00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

פרפרים - מחשבות, הגיגים, יצירה ומוזה...

שלאף שטונדה

אם יש אנשים שאני מקנאה בהם, אלו אנשים שישנים שנת צהריים. שינה קבועה כל יום בין השעות שתיים עד ארבע מכניסה אותם בקלות לפנתיאון המוערצים שלי. קודם כל בגלל שיש להם זמן פנוי לישון בצהריים ופעם שניה בגלל שהם מרשים לעצמם לעשות את זה. כדי לישון שנת צהריים צריכים להתקיים ארבעה תנאים - צריך להיות בבית בשעות המתאימות,  בלי מחוייבויות אחרות שיפריעו, להרשות לעצמך ללכת לישון ולהתעלם משאר המטלות שעוד מחכות להתקיים. את כמות הפעמים שארבעת התנאים התקיימו בו זמנית אצלי בשנה האחרונה אפשר למנות על אצבעות כף יד אחת - ועוד ישאר לכם עודף. הדבר הכי קרוב לשנת צהריים שיש לי זה הניקור מול המקלדת במשרד אחרי ארוחת צהריים דשנה במיוחד (או אחרי לילה של יצירה שמסתיים ב-3 לפנות בוקר של יום עבודה רגיל). 

שלאף שטונדה בגרמנית הוא שעת שינה - והכוונה היא למנהג היקי המקודש לישון שעה-שעתיים אחרי ארוחת הצהריים בשעות החמות ביותר. בספרד יש את הסיאסטה (אותה שינה בשם אחר) ובכלל ברוב המדינות החמות יש מנהג ללכת לישון בצהריים. ואז המציאו את המזגן...

 
צולם ע"י אבישי טייכר - ויקיפדיה.

אצל ילדים, שנת צהריים היא בדרך כלל שינה מיותרת - לפחות בעיני עצמם, כי בעיני ההורים שלהם זה ממש לא! כשהם לא ישנים בצהריים הילד משלם על זה באחר צהריים מתבכיין, וכשהם כן ישנים צהריים ההורים משלמים על זה בילד שהולך לישון ב-11 בלילה ומכיר את כל המשתתפים ב"הישרדות". אחי הקטן הפסיק לישון צהריים בגיל יחסית מוקדם - כשיש שני אחים גדולים בבית, הוא היה בטוח שאנחנו עושים את הדברים הכי כייפיים כשהוא ישן והפסיק לישון צהריים רק מהפחד של מה הוא יפסיד... אחי האמצעי, לעומת זאת, הנהיג לעצמו מנהג משובח עוד בתיכון - לחזור מבית הספר וללכת לישון. היום כשיש לו ילדה משלו הוא בטח מתגעגע לתנומות הללו (לפחות לפי מספר הפעמים שהוא או אשתו נרדמים בסלון של ההורים שלי על הספה בשבת בצהריים ).

הבנות שלי כבר לא ישנות בצהריים. בעצם, היחידי שעוד ישן צהריים אצלינו במשפחה זה ארז בשישי ושבת. אפילו אני מדלגת על המנהג הזה כי במקומן יש לי שעות יצירה שממלאות אותי באנרגיה לפחות כמו שעות שינה. על יקיצה טבעית מאוחרת בשבת, לעומת זאת, אני לא מוותרת. זה תענוג מיוחד ששמור רק למי שיש לו ילדים גדולים (או לפחות מספיק גדולים כדי למזוג לעצמם חלב וקורנפלקס ולהעביר בשקט יחסי את שעות הבוקר עד שההורים קמים). אני כל כך אוהבת את שעות הבוקר האלו, עד שבגללם אנחנו כמעט ולא נוסעים לטיולים או פיקניקים בשבת, כי רק המחשבה לקום מוקדם ביום שבת כדי להתחיל לארוז דברים ולהכין אוכל מוציאה לי את החשק. אני מתנחמת בזה שהבנות שלי לא נראות סובלות במיוחד (גם הן שייכות לזן אוהבות המזגן) ולנסוע לפארק אין בעיה גם בשעות יותר מאוחרות. מקסימום הן תשלמנה לפסיכולוג טוב כדי לפתור את הטראומה בגיל יותר מבוגר...

מעבר לשנת הצהריים, באיזשהו גיל מתחילים לישון אצל חברים. אור ולי כבר עושות תורנויות חברות וכנראה שמאי תצטרף אליהן עוד שנה. בינתיים, כל יום שישי בערב חסרה לי ילדה או שמתווספת ילדה נוספת. כשלי הולכת לישון אצל חברה, זה בדרך כלל הופך למסיבת פיג'מות של כמה בנות. לרוב האנשים אין סטוק של מזרנים לכל הגדוד וכל אחת מתבקשת להביא את המזרון והכרית שלה מהבית. את השילוב הבא של כרית ומזרון תפרתי בדיוק בגלל סיבה כזו - נמאס לנו להיסחב עם חצי מיטה כל פעם לבית של חברה אחרת. הפתרון היה ליצור סט מתקפל במיוחד לנסיעות.

הבד הוא בד של ציפה לילדים משילב שקיבלנו כשאור נולדה. מאז היא גדלה ואין לנו כבר אף אחת בבית שהציפה בגודל שלה, אבל הבד היה חמוד מכדי להעביר הלאה. את הכרית מיקמתי באיזור בו היה הפתח של הציפה וניצלתי את התיקתקים המקוריים (וחסכתי לי עבודה של תפירת כפתורים). ככה גם ניתן להוציא את הכרית ולהכניס את כל שאר לכביסה. כן, זה לא מגוהץ, אני יודעת...

המילוי הוא מילוי אקרילן תפוח ששמתי בשתי שכבות. החלק הכי בעייתי היה לתפור במרכז כדי ליצור את הקיפול. כל העובי הזה עבר במכונה אבל תפרתי כל פעם איזור קטן עם מרווחים ביניהם - כל דבר יותר גרנדיוזי מזה הוא בלתי אפשרי.

למוצר הזה (אין לי שם עבורו- יש לכם רעיון?) יש כפתורים כדי שניתן לקפל ולסגור וגם ידית אחיזה - השתמשתי ברצועת קיטבג חזקה ועמידה שציפיתי בבד תואם.

 

 

מן הסתם אפשר לשנות את המידות ולתפור משהו דומה בכל גודל שרוצים - אני רציתי בגודל של לי/מאי. להלן כמה תמונות עם דוגמנית הבית כדי להמחיש לכם את הגודל והפונקציונליות:

נו טוב, וגם להמחיש כמה היא חמודה ואיך היא לא שטפה רגליים אחרי שהשקתה את הגינה...

התמונה האחרונה נלקחה בזמן אמת - בשבת בצהריים (כשארז ישן כמובן), הבנות ראו טלויזיה במרתף. אור ולי התפרשו על הספה ומאי נשכבה לה על המזרון החדש. לא עברו כמה דקות ומישהי קטנה נרדמה לשנת צהריים משלה. מיותר לציין שהיא הלכה לישון כמעט בחצות באותו יום, נכון? נו, טוב, חופש גדול...

מאחלת לכולכם הרבה שינות צהריים מפנקות - או שעות יצירה. מה שבא...

קרן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

46 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פ ר פ ר י ם אלא אם צויין אחרת