00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בעיקר יצירה

עטיפת בד למחברת - הדרכה

כמובטח, אני מעלה הדרכה לתפירת עטיפת בד למחברת.

מדובר בפרוייקט פשוט שמתאים גם למתחילות ועכשיו, עם סוף שנת הלימודים בפתח, זו יכולה להיות מתנה חביבה לצוות המורים (טוב, נו, מורות .... ).

יש אינספור דרכים והדרכות  ברשת לעטיפות בד למחברות/קלסרים/ספרים.  אני מביאה כאן את שיטת העבודה שלי, עם הטריקים והשטיקים שאספתי במהלך השנים. מקווה שתהיה לכם שימושית.

העטיפה שנכין תתאים למחברת בגודל A5 עם 150 עמודים, תהיה נשלפת (כך שניתן להסירה לכביסה או להעבירה למחברת אחרת), תכיל כיסים לפתקים ולעטים/טושים, תכיל סימניה, ויהיה לה גומי שיהדק אותה בעת שהיא סגורה.

בסוף ההדרכה תמצאו רשימת הערות שיאפשרו התאמות ושינויים להדרכה כדי שתתאים גם לצרכים אחרים.

שנתחיל?

רשימת החומרים:

כל החלקים גזורים

מלבן בד בגודל 26 ס"מ על 34 ס"מ (כ-10 על 13 אינץ') לחלק החיצוני של העטיפה (בתמונה ג'ינס)

מלבן בד בגודל 26 ס"מ על 34 ס"מ  (כ-10 על 13 אינץ') לחלק הפנימי של העטיפה (בתמונה גם ג'ינס)

מלבן לבד (felt) בגודל 27 ס"מ על 35 ס"מ (אני אוהבת לגזור את הלבד קצת יותר גדול, זה מקל על שלב חיבור כל השכבות ועודפים תמיד אפשר לגזור בסוף)

שני מלבנים של 26 ס"מ על 20 ס"מ (8 על 10 אינץ') לכנפיים שבהן נכנסת הכריכה

(אופציונלי) מלבן בד בגודל 40 ס"מ על 26 ס"מ (15.5 אינץ' על 10.5 אינץ') לכיסים החיצוניים. מתאים לארבעה  כיסים לכלי כתיבה.

(אופציונלי)  סרט לקישוט שפת הכיסים החיצוניים  באורך של 40 ס"מ

(אופציונלי) סרט באורך של כ-35 ס"מ לסימניה

(אופציונלי) סרט גומי באורך של כ 27 ס"מ להידוק המחברת כשהיא סגורה.

אפשר בהחלט להשתמש בגומי הלבן, הרגיל, אבל אני אוהבת להשתמש בסרטי גומי דקורטיבים שניתן להשיג בכל חנות סידקית. למשל אלה:

סרטי גומי דקורטיבים

בניית החלק הפנימי של העטיפה

מקפלים לחצי את שני המלבנים שמיועדים לכנפיים (אם למישהי יש שם מוצלח יותר, אשמח לשמוע) במקביל לצלע הארוכה (26ס"מ) כך שצידם היפה יראה מבחוץ.

מגהצים לקיבוע ומעבירים תפר לאורך הקפל, כחצי ס"מ מהשפה.

זה מה שמתקבל. סימנתי בשחור את מיקום התפר (היה קשה למצא צבע שלא מופיע בבד המקורי :P) :

לוקחים את המלבן הגדול שמיועד לחלקה הפנימי של הכריכה ומניחים אותו כשצידו היפה פונה כלפי מעלה.

מעליו מניחים את שתי הכנפיים כך שהצדדים הפרומים שלהן מתלכדים עם הצדדים הפרומים של המלבן הגדול  (התפרים שזה עתה תפרנו בשתי הכנפיים פונים למרכז והאחד לשני ואילו הצדדים הפרומים פונים כלפי חוץ).

מוסיפים את הסרט שמיועד לסימניה במרכז המלבן למעלה.

מוסיפים את סרט הגומי מצד שמאל (שיהיה האחורי). את הסרט מניחים כ-3 ס"מ מהשפה ומקפידים שלא יהיה מתוח בעת ההנחה. הסרט מיועד להמתח כשהוא מקיף את המחברת ולכן כעת חשוב שיהיה רפוי.

בתמונה לא רואים את הסימניה. היא תופיע מייד בתמונה הבאה

אני אוהבת לקבע את החלקים בשלב הזה בעזרת נייר דבק, אפשר בהחלט גם עם סיכות.

מעבירים תך מכליב (מגדירים תפר ארוך במכונת התפירה) על היקף המלבן הגדול, כרבע עד חצי ס"מ מהשפה, לקיבוע כל החלקים (בתמונה הבאה מסומן המיקום המדויק של התפר). מודה שאני מוותרת על השלב הזה הרבה פעמים ופשוט משאירה את נייר הדבק עד לאחר חיבור כל השכבות ואז מסירה אותו. (זה גם יתרונו על פני סיכות, אפשר להפוך איתו את העבודה בלי להדקר).

כך נראה החלק הפנימי בשלב הזה, מוכן ומזומן לחיבור. סימנתי בשחור את מיקום התפר המכליב :

מניחים בצד.

 

בניית החלק החיצוני של העטיפה

לוקחים את המלבן שמיועד לכיסים החיצוניים ומקפלים לחצי במקביל לצלע הארוכה כשמשני הצדדים חלקו היפה של הבד פונה כלפי חוץ. מקבעים בגיהוץ.

אם רוצים להוסיף סרט דקורטיבי  מניחים אותו לאורך הקפל ותופרים הכל יחד. באותה מידה, אגב, אפשר גם סרט אלכסון לאורך שפת הכפל.

אם לא רוצים סרט, פשוט תופרים לאורך הקפל במרחק של כחצי ס"מ מהשפה.

במקרה שלי לא בטוח שהיה צורך בסרט הדקורטיבי בשל העובדה שהבד כל כך צבעוני - אבל מה לא עושים בשביל הדרכה .....

כך זה נראה אחרי התפירה:

לוקחים את המלבן הגדול שישמש לחזית העטיפה ומסמנים עליו את קו האמצע של הצלע הארוכה יותר. הכי נוח על ידי קיפול לחצי וגיהוץ.

מניחים על משטח העבודה את המלבן החיצוני הגדול כשצידו היפה פונה כלפי מעלה.

מניחים מעליו  את הכיס כשהשפות הימניות  והתחתונות שלהם מתלכדות . משמאל הכיס יהיה ארוך יותר מהמלבן שמאחוריו, זה בסדר גמור. העודף הזה ישמש ל"בטן" של הכיסים לכלי הכתיבה.

אני אוהבת להעביר תפר ולחבר את הכיס למלבן התחתון בקו האמצע (של המלבן התחתון) אבל זה ממש לא חובה. אפשר להכליב את הכיס למלבן האחורי בצד הימני.

כעת נתחיל בבנית הכיסים לכלי הכתיבה:

לכיס הראשון, אני נוהגת להעביר תפר על הכיס במרחק של 1.5 עד 2  אינץ' (5-4 ס"מ) מקו האמצע.  אפשר גם פחות, זה עניין של טעם ושל כמות הכיסים שרוצים בסופו של דבר. קחו בחשבון שחלק מהמרווח הזה "הולך" על הקפת חצי מעובי המחברת כך שלא מדובר בגודל הנקי של הכיס.

הנה כאן המיקום של תפר האמצע וזה שלידו מסומנים בשחור. הרווח שנוצר בינהם, יהיה הכיס הראשון (הימני)  בניכוי חצי מעובי המחברת. זה התא שמיקמתי בו עפרון (סתם שתהיה לכם אוריינטציה):

לשאר הכיסים, כבר לא צריך למדוד. מניחים את כלי הכתיבה בין הכיס הגדול למלבן הרקע, משמאל לתפר השמאלי, מוודאים שהקוים התחתונים של הכיס ומלבן הרקע מיושרים (ולא נוצר אלכסון), מקבעים את ההמשך עם סיכה (כדי שגם לא יווצר אלכסון), מכניסים תחת רגל מכונת התפירה ותופרים את הדופן של התא צמוד צמוד לכלי התיבה.

באופן כזה נוצר תא שמתאים בדיוק לכלי הכתיבה.

הנה תמונה שמדגימה את מיקום העט.  הסיכה עם הראש הירוק שומרת על יישור השפות התחתונות שלא יווצר אלכסון:

כך זה נראה תחת רגל מכונת התפירה:

חוזרים על התהליך ליצירת כיס נוסף משמאל לזה שיצרנו הרגע.

מה שצריך להיות  לנו בשלב הזה: תפר באמצע, ועוד שלושה תפרים משמאלו (עם מרווחים בינהם שמרכיבים את הכיסים לכלי הכתיבה). התאים הקיצוניים מימין ומשמאל שטוחים יחסית אך רחבים והשניים האמצעיים צרים יותר (בעובי של עט) אבל עם בטן.

משום מה לא צילמתי את השלב הזה ולכן אני מעלה כאן תמונה של העטיפה הגמורה כשהיא פרושה פתוחה על השולחן. אצלכם ההיקף צריך עדיין להיות פרום, אין גומי מימין, והשפות הצדדיות של הכיס עדיין לא מחוברות למלבן התחתון. שוב סימנתי בשחור את קוי התפירה.

זהו! גם החלק העליון מוכן לחיבור.

חיבור השכבות

 מניחים על השולחן את מלבן הלבד.

מניחים מעליו את החלק הפנימי של העטיפה, זה עם הכנפיים, כשצידו היפה פונה למעלה והגומי נמצא משמאל.

מקפלים ותופסים את הסימניים עם נייר דבר כדי שלא תפריע לתפירת ההיקף.

מניחים מעל את החלק החיצוני של העטיפה עם הצד היפה כלפי מטה  ומוודאים שהכיס נמצא בחלק התחתון, כלומר קרוב אליכם. (התפרים של כיסי כלי הכתיבה בצד ימין)

מחזקים בסיכות את שלוש השכבות יחד.

תופרים מסביב להיקף כולו במרווח של קצת פחות מ-1ס"מ מהשפה ומשאירים פתח של כ-7 ס"מ להיפוך.

כדי לא לשכוח את הפתח להיפוך במהלך התפירה, אני נוהגת לסמן את שני צידיו בשתי סיכות צמודות. התזכורת הזו מונעת ממני לשכח את הפתח במהלך התפירה.

זה נראה כך (הקפתי את מיקום הסיכות הכפולות ):

 

אני אוהבת להשאיר את הפתח כך שיצא בחלקה האחורי התחתון של המחברת, כלומר משמאל לתפר האמצע.  אפשר גם במקומות אחרים על פי הטעם. כדאי לא מתחת לכיסים של העטים כי שם קשה יותר לסגור אחר כך.

אחרי התפירה, גוזרים עודפי בד וחוטים, קוטמים פינות (במשולש ובזהירות לא לגזור את התפר) ואז הופכים דרך הפתח שהשארנו.

בפעמים הראשונות כדאי קודם להפוך ולנסות את העטיפה על המחברת לפני שגוזרים עודפים. אם יצא רופף מידי לטעמכם, היפכו חזרה והוסיפו תפר על ההיקף שמקטין את העטיפה. אם יצא קטן מידי (מה שלא אמור לקרות) צריך לפרום ולהגדיל. אני אוהבת שהעטיפות יושבות במהודק על המחברת. גם כך עם הזמן יש מעט התרופפות. אם אתם רוצים יותר רופף, אפשר להתחיל ממלבן מעט (ממש מעט) יותר גדול או לחליפין לקחת כאן מרווח תפירה (מעט) יותר קטן מס"מ.

בכל מקרה, אחרי גזירת העודפים וקטימת הפינות ממש לפני ההיפוך זה נראה כך:

הופכים דרך הפתח שהשארנו, דוחפים היטב את הפינות עם צ'ופסטיק, קצה של מכחול או כל עזר טקטי אחר שברשותכן, מגהצים היטב ומוודאים שהפתח סגור נקי וישר ואז סוגרים אותו עם תך נסתר.

במהלך ההיפוך יכול לקרות שהכנפיים הצדדיות יתקפלו לכם הפוך, כלומר מעל הכיס החיצוני (זה תלוי היכן מכניסים את הידיים בעת ההיפוך). אל דאגה, פשוט העבירו אותן לחלק האחורי של המעטפת.

כדי שסרט הסימניה לא יפרם, קשרו את הקצה שלו.

אני אוהבת להוסיף גם חרוז (בשביל היופי) ועל הקשרים למרוח מעט דבק כמו diamond glaze  או דבק שיבוץ, בשביל הבטחון שלא יפתחו.

זהו, העטיפה מוכנה . אפשר להכניס את המחברת וכלי הכתיבה.

בכיס האחורי אפשר לשמור דפים או פתקאות וכך גם בתוך הכנפיים הפנימיות.

כמה הערות

  1. בדיוק באותו אופן אפשר לעטוף ספרים, יומנים, קלסרים, דרכונים וכו'. דרך העבודה זהה, צריך להתאים את הגדלים של המלבנים למה שעוטפים.
  2. הוספת הכיס החיצוני, הסימניה והגומי אופציונלים לחלוטין, אפשר בלעדיהם. אם בחרתם לוותר על מי מהם (או על כולם) פשוט דלגו על השלבים שמכילים אותם. למתחילים ממש כדאי, אולי, להתחיל מעטיפה נקייה ללא כיסים, סימניה וגומי רק כדי להבין את העקרון. במקרה כזה צריך רק מלבן קדמי, מלבן אחורי, לבד ושני מלבנים לכנפיים.
  3. את הכיס החיצוני אפשר להכין גם ממלבן בד קטן יותר. במקום לקחת מלבן של 40 ס"מ על 26 ס"מ, התחילו ממלבן של 40 ס"מ על 16 ס"מ, קפלו את השפה העליונה פנימה בס"מ ואז שוב בשני ס"מ, תפרו (גם בעומק 2 ס"מ וגם צמוד לשפה) ותקבלו מלבן של 40 ס"מ על 13 ס"מ, בדיוק כמו שקיבלנו אחרי הקיפול. אני פחות אוהבת את השיטה הזו בגלל שהמכפלת מורגשת בכל פעם שמכניסים ומוציאים עט מהכיס. לבחירתכם.
  4. בדיוק כמו בסעיף הקודם לגבי הכיס, אפשר גם את הכנפיים  אפשר להכין ממלבני בד קטנים יותר: חצי הרוחב בתוספת שלושה ס"מ למכפלת.
  5. אפשר לוותר על הלבד אם לא רוצים כריכה מרופדת. במקרה כזה, כדאי לתפור מעט עמוק יותר בשלב חיבור שלוש השכבות (משהו כמו עוד חצי ס"מ פנימה) כדי שהעטיפה עדיין תשב במהודק על המחברת.
  6. גודל המלבן לכיס החיצוני מחושב כאן כך שיכיל ארבעה תאים: שניים קטנים (עם בטן) ושניים גדולים יותר (שטוחים). אם ברצונכם ליצור יותר תאים, האריכו אותו בהתאם. אפשר, בעקרון להוסיף יותר תאים אם יש בכך צורך. זה, למשל, היומן הפרטי שלי שמלווה אותי יום יום:

 

תפירה מהנה ובהצלחה.

אם יש שאלות - אני כאן

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

135 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שרון רותם אלא אם צויין אחרת