00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פוסט, ציוני!

שבעה דברים שאין לחילונים

לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, כלי התקשורת נוהגים לערוך סיכום של האירועים הבולטים בשנה החולפת. אין ספק שהחרדים תופסים את המקום השני בסך הכותרות של תשע"ב. המקום הראשון שייך כמובן לאיום האיראני שיש הטוענים שהוא פחות חמור מהאיום הנשקף מהיהודים החרדים.
להם במיוחד ולכל יהודי מוגשת הרשימה הזו המציגה שבעה דברים חיוביים שקיימים בעולם החרדי ואינם קיימים בעולמם של החילונים. בחרתי להתמקד דווקא בדברים שאינם בלב הוויכוח כמו שוויון בנטל או לימודי ליב"ה. חלק מן הדברים חשובים יותר, אחרים איזוטריים לחלוטין, אך כולם כתובים בלשון לא ביקורתית ואולי קצת משעשעת.
לקראת יום הכיפורים, בכוונתי לפרסם רשומה הפוכה ובה שבעה דברים שאין לחרדים.
 
 
 
1. גמ"ח
דדי צוקר (בתמונה) כיהן כח"כ מטעם מרצ. כדרכם של שמאלנים טובים התקשה צוקר למצוא בדל חיוביות באורח החיים היהודי. פשפש דדי חזור ופשפש עד ששמע על הגמ"ח - ראשי תיבות של גמילות חסדים. 
דדי צוקר
הגמ"חים הם תופעה ייחודית שאין לה אחות או רעה, ישנם גמ"חים לכל דבר ועניין, החל ממוצצים ומזון לתינוקות הניתנים ללא תשלום מלבד התחייבות להחזיר בהקדם תמורתם, ועד לגמ"חים המתמחים בהשבת ילדים אובדים לחיק אימותם הבוכיות. 
אך הגמ"ח המפורסם ביותר הוא זה העוסק במתן הלוואות ללא ריבית, כאלו קיימים בכל ריכוז חרדי ומעליהם בולטים גמ"חים בסדרי גודל של בנקים קטנים המעניקים הלוואות גדולות במיוחד. האגדה החרדית מספרת שהח"כ השמאלני התלהב מהרעיון הסוציאליסטי והחליט להעתיקו לשטח המחייה הטבעי שלו. עד מהרה אזל הכסף שבקופת הגמ"ח משום שהנזקקים החילונים לא מצאו לנכון להשיב את ההלוואות שנטלו ולא נמצאו תורמים רבים מדי שנפרדו מכספם תמורת מצווה חילונית.
למיטב ידיעתי עמותת "סועדים" של דדי צוקר עדיין פועלת והיא מספקת מזון לנזקקים. אך גמ"ח איננו עמותה, לרוב הם אינם רשומים בשום מקום מלבד ממדריכי הטלפון הפנימיים של הריכוזים החרדים. רוב הגמ"חים כרוכים בהשקעה קטנה יחסית ואינם דורשים ידע בחשבונאות וניהול, הם דורשים מוטיבציה והמוטיבציה היחידה לקיומם הוא רצונם של יהודים לגמול חסדים כפי שהתורה מצווה אותם.
 

2. השוואת מחירים
אתם בטוחים שאתם צרכנים נבונים, נכון? אתם טועים בגדול. צאו לסופרמרקט חרדי (אם זו את, כדאי שתצטיידי בחצאית), עולם אחר. יהודים עבדקנים ויהודיות חסודות עומדים סמוך למדפים וממלמלים לעצמם, הם לא מתפללים הם משווים מחירים. מיכל קטשופ 500 מ"ל של חברה פלונית עולה 17 ש"ח לעומת החברה המתחרה שמוכרת מיכל 420 מ"ל ב15.5 ש"ח. נס שוועדת הרבנים לענייני תקשורת התירה לחברות הסלולר להשאיר את המחשבון במכשירים שהן משווקות למגזר.
"אצלנו בבית רק אני עורך את הקניות בסופר" התגאה שכן באוזני אבי, "מאז שהפקעתי את הסמכות מידיה של אשתי, אני חוסך 1,000 שקלים בחודש". הגיוני לגמרי, צרכן חרדי מתקדם אינו מסתפק בהשוואת המוצרים של החברות המתחרות, הוא משווה גם בין הרשתות. את הבשר לכבוד שבת קודש הוא רוכש ברשת פלונית הזולה יותר ואילו את הפירות והירקות הוא יקפיד לקנות ברשת אחרת.
הרשתות השונות מודעות לחשיבות המחיר אצל הצרכן החרדי וזו מודגשת יותר מכל בפרסומיהן, אפילו רמת הכשרות זוכה לפחות כבוד בעלוני הפרסום. ישנה רשת מרכולים ידועה שהגדילה לעשות והיא מקפידה לשוות לסניפיה מראה של מחסן מבולגן ומלוכלך על מנת לנטוע בלב הצרכנים תחושה חתרנית המתבדלת מהסגנון המערבי הרווח. הצרכן החרדי אינו מוכן לשלם עבור חווית קניות הוא רוצה להשאיר בכיסו כל שקל אפשרי, פשוט אין לו הרבה כאלה.

 
3. מְלווה מלכה
יהודים מצווים לאכול בשבת 3 סעודות, אחת בליל שבת ושתיים למחרת. בנוסף נוהגים לאכול במוצ"ש סעודה רביעית המכונה גם "מלווה מלכה" לכבוד שבת המלכה היוצאת שתשוב רק בעוד שבוע.
אנשים בוגרים רואים במלווה מלכה משימה קשה, לרוב בטנם עדיין עסוקה עד מעל הראש במלאכת העיכול של מאכלי השבת שנודעו בכבדותם. אך לזאטוטים אין שמחה כמלווה מלכה, זו טומנת בחובה הזדמנויות נדירות שאינן בנמצא בימי החול.
כשהיינו ילדים השתדלנו שלא להזכיר את עניין מלווה מלכה עד לאחר שכבר שכבנו במיטה מותשים מן המאבק באמא. או אז היינו משתחלים אל המטבח בתואנה הערכית שטרם אכלנו מלווה מלכה. כך זכינו לטעום מעט מהשיחות של המבוגרים, ולטעום הרבה מן העוגות שנותרו. מחלוקת עניינית לחלוטין פרצה בינינו לבין אבא אודות כמות העוגה הדרושה לקיום מצוות מלווה מלכה, אנחנו כמובן היינו בצד המחמיר ואילו הוא לדאבון לבנו גילה פשרנות דתית נדירה.

 
4. ברכות המזון
יהודי שומר תורה ומצוות מתכנן אסטרטגית את ארוחותיו, ראשית עליו לדאוג שלא להתבשׂר (לאכול בשר) אם בכוונתו ללגום קפה בחלב בעתיד הקרוב או ללקק גלידה. אחר כך הוא צריך להחליט האם משתלם לו לאכול לחם. זו איננה דילמה פשוטה, ההחלטה לבצוע כיכר לחם כרוכה בלא מעט מטלות נלוות. נטילת ידיים, שתי ברכות קצרות לפני הארוחה ובסיומה ברכה ארוכה במיוחד.
לצד הטרחה וצורך בתכנון מקדים, ניתן למצוא יתרונות קלים בחובות הללו, הן מאפשרות להימנע מסעודות מיותרות או מתבשילים בלתי מפתים בעליל. אך הפופולריות להן זוכות "לחמניות מזונות" הפטורות מברכה ארוכה מאוד אחריהן ומסתפקות בברכה בסדר גודל בינוני, מלמדות על כובד משקלן של ברכות המזון.
ולמרות כל זאת, יתרון אחד גדול למברכים, הם מאופקים יותר ובהמיים פחות. בין אם זו מנת פלאפל נוטפת טחינה או ארוחת גורמה לאניני טעם, המברך לעולם אינו יכול לטרוף את האוכל שלפניו. הוא נדרש למספר פעולות מקדימות, מצפים ממנו להתיישב, לאחוז את הלחם בשתי ידיו ולברך ורק אז הוא מורשה לנגוס כשהוא מוזהר שלא לעשות זאת בגסות.

 
5. בית מדרש
פרופ' מייקל סנדל (בתמונה) מלמד את אחד הקורסים הפופולריים ביותר באוניברסיטת הרוואד שבארה"ב. מדי שנה נקבצים כ-1,500 סטודנטים ללמוד מפיו פילוסופיה פוליטית. פרופ' סנדל קיבץ וערך את משנתו לספר בשם "צדק" (ראה אור בעברית בהוצאת דביר).
בבקשו להציג בפני הקורא דילמה מוסרית, מקדים סנדל את הדברים הבאים:
"לפני שנבחן את תיאוריות הצדק הללו, ראוי שנשאל את עצמנו כיצד יש לנהל ויכוחים פילוסופיים, ובמיוחד בתחום למוד קרבות כמו הפילוסופיה של המוסר והפוליטיקה. הוויכוחים האלה מתחילים ברובם במצבים קונקרטיים... אך כיצד נצליח להתרשם בצורה מושכלת משיפוטינו במצבים קונקרטיים לעקרונות הצדק שאותן יש להחיל לדעתנו בכל מצב?
...הבה נתחיל בסיפור היפותטי של הפילוסופים. כמו כל הסיפורים מסוגו, הוא עוסק במספר מצומצם של סוגיות פילוסופיות... דוגמאות היפותטיות עוזרות לנו לבודד את העקרונות המוסריים העומדים על הפרק ולבחון את עוצמתם"
פרופ` מייקל סנדלסנדל חייב היה להקדים ולבקש מקוראיו שלא לנסות לפתור את הדילמות שבכוונתו להציג על ידי שינוי פרטי הסיפור. מן הסתם נתקל לא מעט בניסיונות כאלו מצד תלמידיו ולכך ראה לנכון להדגיש זאת. 
בבית המדרש הקלאסי העיסוק התיאורטי הוא עיקר. במהלך ויכוח לוהט בין שני תלמידי ישיבה ניתן לשמוע דוגמאות בסגנון "פרה בעלת כנפיים שנגחה שור שיש לו סנפירים", המטרה היא העיקרון, הדוגמה היא רק לצורך העניין. 
כחובב פולמוסים ידוע ומאובחן, אני מוצא הבדל בולט בין התוצר הישיבתי לבין בוגרי החינוך החילוני. נתקלתי לא מעט בחומה בצורה בבואי לנסות ולשכנע את בן שיחי החילוני בצדקתי תוך שימוש בדוגמה בלתי הגיונית או הקצנת הטיעון לצורך בחינתו. שיטת הלימוד התכליתית נהוגה לרוב מערכת החינוך, זו שיטה יעילה להשגת ידע מספק, אך היא אינה מפרה את הלומד ומעניקה לו יכולת עצמאית.
 

6. תחנון
בשבת האחרונה של כל חודש, מיד אחרי קריאת התורה ובטרם ישוב ספר התורה אל ארון הקודש, נוטל החזן בידיו את הספר ומכריז מתי יחול ראש חודש בשבוע הקרוב. לאחר מכן מברכים את החודש ומבקשים מריבון העולם שיעניק לנו מכל טוב.
כאשר מכריז החזן על שראש החודש הקרוב יחול בימי שלישי ורביעי, פני הקהל נופלים בבת אחת. תפילת שחרית בראש חודש היא אמנם ארוכה בהרבה מתפילת יום חול רגיל, אומרים פרקי הלל ומתפללים תפילת מוסף ואף קוראים בתורה, אך ראש חודש נושא עמו בשורה נפלאה, אין אומרים בו תחנון.
תחנון הוא כינוי לסדרת פרקי תחינה לגאולה מן הצרות הרבות הפוקדות את עם ישראל. בכל יום אומרים תחנון ששיאו בנפילת אפיים, אך בימי שני וחמישי מתנפח התחנון לממדים אדירים. רק מעטים מסוגלים לדקלם בעל פה את כל פרקי התחנון, הרוב קוראים מתוך הכתוב בקצב איטי מכפי שהיו רוצים בשל הנוסח הקשה במקצת.
בראש חודש אין אומרים תחנון, זהו יום שמח ולא מזכירים בו את הצרות הלאומיות. זהו יום שמח במיוחד אם הוא חל ביום שני או חמישי ופוטר את הציבור מאמירת תחנון.
לא רק ראש חודש פוטר מתחנון, גם נוכחות חתן או אב לתינוק בן שמונה ימים פוטרים מתחנון. יהודי שאינו מקיים אורח חיים דתי אינו יכול לשער בלבו את השמחה הקולקטיבית האוחזת במתפללים כאשר טרם אמירת תחנון מכריז לפתע מאן דהו מן הקהל על הימצאותו של חתן בין הנוכחים. אנחת רווחה משתחררת מבין שפתיים מחייכות, רק בשביל זה שווה להיות יהודי.

 
7. הברה אשכנזית
אני דוס, ומדוע אני מכונה כך? על שום שהחרדים יוצאי אירופה משמרים את ההברה האשכנזית המבטאת בין היתר את האות ת' שאינה דגושה כאות ס'. כך הפכו הדתיים לדוסים ואני לדוס.
ערכתי פעם קידוש בנוכחות אדם חילוני, הוא אמנם ידע לענות אמן במקומות הנכונים אך רק בזכות הקפדתי לנגן את המילים באופן שיאפשר לו לנחש מתי יש לענות אמן. אחר כך חילצתי ממנו הודאה שהוא לא הבין מילה מהטקסט העברי למהדרין שהקראתי על היין.
ההברה האשכנזית שגורה בפיהם של רוב החרדים, רבים גם מיוצאי עדות המזרח בקיאים בה בשל חינוכם במוסדות לימוד אשכנזיים. חרדי אשכנזי מקפיד לבטא את כל התפילות והברכות שהוא נושא בהברה זו ואף את חלק ניכר מלימודיו הוא מנהל בעברית אשכנזית המכונה "לשון הקודש", לייתר דיוק, "לושוין הקוידש".
אמנם המציאות הישראלית אינה מאפשרת לנהל את חיי היומיום בהברה אשכנזית, אך הבקיאים בה מרוויחים ידע בעברית, הם אינם מתבלבלים בין ט' לת' דגושה, או בין קמץ לפתח, או ב' רפויה לו', או בין צירה לסגול. כל שנדרש מהחרדי הוא לבטא את המילים בהברה אשכנזית ומיד הוא יודע במה מדובר. אתם אולי מזלזלים בידיעת ההבדל בין צירה לסגול, אבל אני העברתי שיעורים משעממים רבים באמצעות ניקוד טקסטים בלתי נגמרים, ללא הידע החשוב הזה לא מן הסתם לא הייתי שורד ואתם לא הייתם קוראים את הרשימה הזו.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

"חבר הלאומים"
free counters
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דניאל ינאי אלא אם צויין אחרת