00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בעיקר יצירה

תפירת כרית כיווצים עגולה: הדרכה

 

 

אני מאוד אוהבת את האסתטיקה של הכריות העגולות הללו עם הכיווצים. יש בהן משהו מאוד עדין ונעים לעין. זו יכולה להיות הזדמנות נהדרת לתת "במה" לדוגמת רקמה מיוחדת, כמו שנעשה בהרבה מהמקרים, אבל אין שום הכרח שהמרכז יהיה רקום. גם אפליקציה, ציור או אפילו עיגול של בד יפה יעבדו מצויין (כמו שתראו בהמשך ההדרכה). 

ההדרכה מכילה הסבר לתפירת כיסוי שכזה כולל פתח עם רוכסן שדרכו אפשר לשלוף את הפנימית. בסוף ההדרכה תמצאו גם דרך מקוצרת  ופשוטה יותר לתפירת כרית שכזו. דרך שבה אין פנימית ושמתאימה בעיקר לכריות קטנות כמו כרית סיכות או כריות לריח טוב אבל לא רק. אם לא חשובה לכן יכולת שליפת הפנימית, אפשר  בהחלט לבנות כך גם כרית בגודל מלא.

מה צריך?

הכרית שתראו בהדרכה הזו קוטרה הסופי כ- 35 ס"מ.  לצורך הכנתה השתמשתי ב:

1)  פנימית  IRMA  של איקאה. (כן, כן, ריבועית )

2)  שני ריבועי בד בעלי צלע של כ- 42 ס"מ עבור הפנימית. אפשר ורצוי להשתמש בבד פשוט וניטרלי, כזה שלא יבלוט או יראה דרך בדי הכרית עצמם. אני מאוד אוהבת להשתמש בשאריות בד סדין או אפילו בבדים של סדינים ישנים.

3) עבור עיגול הדוגמא המרכזית, שני ריבועי בד בעלי צלע של כ- 20 ס"מ. האחד עם הדוגמא במרכזו (רקמה, בד או כל דבר אחר שתבחרו). השני מבד פשוט, אפשר אותו בד של הפנימית.

4) כמטר פס תחרה שיקיף את עיגול הדוגמא המרכזי.

5) מהבד העיקרי של הכרית צריך:

  • ריבוע בעל צלע של כ- 42 ס"מ
  • מלבן שמידותיו 18 ס"מ על 125 ס"מ.

בפועל נדרש כחצי מטר בד. את הרצועה המלבנית אפשר להרכיב משתי רצועות תפורות יחדיו כדי להגיע לאורך הנדרש.

אפשר גם, כמובן, להשתמש בשני בדים שונים לחזית ולאחוריים של הכרית. אין שום חובה שהם יהיו מאותו בד.

6)  רוכסן באורך של כ- 35 ס"מ. (למעשה צריך רוכסן באורך של 20 ס"מ נטו  אבל עדיף ונוח יותר לעבוד עם ארוך ואז להצניע או לגזור את העודפים, ראו הסבר בהמשך).

7) שרוך/סרט או חוט עבה ועמיד כדי להשחיל ולכווץ את חלקה העליון של הכרית.

בסוף ההדרכה תמצאו הסבר כללי לתכנון כרית בגודל שונה.


הכנת הפנימית

  1. מניחים את שני ריבועי בד הפנימית אחד על השני כשצידם היפה פונה פנימה (אחד לשני) ומקבעים בסיכות.
  2. מסמנים על צד שמאל (הלא יפה) הפונה אלינו עיגול  שקוטרו כקוטר הכרית הסופי שנרצה בתוספת שני ס"מ למרווח תפירה (במקרה שלי עיגול בקוטר 37 ס"מ) וגוזרים (הסיכות שהנחנו קודם מבטיחות שהבדים לא יזוזו).  כל האמצעים כשרים לסימון העיגול הזה :P
  3. תופרים את שני העיגולים זה לזה כ 1 ס"מ פנימה על כל ההיקף תוך השארת פתח להיפוך ומילוי.
  4. הופכים דרך הפתח שהשארנו. המהדרין יגזרו פיקים קטנים על ההיקף לפני ההיפוך אבל בהיקף מספיק גדול של כרית זה לא באמת חיוני.היא תתהפך מספיק חלק גם בלי הפיקים.
  5. ממלאים דרך הפתח שעדיין נותר: אפשר לדחוס אקרילן בתפזורת. אני אוהבת לקחת פנימית ריבועית מוכנה (לרוב של איקאה), לדחוף לה פנימה את הפינות ואז להכניס אותה כמילוי. ממש כמו שהראתי בפוסט הזה.
  6. סוגרים את הפתח. אין צורך בתך נסתר. זיכרו, זו רק הפנימית. אפשר בתפר אוברלוק חיצוני או על ידי קיפול פני השפה פנימה ותפיסה בתפר רגיל לחלוטין.

 

זהו! הפנימית מוכנה, הניחו בצד.

הכנת העיגול המרכזי (עם הדוגמא)

בהרבה מקרים, העיגול המרכזי יכיל דוגמא רקומה אבל זו ממש לא חובה. אפשר אפליקציה, ציור ואפילו עיגול בד יפה יעשה את העבודה נהדר.

  1. מתחילים מהכנת הדוגמא המרכזית. דואגים שהדוגמא תהיה ממורכזת על פני ריבוע הבד שלנו וכשהדוגמא מוכנה, משרטטים על גב הבד (הצד הלא יפה שלו) עיגול בקוטר הסופי בו נרצה את הדוגמא (בדוגמא שלי, כ- 16 ס"מ). חשוב להקפיד שהדוגמא תהיה ממורכזת בתוך העיגול ששרטטנו. אם קשה לראות את הדוגמא מצידו השמאלי של הבד עיבדו על חלון או שולחן אור (למי שיש). אני בדרך כלל עושה את הסימון הזה עם מחוגה אבל אפשר גם עם כוס או כל שבלונה בגודל מתאים. את הסימון מבצעים בעזרת בעפרון, טוש נעלם, עט נעלם וכו'. מה שהכי נגיש באותו רגע  שימו לב, עדיין לא גוזרים על קו המתאר של העיגול, רק מסמנים.
  2. מצמידים את הריבוע עם הדוגמא לריבוע הבד הפשוט באותו גודל כשצידיהם היפים פונים זה לזה ומחזקים בסיכות שלא יזוזו.
  3. תופרים בתך רגיל על קו המתאר ששרטטנו ומשאירים פתח להיפוך.
  4. גוזרים פיקים קטנים על היקף העיגול, להזהר לא לגזור את התפר עצמו.
  5. הופכים, מקפלים יפה פנימה את אזור הפתח ומגהצים לקיבוע.
  6. אני משאירה את הפתח כך כרגע כי הוא נסגר בלאו הכי כאשר תופרים מעל בעת הצמדת התחרה. אם לא מוסיפים תחרה, צריך לסגור כבר עכשיו את הפתח.

כמו שאתן רואות, אני לא מקפידה על ריבועים מדוייקים ;) דוגמת הרקמה המתוקה בתמונות היא של תמר נהיר ינאי הנפלאה.

מצמידים את התחרה על היקף העיגול תוך כיווצה. שימו לב שהצד המעוגל של התחרה פונה כלפי חוץ והיא בולטת מעבר לעיגול הדוגמא.  בתמונה מופיעה רגל הכיווצים שעשיתי בה שימוש אבל זה ממש לא הכרחי, אפילו אני לא תמיד טורחת לחבר אותה לצורך המשימה הזו. אפשר בהחלט לארגן את התחרה עם הכיווצים ידנית  ולעבוד עם רגל רגילה לחלוטין.

כעת גם העיגול המרכזי מוכן, מניחים בצד.

בניית הכרית

אני אוהבת להשאיר תמיד אופציה לשליפת המילוי מהכרית ולכן מקפידה להשאיר סוג של פתח. זה יכול להיות סגירת מעטפה בגב הכרית או רוכסן נסתר בגב או בדופן הכרית. באופן כללי, אין חובה לעשות כך. בהרבה מקרים (כתלות בגודל ודוגמת הכרית) אפשר לכבס ולייבש את הכרית עם המילוי בפנים. זה ממש עניין של בחירה. בשל העובדה ש(כמו שכבר הסגרתי כאן בבלוג) אני תמיד מכבסת ומעבירה את הבדים שלי במייבש לפני שאני תופרת איתם, אני הרבה פעמים שמה כריות בשלמותן  בכביסה ואז במייבש בלי לשלוף כלל את המילוי.

בהדרכה אראה לכן איך לבנות את הכרית עם רוכסן מוסתר בדופן  (כי זה  הכי מעניין )  אבל תרגישו חופשיות לגוון.

גוף הכרית מורכב משני חלקים: עיגול גדול לגב ורצועה מלבנית שממנה נבנה את הכווצים הקדמיים. את העיגול פשוט גוזרים מהריבוע שהכנו. קוטרו זהה לקוטר העיגולים שגזרנו עבור הפנימית.

 

על שפת המלבן הארוך נתפור מסילה להשחלת שרוך שאיתו נכווץ אחר כך:

  1. מקפלים את השפה הארוכה של המלבן לכל האורך. עומק הקפל כ- 1ס"מ.  מגהצים לקיבוע. אם רוצים לדייק אפשר לעשות זאת תוך שימוש בבריסטול כמו שהראתי בפוסט הזה אבל זה לא הכרחי. בלאו הכי הכל יתכווץ בסוף ואין הרבה משמעות לדיוק מופתי, גם "בערך" יספיק.
  2. בשלב השני, מקפלים קפל נוסף, הפעם של 2 ס"מ לאורך אותה צלע. מגהצים לקיבוע  ומוסיפים מספר סיכות ליתר בטחון.
  3. תופרים לאורך הקפל במרחק של כ- 2 ס"מ מהשפה העליונה, קרוב מאוד לקצה הקיפול.

 

חיבור הרוכסן

בעיקרון, בדיוק לשימוש הזה מתאים הרוכסן הנסתר אבל מכיוון שבדרך כלל אין לי כזה זמין בבית בגודל ובצבע המתאים ומכיוון שדחיית סיפוקים אף פעם לא היה צד חזק שלי אני נוהגת לעבוד בשיטת הרוכסן המוסתר שבה מסתירים רוכסן רגיל לחלוטין.

עבור הכרית בהדרכה, שקוטרה הסופי הוא 35 ס"מ והיקפה כ- 110 ס"מ, השארתי פתח של כ- 20 ס"מ (ייתכן שאפשר היה פחות. קל מאוד להכניס את הפנימית :P) .

כמו בהרבה מקרים אחרים, גם במקרה הזה אני מעדיפה לעבוד עם רוכסן ארוך יותר מהגודל הסופי המבוקש ולגזור או להסתיר עודפים בתום העבודה. זה מקל את העבודה ומאפשר דיוק רב יותר. תמיד כשאני מתפתה להשתמש ברוכסן באורך מדוייק (כמו בכרית האחרונה שתפרתי) אני מצטערת בסוף.....

***********************

20/5  מעדכנת בעקבות שאלה שעלתה:

את עודף הרוכסן כדאי להשאיר עד סוף העבודה ואז:

  • אם הוא לא רב, לא לגזור אותו אלא להצמיד לפנים כיסוי הכרית. הכי טוב על שאריות הבד בחיבור העיגול והמלבן.
  • אם הוא רב לגזור אבל לוודא שיש ללשונית הרוכסן מעצורים שמונעים את בריחתה. הכי טוב להשאיר את המעצור המקורי בצד אחד ולקצר רק מצד אחד. את המעצור החלופי מייצרים על ידי תיפורים. הנה כאן הדרכה מקרית שמצאתי בגוגל, יש אינספור כאלה ברשת.

**************************

מניחים את עיגול הבד (גב הכרית) על משטח העבודה כשפניו כלפי מעלה ומצמידים את הרוכסן לשפת העיגול כשפני הרוכסן כלפי מטה (הסתכלו בתמונה על הסוגר של הרוכסן ולאן הוא פונה).

 

כמו שאתן רואות, הרוכסן ארוך מאוד ואני מצמידה רק כ- 20 ס"מ ממנו לשפת העיגול.

תופרים עם רגל רוכסן:

הופכים את הרוכסן, כך שכעת פניו כלפי מעלה. מגהצים לקיבוע ומניחים כמה סיכות. היות שמדובר בשפה עגולה, עשו זאת בכמה פעמים, כל פעם לקפל ולגהץ מקטע קצר כדי שלא יווצרו קמטים.

עוברים עם תך משכיב (top stitch):

כדאי לוודא שהרוכסן מצליח להפתח באופן חלק לפני שממשיכים הלאה. אם הוא נתקע - לפרום ולתקן.

כעת מניחים את העיגול והרוכסן שכבר מחובר אליו על משטח העבודה עם הפנים כלפי מעלה.

מניחים מעל את הרצועה המלבנית כשפניה כלפי מטה. השפה הפרומה (זו בלי המסילה לכיווץ) מיושרת עם שפת העיגול. מחברים עם סיכות לאורך אותו חלק שבו הרוכסן מחובר לעיגול.  שימו לב לא לעבוד עם קצה הרצועה המלבנית אלא לחבר את חלקה המרכזי כאן. לא נרצה להגיע למצב שבו סגירת המלבן תתרחש מעל הרוכסן או סמוך לו. זה יהיה לא נוח.

 

ומעבירים במכונה (עם רגל הרוכסן):

גם לצד הזה פותחים הצידה, מגהצים ומעבירים תך משכיב.

זה מה שיש לנו עד כה:

כעת, שוב, מומלץ לוודא שהרוכסן נפתח באופן חלק ואם לא, לפרום ולתקן.

נשאיר את הרוכסן פתוח כדי להקל על השלב הבא.

בשביל להסתיר את הרוכסן נקפל את השפה של המלבן הארוך כלפי מעלה וחזרה כך שתווצר לשונית בד שמכסה את הרוכסן. הלשונית צריכה לבלוט אך מעט מעבר לשיני הרוכסן.

זה נראה כך מקדימה:

וכך מאחור:

מקבעים בגיהוץ, מניחים כמה סיכות ואז מעבירים במכונת התפירה (זהירות! לעבוד לאט ומדוייק כדי לא לתפור על שיני הרוכסן):

ככה זה נראה בסוף. כשהרוכסן פתוח:
 

וכשהוא סגור, הוא מוסתר על ידי הלשונית שיצרנו.

ועכשיו מה? עכשיו נמשיך ונחבר את שארית המלבן לשפת העיגול עד שנקיף את כולו.

סוגרים את הרוכסן (לא חייבים עד הסוף, מספיק מעט יותר מהמקטע שמחובר לבד), מצמידים את שפת המלבן לשפת העיגול עם סיכות לאורך כל ההיקף. למעשה, מקצה אחד של הרוכסן עד קצהו השני:

היות שהרצועה המלבנית עדיין לא סגורה, נגיע לנקודה שבה יפגשו שני חלקי המלבן (עם עודף). בשלב הראשון נתפור על ההיקף (עם מרווח תפירה של 1 ס"מ) עד סמוך לנקודת החיבור הזו משני צדדיה ורק אחר כך נצמיד את שני קצוות המלבן אחד לשני באופן שישלים במדויק את היקף העיגול. שימו לב! כשמחברים את קצות המלבן זה לזה לא תופרים עד הסוף כדי לא לחסום את המסילה לכיווץ. תופרים רק עד אליה, עוצרים ומחזקים.

נתפור את חלקי המלבן זה לזה, נגזור עודפים ורק אחר כך נשלים את חיבור המלבן לעיגול בקטע שעדיין נותר.

אפשר (ורצוי) להוסיף גימור שיסתיר חוטים פרומים על כל ההיקף בחלקו הפנימי. הכי טוב עם תפר אוברלוק או זיגזג צפוף.

אם המעבר בין האזור ללא רוכסן לאזור הרוכסן לא התחבר לכן חלק, אפשר לתקן בתיפור ידני עדין. זה תלוי בעיקר בדיוק שבהנחת הסיכות בקצוות הרוכסן ויוצא מדוייק יותר אם הרוכסן ארוך ויש מספיק שוליים שלו כדי להסיט הצידה בעת חיבור שתי השפות.

 

הכיווץ והוספת העיגול המרכזי עם הדוגמא

כדי שנוכל לפזר יפה את הכיווצים, נכניס את הפנימית לכיסוי שתפרנו בשלב הקודם. זה קל מאוד בינתיים  אין צורך לפתוח את רוכסן, פשוט מכניסים מלמעלה ומניחים על עיגול התחתית. 
משחילים שרוך, סרט או חוט עבה ועמיד בתעלה שתפרנו מראש על שפת מלבן הבד (שכעת מקיף את הכרית כולה) ומושכים כך שהרצועה מתכווצת וסוגרת אט אט על הפנימית.
אני מבצעת את ההשחלה עם מחט ייעודית, כזו שיש לה קוף רחב במיוחד וקצה קהה (כמו כדורית). אפשר בהחלט גם עם סיכת בטחון קטנה. מה שאתן רגילות.
את קצה השרוך שלא מושחל בקוף המחט, אני מחברת לבד עם סיכה כדי שלא יברח פנימה בשום שלב.
בתום ההשחלה, מותחים את השרוך כך שכיסוי הכרית ישב במהודק על הפנימית ומסדרים את הכיווצים כך שיתפזרו אחיד (בשביל השלב הזה אני אוהבת לעבוד מעל הפנימית ולא עם הכיסוי הריק).
כשמרוצים מסידור הכיווצים, קושרים היטב את שני קצוות השרוך.
 
 
כדאי לקבע  את הקשר בשרוך על ידי תפר ידני . אני נוהגת גם לתפוס בתפירה את קצוות השרוך שמעבר לקשר.
זהירות לא לתפור את השרוך לפנימית בטעות, רק לכיסוי עצמו.
 
כל שנותר כעת הוא להצמיד את עיגול הדוגמא למרכז הכרית. הצמדה זו מתבצעת בתפירה ידנית.
אפשר לעשות זאת כשהפנימית בתוך הכיסוי, זה מאפשר דיוק מירבי במרכוז הדוגמא א-ב-ל דורש עבודה זהירה מאוד כדי לא לתפוס את הפנימית בתפרים. התפרים צריכים לחבר רק את עיגול הדוגמא לכיסוי (המכווץ). מי שחוששת, יכולה לעשות זאת בלי הפנימית אבל עדיין להזהר לא לתפוס את גב הכרית בתפרים.
חשבו לדייק במיקום העיגול ולוודא שהוא ממורכז היטב:
 
 
תופרים על כל ההיקף (אני אוהבת לעבור על ההיקף פעמיים) וזהו! הכרית מוכנה:
 
 

תכנון כרית בגודל שונה

המידות איתן עבדתי התאימו לכרית עגולה בקוטר סופי של 35 ס"מ אולם אפשר בקלות רבה לבנות כריות כאלה בכל גודל אחר.

מחליטים על קוטר הכרית שרוצים לתפור ועל פיו גוזרים את החלקים הבאים:

  1. עבור הפנימית: שני עיגולי בד שקוטרם גדול בשני ס"מ מהקוטר הסופי המבוקש.
  2. אקרילן למילוי. אפשר לקנות אקרילן  בתפזורת ולמלא ידנית ואפשר (כמו שאני מעדיפה) לעבוד עם פנימית ריבועית מוכנה.  אם עובדים עם  פנימית ריבועית מוכנה, צריך שאורך הצלע שלה תהיה כקוטר הכרית המבוקשת.
  3. לעיגול הדוגמא המרכזי: אני עובדת עם עיגול שקוטרו בין רבע לשליש קוטר הכרית כולה, כתלות בדוגמא שאני בוחרת למרכז. כמובן שאתן יכולות לעבוד עם איזה גודל שתרצו. אחרי שתחליטו על קוטר עיגול הדוגמא, תצטרכו שני ריבועי בד שמכילים אותו בניחותא. משהו כמו קוטר העיגול בתוספת 3-4 ס"מ.
  4. לגב הכרית תצטרכו עיגול שקוטרו כקוטר הפנימית, כלומר 2 ס"מ יותר מהקוטר הסופי המבוקש.
  5. המלבן המקיף והמתכווץ צריך להיות במימדים הבאים:
  • אורך = היקף העיגול שלכן + כעשרה ס"מ. אפשר למדוד את ההיקף או  להכפיל את הקוטר הסופי ב 3.2 ולהוסיף  10 ס"מ.
  • גובה = (קוטר הכרית הסופי - קוטר עיגול הדוגמא) חלקי 2 + 8-10 ס"מ (תלוי בגודל של הכרית שלכן). התוספת הזו מיועדת למסילה, לחיבור לעיגול ועוד קצת ספייר שנכנס מתחת לעיגול המרכזי.

אורך הרוכסן צריך להיות כזה שיהיה נוח לשלוף דרכו את הפנימית. המלצתי, לעבוד עם רוכסן ארוך יותר ממה שאתן צריכות בפועל.

 

 

דרך אלטרנטיבית, מקוצרת, לבניית הכרית 

אם לא חשובה לכן ההפרדה בין הכיסוי לפנימית, אפשר לבנות כרית כיווצים עגולה בקלות רבה. הבנייה מורכבת למעשה מהכנת יו-יו גדול שאותו ממלאים ומוסיפים לו מרכז עם דוגמא (אני יודעת שיש לא מעט בנות בסביבה שכבר אלופות בעניין בעקבות סדנאות הכלבלבים :P)  

  1. מחשבים את קוטר הכרית הסופי שמעוניינים להגיע אליו וגוזרים עיגול בד שקוטרו כפול בתוספת כ-1ס"מ. לדוגמא, עבור כרית בקוטר סופי של 15 ס"מ, אתחיל עם עיגול בקוטר 31 ס"מ.
  2. משחילים חוט עמיד (שלא נקרע בקלות) על מחט וקושרים קשר גדול (כפול או אפילו משולש) בקצהו. עובדים על צידו הלא יפה של עיגול הבד שגזרנו: מקפלים מכפלת של כחצי ס"מ ותופסים בתך רציף (תך כיווץ).
  3. ממשיכים כך על כל היקף העיגול. שווה לעבוד עם מחט ארוכה ולאסוף בכל מפעם מספר תפרים. זה רץ מהר מאוד.



     
  4. כשמגיעים לנקודת ההתחלה וכל היקף העיגול תפוס בתפרים, מושכים את החוט ומתחילים ליצור את הכיווץ (אני נוהגת להשאיר את החוט מושחל על המחט בשלב הזה ועושה בו שימוש אחר כך לסגור את העיגול אחרי המילוי). מכווצים לסגירת העיגול אבל לא עד הסוף, משאירים פתח שדרכו ממלאים את הכרית.
  5. ממלאים את הכרית באקרילן (אני מילאתי בשילוב של אקרילן ולבנדר). אין צורך לדחוס הרבה מילוי, לא נרצה מראה של כדור נפוח אלא יותר של כדור פחוס.
  6. מושכים את החוט עד שהמילוי מהודק בפנים ומכוסה על ידי הכיווצים. אין צורך שהמילוי יכוסה לחלוטין היות שעיגול הדוגמא יסתיר פתח קטן, אם נותר. קושרים ותופרים לחיזוק ההידוק. אני עדיין משאירה את החוט על המחט בשלב הזה וממשיכה איתו הלאה לחיבור העיגול המרכזי (אין קץ לעצלות ;))

 

את מרכז הדוגמא מכינים ומחברים לכרית בדיוק כמו בשיטה שתוארה למעלה וזהו! מוכן.

בזכות ההדרכה הזו זכיתי בכרית סיכות חדשה וריחנית  (שלקח רבע שעה להכין) וכמו שאתן רואות, גם מרכז שבנוי מפיסת בד מעניינת עובד מצויין. לא חייבים רקמה.

 

 

אני תמיד שמחה כשבנות משתפות אותי בתוצרים שהכינו על פי ההדרכות  אז לא להתבייש.

בכל שאלה, אני כאן. 

 

שבוע מוצלח,

שרון.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

50 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שרון רותם אלא אם צויין אחרת