00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

...וזה כל מה שיש

~ פירוש גנגי. כי לא רק לרש"י מותר ~

דַּפֵּי תמר

 

הטוב, הרע והעולם – תמר עילם גינדין

הוצאת משרד הביטחון, 2011

 

 

משנכנס אדר לפני שנים אחדות האזנתי תוך כדי נהיגה לתוכנית של האוניברסיטה המשודרת, שבה הרצתה ד"ר תמר עילם גינדין על הבטים לשוניים של מגילת אסתר. הנושא היה קרוב ללבי מסיבות כאלה ואחרות, והדוברת, רהוטה ומרתקת, שבתה את אוזני. חיטוט קצר באינטרנט הניב הרצאות נוספות של תמר, וכשעברתי להתגורר בקומפלקס הוירטואלי הכי גדול בעולם, סביוני פייסבוק, שמחתי לגלות  שאנחנו בכלל שכנות, כלומר - חולקות חברים משותפים ונושאי עניין משותפים.

 

השכנוּת שלנו התבררה לאחרונה כדו משמעית, כלומר, כבעלת תוקף גם במישור הלא-וירטואלי, ועל כן, וגם בעקבות קריאה כלל-משפחתית בספרה המרתק של תמר על איראן הטרום-אסלאמית, מימשנו את השכנות הדו-משמעית ונפגשנו, בעיקר כדי לשוחח על הספר ועל הרקע לכתיבתו, אבל גם כדי לחלוק אהבות משותפות שכולן קשורות בלשון ובטעם – החל באלו הפונטיות וכלה באלו שנאפו בתנורי.

 

תמר עילם גינדין, שמגדירה את עצמה כאשכנזייה-אירנית, נולדה למשפחה אשכנזית ואת ה"אירניות" אימצה לעצמה. מאז ומעולם, לדבריה, התעניינה בִּלְשוֹנוֹת וגילתה נטיות פילולוגיות מובהקות, תשוקה עזה להתעמק בטקסטים עתיקים וחדשים בלשונות זרות, וככל בלשן – רצון לפענח ולהבין את מקורם של מילים וביטויים. כיוון שניחנה גם ביכולת הטמעה פונטית מצוינת, מה שמאפשר לה לא רק להבין את אותן לשונות (והן רבות – ביניהן גם לשונות הודו אירופיות, כמו פרסית, סנסקריט, אנגלית וגרמנית, וגם שמיות) אלא גם לשוחח בהן במבטא שמחשיד אותה כדוברת ילידית, או לפחות נצר למשפחה דוברת אותה שפה, היא יכולה לא רק לקרוא ולהבין אלא גם לשוחח עם דוברי שפה ילידית וללמוד מהם, ואף להגדיל עשות ולספר למאזיניה, הדיוטות כמוני, למשל, בדיחה בפרסית (אמצעית או מודרנית, כרצונכם) ולהרשים במבטא פרסי שלאוזניי הבלתי מיומנות נשמע מושלם. 

 

לאחרונה, בין שאר עיסוקיה המרובים (מדריכה ללידה ללא כאב, אם פונדקאית, חוקרת אקדמית, מלמדת בחוגים לשפות אקזוטיות, כמו סנסקריט, מרצה בחוג ללשון במכללת אורנים, מומחית לעניינים איראניים, ועוד ועוד ועוד, שלא לדבר על היותה אם לשני ילדים) ערכה תמר עילם גינדין את הרצאותיה על העולם הפרה-איסלמי באיראן לכדי ספר מרתק, שמספר, מנקודת ראות היסטורית, תרבותית ולשונית, על חלק גדול משטחה של אסיה שבעולם הקדום היה בעל השפעה עצומה על התרבויות השכנות, ולא רק על הקרובות לו ביותר, אלא גם על כאלה שהיו קצת יותר רחוקות, כמו יוון, למשל. דרך הפתח הזה דלפו השפעות לשוניות ללשונות הסלאביות וההודו אירופיות, ולמעשה – לרוב העולם המערבי, ולא רק לשוניות כי אם גם תרבותיות, ולא רק למערב אלא גם למזרח: למעשה, ברוב העולם המוכר לנו נוכל לגלות השפעות של התרבות האיראנית הקדומה, אם מבחינת פילוסופיה דתית, חברתית או אחרת, ואם מבחינה לשונית.

 

תמר מקדישה חלק ניכר מספרה לעיסוק בדתות השונות שהניב האזור ולמתולוגיות המרתקות שלהן, ובמיוחד לזו הזורואסטרית, ולהשפעות שהיו לה על הדתות המונותיאיסטיות ומשם גם על הנצרות, ומצביעה אגב כך על קווי דמיון מפתיעים בין חגים קדומים שחגגו עמי אזור המפרץ הפרסי לבין חגים שאנחנו חוגגים עד עצם היום הזה, ובין מנהגי טומאה וטהרה המקובלים ביהדות עד עצם היום הזה (נכון שחשבתם שיש לנו מונופול על שבעה נקיים, למשל?), למנהגים קדומים שהיו נהוגים בממלכה הפרסית בתקופה שבה נכתב התלמוד הבבלי. אבל דיני טהרה אינם היחידים שמוצאם פרסי –הספר שופך אור על מקורם של מנהגים יהודיים נוספים שאין להם אזכור בתנ"ך או בתלמוד הירושלמי, אבל בתלמוד הבבלי הם נזכרים, דווקא. ואם נמצא מקבילות לאותם מנהגים באסלאם, הרי אין בכך כדי להפתיע, כשמבינים את המקור ואת התפוצה הגיאוגרפית הרחבה שהתרבות הפרסית נהנתה ממנה לאורך תקופה ארוכה בהיסטוריה.

 

באופן טבעי, מה שעניין אותי יותר מכול מלכתחילה היה הפרק שדן בהשפעות הלשוניות של הפרסית על העברית. למרות שתמיד התעניינתי ב"מוקדם ומאוחר בתנ"ך", מבחינת לשון, כמובן, גיליתי בפרק הלשוני מחדש את מה שידעתי תמיד – כדי להבין תרבות של עם צריך להבין את שפתו, ולהיפך: כדי להבין את שפתו של עם יש להבין את תרבותו. אני, מטבע הדברים, התייחסתי למבנים התחביריים והסיפוריים שבמגילת אסתר כאל מבנים עבריים – אלא משבוחנים את נוסח המגילה דרך פריזמת התרבות והכתיבה הפרסית של אותה תקופה, מתגלה תמונה שונה, ומרתקת לא פחות, שמשנה לא פעם את הפירוש שאנחנו נותנים לַשורות הכתוּבות.

 

למרות העניין הטבעי שלי בלשון, מצאתי את עצמי נמשכת ומרותקת דווקא לפרקים שעסקו בדתות האזור השונות לאורך ההיסטוריה הארוכה שלו;  אף כי מדובר באינפורמציה ברוח סמי-אקדמית, כמתבקש מהתואר של הוצאת הספרים "האוניברסיטה המשודרת", שמקרין סמכותיות אקדמית, הכתיבה הסיפורית והמנומרת באנקדוטות  ובבהרות של הומור, כמו גם פתלתלות הנושא, משוות לו מסתורין וקסם כשל כל המיתולוגיות האחרות שאנחנו מכירים מהספרות.

 

 

הספר נקרא "הטוב, הרע והעולם";  למי שלא קרא עדיין את הספר אני יכולה רק לרמוז שאף אחד משמות התואר הללו לא מתייחס לאיראן המודרנית. זו מצויה עדיין בשלב שיש בה רע גלוי וטוב נחבא שהעולם מצפה לראות לאן הם יובילו את העם האיראני, שסיפוריו צבעוניים כל כך ושתושביו נאלצים לעטוף את עצמם ואת הסיפורים שלהם בחדגוניות משמימה ולא לחשוף החוצה כלום מעושר הגוונים הזה.   הטוב, הרע והעולם הם תמצית הפילוסופיה שהולידה את התרבות האיראנית כפי שהיא מצטיירת על פני אלפי השנים ואלפי הקלומטרים הרבועים שעל פניהם היא התפתחה. תרבויות של אור לעומת חושך, של טוב מוחלט לעומת רע מוחלט. אלו הן אותן תרבויות פילוסופיות שהביאו גם לפתחנו את השטן, את לילית ואת השדים, כמו גם - להבדיל - את המלאכים, שהביאו אותנו להתעמק בחיי העולם הבא ולהאמין שאחרי מותנו נזכה לשכר על מעשים הטובים שעשינו בחיינו ולעונש על העוולות שגרמנו. כל אלה אינם נזכרים בספרים התנ"ך המוקדמים, אבל נרמזים כבר באלו שנכתבו בהשפעת התרבות הפרסית הקדומה והצליחו להיכנס לקאנון.

 

כל מי שרוצה להבין את העולם שלנו כיום, איך הגענו לאן שהגענו, מבחינת תפיסת עולם, מחשבה, דת, לשון, ולדמיין לאן כל זה עוד יוביל אותנו – מוזמן לקרוא ולהרחיב אופקים. תמר עילם גינדין היא אמנם אשת אקדמיה, אבל לשונה אינה מתפתלת ואינה לוקה בפוסט-מודרניזם פלצני ומתנשא. גם כשהיא מדברת על נושאים שאינם נהירים לאדם מן השורה היא משכילה לפשט אותם לכדי שפה סיפורית, שוטפת וקריאה, ולהעניק למילים חיים וצבעוניות.

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גנגי אלא אם צויין אחרת