00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

רחלי גזית - מעשה ביצירה

נעליים תופרים מהר

 רותי

לי כל גל נושא מזכרת
מן הבית, מן החוף,
מן העצים יפי צמרת
וזהב שלכת בת חלוף.

הנשאי, ספינה, ושוטי -
מה רבים הכיסופים
לי נערה יש ושמה רותי,
המצפה באלה החופים.

תכול עיניה כשמיים
מבטה כלהבה.
אם אך נשקתי השפתיים
אז ידעתי מה זאת אהבה.

סער, הספינה חורקת,
תקפץ מגל אל גל.
אלי עם רעם היא צוחקת
ועם רוח לי תפרע תלתל.

וכמה שהשיר הזה מתאים לרותי: הרומנטיקה, הכיסופים, תיאור יופייה, צחוקה ומבטה...

ואף מילה על הנעליים שלה (-:

ולמה זה חשוב? 

כי באחת הבורדות שלי, יש כתבה על אופנת המלחים ומכיוון שעל דק הספינה לא נועלים נעלי עקב, ניתנה גיזרה להכנת נעלים רכות, כמו הכפכפים שמקבלים בספא או במחלקה ראשונה (יודעת רק מסיפורים, לצערי). לכבוד יום ההולדת של רותי רציתי לתפור לה נעליים כאלה (יאכטה אני לא יכולה לתת לה, אז לפחות נעליים). בשמחה רבה העתקתי את הגזרה, גזרתי סול צבעוני, בד אפור/שחור ועור מוזהב והתחלתי לתפור לפי ההוראות.


כסוליה קניתי רפידה אצל הסנדלר ע"י הבית אבל לא הייתי שקטה לגבי הבחירה הזו (למרות שאלו אמורות להיות נעליים לשימוש ביתי בלבד) אז קפצתי לסנדלר השני, שנמצא במרחק כמה רחובות ממני.

אם רק הייתי יודעת איזו חויה תצפה לי שם, הייתי...

הייתי מכינה לילדים אוכל (מה שלא עשיתי כי חשבתי שאני חוזרת תוך 10 דקות).

הסנדלר, הקשיב לי בתשומת לב (כבר קיבל  V), הסתכל בחלקים התפורים שהבאתי איתי, קרא את ההוראות (V רציני), הסתכל עלי כמו על משוגעת (מינוס V), הניד בראשו לשלילה (זה טוב או רע?...) והודיע לי ש: א. הרפידה לא יכולה לשמש כסוליה (ולא עזרו הנסיונות להסביר שלא מדובר על נעל אמיתית אלא על נעל בית, כזו שתשמש לליטוף, לשעשוע ומקסימום להליכה מהמיטה למטבח וחזרה) ב. מי שכתב את ההוראות לא מבין מהחיים שלו ובעיקר לא מחייו של הסנדלר (ולא עזרו ההסברים... וגו') וג. שכדאי שאני אשב (??????????)

הסתכלתי ימינה ושמאלה, מנסה לחשוב תוך כדי תנועה, אבל כל מה שראיתי אלו אחיו הצעיר (סנדלר ג'וניור) והחייט שעובד שם. שניהם הניעו בראשם ימינה ושמאלה, כאומרים "שלוותה זה לא רחוק מכאן" ואז למעלה ולמטה כאומרים "מזל שהגעת אלינו, ממש ברגע האחרון" ואז חייכו כאומרים "ועכשיו תהיי ילדה טובה ותעשי מה שהדוקטור אומר"...

הדוקטור/סנדלר פינה לי שולחן וכיסא, נעלם לרגע וחזר עם יריעה של חומר המשמש לייצור סוליות נעלים. העתיק את הגזרה, חתך ואמר לי להקשיב טוב טוב, לשכוח כל מה שחשבתי שאני יודעת על המתנה של רותי ולעשות רק מה שהוא אומר (גבר אסרטיבי. מקבל עוד V)

מכאן ובמשך השעות הבאות, מרחתי דבק, מתחתי, הדבקתי, לחצתי, המתנתי, חתכתי, שוב מרחתי דבק וכן הלאה וכן הלאה, כשכל הצוות עוזר לי, מדריך אותי ומבדר אותי בו זמנית, עד שלאחר כמה שעות אחזתי בזוג נעליים לתפארת. טוב, לא ממש תפארת, היו כמה נזילות דבק ופישולים של מתחילה, אבל א-ש-כ-ר-ה זו נעלי סירה שאי אפשר לנעול על סירה (-:


פשוט לא יאומן הבחור הזה (נגמרו לי הויאים {V ברבים} אני עוברת לחלק לו כוכבים. האמת, כוכב עם שמו על המדרכה יכול להתאים).  

 

כמיטב המסורת הכנתי גם -דף לספר השמן שיצא הספר הכי שמן שראיתי EVER (תציצו כאן ותראו את גודל הכריכה שיעל יניב האגדית הכינה). הצבעים שנבחרו כללו, כמובן, ורוד והבחירה על תחתית בד בגימור קרושה גם היתה ממש מתבקשת. על תחתית הבד רקמתי את שמה באנגלית  (למה באנגלית? כמות האותיות הסתדרה לי יותר טוב על השטח הנתון).  כדי לתת לדף "שכבת שומן" הכנתי פרח מחצי רוכסן בד עם שיני מתכת:

 ובתמונה אמנותית:

ומאחור:


והכרטיס (כן, גם אני כבר כמעט שכחתי שאני עושה סראפ):

הפס הורוד באמצע הוחתם בדיו סימן מים (שאני כל כך אוהבת) וה"אפליקציה" נגזרה מנייר ששלפתי ממגירת הליטוף (שם החבאתי אותו כי כבר לא מוכרים בארץ דפים כאלה, של המעצבת אנה גריפין). בתוך הכרטיס הדבקתי סרט תחרה מבד כותנה לבן וסרטן סאטן ורוד ( לא רואים אז תאמינו).

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שניצל13 אלא אם צויין אחרת