00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

דעת מיעוט

בשביל מה צריך בנקים?

בשביל מה צריך בורסה? למה ממשלות וארגונים מנפיקים אגרות חוב? איך חברות הביטוח מסובכות בתוך העניין הזה? מה עושים בנקים מרכזיים? למי זה טוב, כל המערכת הפיננסית הענקית הזו שחולשת על כדור הארץ?

שאלות כאלו ואחרות נשאלות לא מעט בתקופה האחרונה. לא פעם הן נענות בתשובות הזויות, על פי גישה שאומרת שהמערכת הפיננסית הומצאה על מנת לגנוב כסף מהעניים ולחלקו לעשירים, תוך התעלמות בוטה מכך שהעולם שלפני התפתחותה של מערכת זו היה הרבה פחות שוויוני ובעיקר הרבה פחות עשיר.

בספר "עלייתו של הכסף" (הוצאת עם עובד), מתאר ניל פרגוסון את ההתפתחות האבולוציונית של מרבית המוסדות הפיננסיים בני ימינו. לעיתים הפרטים הטכניים יכולים להיות משעממים, אבל העיקרון העומד ביסודה של המערכת כולה הוא פשוט מאוד: העברת כסף מאנשים שאינם זקוקים לו ברגע זה, לאחרים שכן זקוקים לו ברגע זה, ומוכנים לפצות את הראשונים על כך.


ברשומה זו אני אסקור בקצרה את התשובות לגבי שאלות כאלו ואחרות הנוגעות למהותו של העולם הפיננסי (חלקן מהספר וחלקן מידע אישי, מקורסים בכלכלה וממקורות אחרים), בהמשך לרשומה שבה כתבתי על הצורך בחינוך כלכלי מקיף יותר. ייתכן שחלק מהדברים יהיו מוכרים לחלק מהקוראים, אז קבלו את התנצלותי מראש. הכוונה שלי היא לנסות ולהסביר את הדברים באופן שטחי למדי, בלי להיכנס לפרטים טכניים, תוך התמקדות בצדדים שנראים לי חשובים ביותר. מכיוון שזה לא בדיוק תחום ההתמחות שלי ומעולם לא עבדתי במערכת הפיננסית ייתכנו אי דיוקים קלים פה ושם, ואשמח אם הכלכלנים מבין קוראי הבלוג שכן עובדים במערכת הפיננסית יתקנו אותי אם יש צורך בכך, או יוסיפו הערות חשובות לדעתם.

מכיוון שהרשומה יצאה קצת ארוכה, החלטתי לחלק אותה לשני חלקים.

נתחיל במקור לכל העניין: הכסף.


כסף

בשביל מה צריך כסף?

לאחרונה עולה מחדש האופנה של סחר חליפין באופנים שונים, למשל בפסטיבל ה burning man. באופן פסיכולוגי, סחר חליפין נתפס אצל בני אדם כמשהו הוגן, ראוי ותמים, בעוד שהכסף תמיד היה בזוי ונחות, כמו גם האנשים שעיסוקם היה בפיננסים – מהיהודים של ימי הביניים, ועד הכלכלנים השנואים בימינו. אבל סחר חליפין הוא הרבה פחות יעיל משימוש במטבעות, מסיבות שקל לדמיין אותן. אם יש לכם כבשה וברצונכם לרכוש פחית קולה, ואין לכם מנה יוצאת דופן של מזל, תצטרכו לעשות סיבובים רבים של חילופי סחורות עם אנשים שזקוקים למוצרים שונים, עד שתוכלו להשיג את פחית הקולה, גם אם נניח שבעולם שבו אתם חיים כבשה שווה הרבה יותר מפחית קולה.

סוגים שונים של כסף התפתחו בכל החברות האנושיות, והעדויות הראשונות לקיומו הן מלפני כ 5,000 שנה באזור מסופוטמיה. באופן עקרוני, תפקידיו של הכסף הם אלו (העדפתי לא לתרגם למינוחים פחות מדויקים):

1. medium of exchange– תיווך בהחלפת סחורות ושירותים אחד בשני, על מנת לשפר את היעילות של המסחר.

2. unit of account– יחידת מדידה לגבי ערכן של סחורות שונות.

3. store of value– ניתן לאחסן אותו, לחסוך אותו, ולהשתמש בו במועד מאוחר יותר.


אינפלציה

אינפלציה היא ירידה בערכו של הכסף, והיא פוגעת ביכולתו למלא את התפקידים הנ"ל. בדרך כלל היא נובעת מהדפסה של כסף חדש, ללא עליה במקביל של כמות התוצר במשק.

למשל, מלך בת-ימלנד רוצה לממן את מלחמתו בקיסר חולוניסטאן, אך הוא יודע שאיכרי בת-ימלנד הערסוואתים עלולים להתמרמר ולהתמרד כנגדו אם יעלה את המיסים. במקום זאת, הוא פשוט מדפיס עוד שטרות כסף, ואיתם משלם משכורות לנפחים ונגרים שיבנו לו כלי נשק. הנפחים והנגרים מעלים את מחיריהם לנוכח הגידול בביקוש, ובמקביל לוקחים את הכסף הנוסף שקיבלו מהמלך, ורצים לחנויות שלאורך רחוב בלפור על מנת לרכוש נעלי עקב יוקרתיות לנשותיהם הענוגות. הסוחרים שבחנויות הנעליים שמחים על הגידול בביקוש, בתגובה גם הם מעלים את מחירי הנעליים, ובסופו של דבר כל המחירים במשק עולים. אבל גם המשכורות של הנפחים והנגרים ומוכרי הנעליים עולות - השאלה החשובה היא האם המשכורות מספיקות לגדול באותו קצב כמו המחירים.

אם כן אז המלך לא הרוויח כלום, כי מחירי המוצרים שהוא קונה יעלו ביחד עם קצב הדפסת הכסף; אם זה לא קורה מכל מני סיבות (למשל, לא מעלים את המשכורת של עובדי מדינה, המלך לא מרשה לנפחים ולנגרים להעלות את מחיריהם בהתאם לביקוש, מכל מני סיבות טכניות המשכורות לא מספיקות לגדול, או שהאינפלציה ממש מהירה, מה שנקרא היפר-אינפלציה) אז הציבור נעשה עני יותר, בדיוק כמו מיסים. 

מקרים כאלו של אינפלציה יוצאת דופן התרחשו עוד בתקופת רומא העתיקה, ומאז חזרו על עצמם פעמים רבות, לרוב בעקבות מלחמות ומשברים שונים. החששות מאינפלציה הובילו להקמתם של בנקים מרכזיים במרבית המדינות, שאינם תלויים בפוליטיקאים ובממשלה, והם היחידים שיכולים להדפיס כסף (עוד נחזור לבנקים המרכזיים בהמשך).


הלוואות, ריבית, וערכו של הזמן

הלוואות בריבית הם הצורה הקדומה ביותר של בנקאות. לכאורה זה נראה לא הוגן להלוות למישהו 100 ₪, ולאחר מכן לבקש בחזרה 120 ₪. לא במקרה אסרו האסלאם, היהדות והנוצרות על הלוואות בריבית (או לפחות על חלקן). הסיבה שאנשים בכל זאת מוכנים להשתתף בעסקה כזו, היא אי הוודאות של העתיד: כל אדם סביר יעדיף לקבל 100 ₪ היום מאשר 100 ₪ בעוד שנה, מכיוון שאיננו יודעים מה יקרה בעוד שנה – האם נזדקק בכלל לכסף, האם האדם שמוכן לתת לנו את הכסף עדיין יוכל להוציא 100 ₪, וכו'. הריבית היא פשוט המחיר של העברת כסף מהעתיד להווה.

גובה הריבית, באופן כללי, תלוי בשלושה גורמים:

  1. מידת הסיכון שבהלוואה – ככל שקיים סיכוי גבוה יותר שהכסף לא יוחזר למלווה, כך ידרוש המלווה ריבית גבוהה יותר
  2. אפיקי השקעה אלטרנטיביים – אם משה יכול להשקיע את כספו במניות שיניבו עבורו תשואה של 20%, אין לו שום סיבה להלוות אותו לחיים בריבית שתתן לו תשואה נמוכה יותר
  3. אינפלציה – אם 100 ₪ היום מאפשרים לקנות 100 קרמבואים, אבל אנו יודעים כי בעוד שנה הם יאפשרו לקנות רק 80 קרמבואים עקב אינפלציה במחירי הקרמבואים, נדרוש ריבית גבוהה יותר על הלוואה על מנת לפצות על כך


הצורך בהלוואות מצד אחד, והסיכון שבמתן ההלוואות מהצד השני, הם המפתח לכל המוסדות של העולם הפיננסי. המטרה היא תמיד אותה המטרה – לנתב את הכסף באופן היעיל ביותר למי שצריך אותו, ולפזר את הסיכון של אי החזר ההלוואה עד כמה שניתן.


עלייתם של הבנקים

מטרתם של הבנקים היא לא סתם לשמור כסף באיזו שהיא כספת; בנקים הוקמו על מנת לתווך בין אנשים שיש להם כסף אך הם אינם זקוקים לו ברגע זה, לבין כאלו הזקוקים לו, ומעוניינים ללוות אותו. הראשונים מפקידים את כספם בבנק, והאחרונים מקבלים ממנו הלוואות.


בוודאי תופתעו לשמוע כי כמו רוב המוסדות הפיננסים, הבנקים לא הומצאו על מנת לשפר את איכות החיים של אזרחי כדור הארץ, אלא על מנת לעזור לשליטים לממן מלחמות.

איטליה של המאות ה 14 - 15 הייתה מלאה בערי מדינה שהיו צריכות לממן מלחמות. כל אחת מהן החזיקה צבאות שלמים של חיילים וגנרלים שכירים, שלעיתים החליפו צדדים באמצע המלחמה בהתאם למציע התשלום הגבוה יותר. בתחילה לוו האצילים האיטלקים כספים מאזרחים בודדים, במקרים רבים יהודים שלא הותר להם לעסוק במקצועות אחרים מלבד הלוואה בריבית (לפי הדת היהודית היה אסור להלוות ליהודים, אבל לגויים מותר...), אבל בשלב מסוים זה פשוט לא היה מספיק.

אנשים לא היו נלהבים כל כך להלוות כסף למלכים ואצילים, מכיוון שלאלו הייתה נטייה חזקה לא להחזיר את חובותיהם (בייחוד אם הם הפסידו במלחמה), הסיכון היה גבוה ועל כן הריבית הייתה גם היא גבוהה. בתחילת המאה ה 14 שלטו במגזר הפיננסי האיטלקי שלוש משפחות מפירנצה – בארדי, פרוצי, ואצ'איולי – שלושתן פשטו את הרגל בשנות הארבעים של המאה לאחר שמלך אנגליה אדוארד השלישי ומלך נאפולי רוברט השתמטו מחובותיהם. מלכים, אתם יודעים. אבל היו גם בנקאים מוצלחים יותר.


את הולדת הבנקאות המודרנית ניתן לזהות עם משפחה יוצאת דופן – משפחת מדיצ'י, שהחלה את דרכה בתור חמולה של גנגסטרים בשנות התשעים של המאה ה 14, והפכה עד מהרה לשליטה של אימפריה פיננסית שהתפרשה על פני כל איטליה. שניים מבני המשפחה הפכו לאפיפיורים, שתיים מבנותיה הפכו למלכות צרפת, ואציליה הקימו עשרות ארמונות ופרשו את חסותם על שלל אומנים ומדענים, ממיכאלנג'לו ועד גלילאו.

המילה בנק נגזרת מהמילה האיטלקית ל"ספסל", מכיוון שאותם בנקאים קדומים היו מנהלים את עסקיהם כשהם יושבים על ספסלים מאחורי שולחנות לאורך הרחוב. בני משפחת מדיצ'י החלו את פעילותם הפיננסית כך, בתור חלפני כספים היושבים ברחוב וממירים מטבעות מסוג אחד למטבעות מסוג אחר תמורת עמלה, ועד מהרה התרחבו גם לשוק שטרות החליפין, ששימשו סוחרים בתור התחייבויות לתשלום חוב, ואפשרו למעשה לבנקים להעניק הלוואות שלא נאסרו על ידי הכנסייה. הם לא היו הבנקאים הראשונים באיטליה, אבל הם היו הראשונים שיצרו גיוון רחב של שותפויות המקושרות ביניהן בערים שונות ברחבי איטליה, תוך כדי תגמול מנהלי הסניפים באחוזים מהרווחים. הנקודה החשובה היא שבניגוד לבנקים שקדמו להם, האימפריה של בני מדיצ'י הייתה חסינה למקרה של השתמטות מחוב של איזה שהוא נסיך עשיר יחיד. מה שבני מדיצ'י גילו, זה שלגודל יש יתרונות - הוא מאפשר לפזר סיכונים. ברגע שאתה מלווה ליותר אנשים, הסיכוי שכולם יפשטו את הרגל בו זמנית נמוך יותר.


הגודל הוא היתרון המרכזי של הבנקים על פני אנשים פרטיים שמעניקים הלוואות, והוא מאפשר להם להציע ריבית נמוכה יותר, וכך לנתב את הכסף ביעילות גבוהה יותר למי שזקוק לו.


תולדות הקוסמות הפיננסית: איך להלוות כסף שאין לך

עד מהרה נפוצו בנקים בכל רחבי אירופה, שעסקו במגוון של תחומים פיננסיים, והאיסורים של הכנסייה על הלוואות בריבית נמוגו להם בהתמדה. הבנקים החזיקו כספים של אנשים רבים שלא היו זקוקים לכסף ברגע זה, והלוו אותו לאלו שכן זקוקים לכסף.

במשך תקופה ארוכה הם התנהלו באופן שנראה מהצד הגיוני למדי: הם הלוו רק כספים שלא היה סיכוי שבעליהם יבקשו אותם ברגע זה בחזרה. במאה ה 17 היה בנק שטוקהולם הראשון שהבין שניתן גם להלוות את כספי החסכונות לאחרים, פשוט מתוך הנחה שהמשקיעים לא יבואו כולם לבקש את הכסף בו זמנית.

אם נניח שאנשים רבים הפקידו בבנק אלף שקלים (או איך שלא קראו למטבע שבו השתמשו אז), הבנק היה משאיר אצלו 100, נגיד, ומלווה 900, מתוך הנחה שלא ייתכן שכולם יגיעו בו זמנית לבקש את האלף שלהם. ככל שהבנק הלווה יותר, כך הוא היה יכול להרוויח יותר כסף.

למעשה, הבנקים הגדילו את הרווחים, ובו זמנית הגדילו את הסיכון.

פעמים רבות בהיסטוריה קרה שהסיכון התממש, ובעקבות מפולת כלשהי בשווקים, או אפילו סתם שמועות שיצרו היסטריה מיותרת, אנשים צבאו בהמוניהם על דלתות הסניפים וביקשו את כספם בחזרה. במקרה זה הראשונים מביניהם היו מקבלים את אותם ה 100 שהבנק השאיר אצלו, האחרים לא היו מקבלים כלום, והבנק היה פושט את הרגל.

אם נשאיר למנהלי הבנקים להחליט בעצמם על היחס בין הכסף שיחזיקו באופן פיזי לבין הכסף שילוו לאחרים, לא בטוח שהם יקבלו את ההחלטה הטובה ביותר עבור הבנק. ייתכן שהם יעדיפו לקחת סיכונים כבדים כדי להגדיל רווחים בתקופת כהונתם הקצרה, או על מנת להעלות את ערך מניות הבנק מתוך ידיעה שאם הסיכון יתממש והבנק יקרוס אף אחד לא יעשה להם כלום. על כן, מקובל כי הבנק המרכזי קובע את יחס הרזרבה שהבנקים צריכים לעמוד בו.

אם הבנתי נכון את הנתונים (ואשמח אם מישהו מבין קוראי שיכול יוודא זאת...), בישראל הבנקים מחויבים לשמור אצלם כ 9% מהכספים שהם מלווים. ניתן לראות את הנתונים לגבי מדינות נוספות בקישור הזה.


 

אז בשביל מה צריך בנקים?

קיים וויכוח בין היסטוריונים לגבי השפעה ההדדית של שני התהליכים המקבילים - עלייתם של הבנקים והמהפכה התעשייתית. בריטניה, המזוהה עם המהפכה התעשייתית, הייתה גם מרכז הפיננסים העולמי במשך שנים רבות. מה שבטוח, זה שעולם ללא בנקים היה נראה דומה מאוד לאיך שנראות מדינות אפריקאיות נחשלות - הרבה מאוד כסף שמצטבר אצל מעט מאוד אנשים, המשקיעים אותו במותרות או במלחמות שליטה, במקום בדברים שיובילו ליצירת כסף נוסף. כך למעשה נראה העולם במשך מרבית ההיסטוריה. איכות החיים הגבוהה שלנו היום לא נובעת מכך שבנקודה מסויימת בעבר אנשים פשוט התנערו מהאינסטינקטים שלהם, קמו ואמרו "אנחנו רוצים לחיות בעולם טוב יותר". לא, היא נובעת דווקא מאותה יד נעלמה מושמצת כל כך של אדם סמית' - מכסף שהיה מנותב לאנשים שרצו להרוויח עוד כסף, והדרך הקלה ביותר לעשות זאת היא לייצר מוצרים טובים יותר ולמכור אותם להמונים. הפילוסופים שכתבו על הומניזם הגיעו רק לאחר מכן. ההתפתחויות הטכנולוגיות של 200 השנים האחרונות לא תוכננו על ידי ממשלות ומלכים - הן הגיעו מהשטח, ממציאים שקיבלו מימון נדיב, מסוחרים שלקחו הלוואות מבנקים על מנת להקים מפעלים.

כל זה לא קיים במדינות עניות ונחשלות. במדינות אלו אין מי שילווה לעניים כספים ראשוניים שיאפשרו להם לפתוח עסקים קטנים. אותם עניים לא זקוקים לכמויות גדולות של כסף - בסך הכל כמה מאות דולרים - אבל פשוט אין מי שיתן להם אותו ויוכל לנהל את הסיכונים, כאשר הממשלות המקומיות מושחתות מדי או עניות מדי מכדי שיהיה להן אכפת. מוחמד יונוס, פרופסור לכלכלה מבנגלדש, זכה בפרס נובל לשלום בשנת 2006 על שזיהה את הבעיה הזו, והקים בנק בשם "בנק גרמין" שנועד לתת הלוואות למעוטי יכולת. בנקים נוספים כמו כחיקויים גם באפריקה ובדרום אמריקה, במסגרת התחום המתפתח של "מיקרו-מימון", וישנן עדויות רבות על תרומתם למלחמה בעוני (כמובן, לצד ביקורת על חלק מהמקרים). מסתבר שמה שהמדינות העניות בעולם היו זקוקות לו זה לא כסף, או טכנולוגיות חדשות, אלא דווקא בנקים, שיאפשרו לכסף להגיע להיכן שהוא נדרש, ולבני האדם למצות את מלוא הפוטנציאל של כשרונותיהם.

 

בחלקה השני של הרשומה נדון במרכיבים נוספים של המערכת הפיננסית, ביניהם בנקים מרכזיים, מניות, אגרות חוב, ביטוח, ועוד. 


תוספות ותיקונים, מהתגובות לפוסט:

בתגובות לפוסט הופיעו מספר הערות שהיה לי חשוב להציגן כאן:

occam

  • מבחינת הסיכון של יחס הרזרבה, הבעיה היא בנקודת המבט. הבנק לא באמת לוקח סיכון עם יחס הרזרבה. אילו הם מפקידי הבנק שלוקחים את הסיכון
  • לגבי יחס הרזרבה - זה לא בדיוק 9%. הקצאות ההון בעידן באזל 2 הן לפי 7.5% אבל כל יש מקדם נוסף לכל סוג השקעה. במילים אחרות, אם בנק מעוניין לרכוש איגרת חוב, לדוגמא, של מדינת ישראל, הוא צריך שיהיה לו הרבה פחות כסף אמיתי מאשר השווי לרכישה. עזוב, כאב ראש ענק שרואי חשבון המציאו.

lernery

  • אם המערכת מושחתת, הבנק המרכזי יכול לתרום לרווחי הבנקים על ידי ייצור אינפלציה. ישנם כלכלנים החושבים שאין צורך בבנקים מרכזיים (ככל הידוע לי מדובר במיעוט)
  • באינפלציה המרוויח הוא הראשון שיצר אותה, הראשון שזייף את הכסף או הדפיס את הכסף. במציאות לוקח זמן עד שהמחירים עולים, ועוד יותר זמן עד שהמשכורות עולות, ולכן המלך מרוויח.

thePatish

  • גם אם נניח עידכון מהיר של המשכורות, האינפלציה מחסלת חסכונות - ובעצם מהווה מס רכוש דרקוני על פיקדונות בנק וכסף מזומן. יש טענה שזה מעודד צריכה ובכך מאיץ את הכלכלה, אבל בפועל הרבה יותר סביר שזה ייצור ביקוש יתר לרכוש פיזי שאינו מתקלקל במהירות (או בכלל) - מה שיוצר בועות מטורפות בנדל"ן, זהב וכדומה - ודופק את מי שצריך מוצרים אלו לצרכים ממשיים.
  • בריטניה, שבדיה, קנדה וניו-זילנד אינן מחייבות שום יחס רזרבה, והדבר הוא לשיקולו של כל בנק. כמובן, הבנקים שם מחזיקים רזרבה מסויימת, לפעמים גבוהה משמעותית מהמינימום הנדרש במדינות אירופאיות שכן מחייבות זאת.



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

43 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גן אנוכי אלא אם צויין אחרת