00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רחלי גזית - מעשה ביצירה

הילד בן 80

מה 'זתומרת איזה ילד? הילד של סבא וסבתא שלי! :P

המעטים שמכירים את סיפור חייו יודעים שמכורח הנסיבות ההיסטוריות, הוא לא זכה לילדות ושנות נעורים נורמאליות ולכן המשפחה שלנו היא דבר כל כך חשוב ולא מובן מאליו עבורו. 

מכיוון שכך, רצינו לערוך לו חגיגה מסוג אחר. משהו שיהיה משפחתי- אינטימי אבל לא מצומצם מידי, בין-דורי, מיוחד, מקורי, מדוייק, מרגש ומלא אהבה לאיש שהביא את כולנו לכאן ונתן לנו את הנשמה גם אם נהג להשאיר את הבמה המרכזית של ניהול חיי המשפחה לאמא שלי. 

החלטנו לערוך טיול משפחתי בעקבות קורותיו מאז עלה לארץ בשנת 1949.

התכנסנו בבוקרו של יום אביבי בנקודת המפגש והתחלנו לקשט את המיניבוס ששכרנו, במרץ ובהתלהבות:

הנכדים ניפחו בלונים ותלו בתוך ומחוץ למיניבוס:

 

ואני הכנתי שלט שיבהיר לכל מי שראה אותנו בדרך איזה קו זה (משום מה אין לי תמונה של המיניבוס המשולט, אז נסתפק בתמונה של השלט בלבד)


על גבי המיניבוס המעוצב למשעי, נסענו שמחים וטובי לב לאסוף את ההורים. לאבא שלי, כמובן, לא היה מושג ירוק מה מתוכנן והוא בוודאי לא ציפה שנגיע לאסוף אותו במיניבוס. והנה הרגע בו הוא מגלה שהמיניבוס שחונה באמצע הרחוב מיועד ומחכה רק לו:


תחנה ראשונה: המקום בו שכנה המעברה בה שוכן כאשר הגיע לארץ.

פתאום, בעודו מספר לנו על המקום, הגיע מוכר עיתונים קטן, בידו עיתון נושא תאריך העלייה לארץ והוא צועק: "מהדורה מיוחדת, מהדורה מיוחדת, אניית עולים הגיעה לארץ.." ועוד כהנא וכהנא, תוך שהוא מחלק עיתונים לכולם:


לא מדובר במהדורה אמיתית של אחד העיתונים כי אם בעיתון שיצרתי מקטעי עיתונות שאחי ואני מצאנו בארכיון העיתונות. המאמרים מתייחסים לאונייה בה עלה אבי לארץ ולהתנהלות הכללית במדינה באותו היום, כולל פרסומות לשמפו (חפיפון :P ) לסיגריות ולהצגות תיאטרון.

החיפוש אחר מידע מאותו היום הוביל אותי ליצירת קשר עם בחורה שגם הוריה עלו לארץ באותה האנייה, אם כי לא באותו התאריך, ועם אנשים נוספים ברשת, שהתגייסו לעזור במציאת המידע, מה שאיפשר לי להתחבר ולחוות את ההיסטוריה הפרטית והמדינית כמו גם את המושג "כל ישראל חברים" בדרך אישית ובלתי אמצעית, שמעולם לא חשבתי שיכולה להתרחש.

לאחר ששמענו מאבא סיפורים מתקופת המעברה, התקדמנו כמה צעדים קדימה ונכנסו אל היער הסמוך, שם אכלנו ארוחת בוקר ביתית אך מפוארת, לא לפני שערכנו את השולחן וקישטנו כמיטב השגעון שלי ולמרות הרוח:


 

את מירב תשומת הלב משך כמובן אגרטל הלימונדה הענקי:


את הרעיון מצאתי ברשת, את האגרטל השאלתי מחברה ואת קשיי השתייה הענקיים קניתי באיקאה, לפני מספר שנים, בידיעה שיום אחד הם יהיו שימושיים:


חזרנו למיניבוס והמשכנו את טיולנו בינות לדירות בהן התגורר אבי עם הוריו ועם אימי לאחר נישואיהם. בכל מקום עצרנו, ירדנו מהמיניבוס ושמענו אנקדות וסיפורים מאבי שאין ספק שאחד מכישוריו הבולטים הוא יכולתו המופלאה לספר סיפורים:


באחד הבתים אף הוזמנו פנימה על ידי האנשים המקסימים שמתגוררים שם כעת:


וכך עברנו מנקודה לנקודה, הפלגנו מזיכרונות לסיפורים בהם ההיסטוריה הפרטית של בחור צעיר נשזרת בהיסטוריה של מדינה בהקמה, וכל הסיפורים יחד עטופים בקסם הסיפורי ובהומור הרב של אבא.

בארוחת הצהריים, במסעדה, הפתענו לא רק את אבא, אלא גם את הסועדים האחרים כשהקמנו מערכת הגברה ניידת באמצע המסעדה וכולם פצחו בשיר, שנכתב על ידי הנכדים בהתאם למוזיקה של רפסודייה בוהמית (קווין):

 

המלצר הפתיע אותנו בבקבוק מולוטוב... סליחה - בקבוק יין עם זיקוק ענקי:


ואין ספק שמשלל התמונות שצולמו במהלך היום המקסים הזה, התמונה הזו, יותר מכולן, לכדה אושר אמיתי מהו:


כמאמר השיר: "...יותר מזה אנחנו לא צריכים"!


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

76 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שניצל13 אלא אם צויין אחרת