתוב:
"עבור יונתן היקר "
איזה כיף לקבל צק לא יבש..

וגם, שתי קשתות ראיתי היום! אחת בבקר אחת בערב, איזה יפי!

(ולא, תעצמות האפל / דב בהרות)

אבל זה לא נגמר, כי אחרי שכתבתי את כל זה, הבנתי משהו (שהוא די בנאלי, פשוט לא חשבתי על זה קדם), הרי פסח מרכב משני חגים דומים: חג המצות וחג הקרבן. עם תחילת קציר החטה, נהגו החבר`ה לאכל מצות, כיון שהמצות קרובות יותר בטעמן לטעם החטה (הטהור, לפני שהחמיץ), ובטעם זה בטאו את התרגשותם מתחילת הקציר (שיו ואו אשכרה יש חטה וזה). שבוע לאחר מכן, בתחילת עונת ההמלטה של הצאן, נהגו החבר`ה (הרועים, לא אלה של קדם) לאכל את הולדות הראשונים, גם זה מתוך התרגשות מכל הענין וגם כי כל החרף לא ממש היה להם בשר (רק אח"כ זה הפך להיות קרבן, יעני קדם אכל אח"כ אלים). אז בקצור, כך גם חנוכה זה חג סיום המסיק, ולכן מדליקים שמן זית חדש וגם אוכלים כל מיני דברים עם שמן חמניות וקנולה ו15w40. ואז שרה אמרה שזה כמו חג הבציר, טו באב, שמסמל את סוף הבציר (?? לא בדיוק סוף), ושותים בו תירוש במעלה צביה. בקצור, שנאמר - עכשו מסיק, מה אני מסיק מזה? שצריך לנסע לגולן איזה משהו!

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אני יונתן אלא אם צויין אחרת