00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלי ניקוד

מארק טוויין - השנים המאוחרות

היום הוא יום הולדתו של מארק טוויין, אך הרשומה של היום מוקדשת דווקא לכתיבתו בשנים האחרונות לחייו.



בספרו של מארק טוויין וילסון ראש כרוב, שהתפרסם ב-1894, מופיע הציטוט הבא: "כל אדם הוא ירח, ויש לו צד אפל שאותו אין הוא מראה לאף אחד". אולם דווקא באותה תקופה שבה התפרסם הספר, החל צדו האפל של טוויין להפוך גלוי יותר ויותר.


חוקרי ספרות רבים מאמינים שהחוויות שחווה מארק טוויין בשנותיו האחרונות – פשיטת הרגל בשנות התשעים, החולי והמוות של כמה מבני משפחתו הקרובים – תרמו לטון השונה שאפיין את כתיבתו המאוחרת יותר. סיבה נוספת לשינוי בטון היא שעם חלוף השנים, התקשה טוויין יותר ויותר להסתיר את אכזבתו מארצו ומהחברה שבה הוא חי. הוא הזדעזע מהתגברות מעשי הלינץ` בדרום בעשור האחרון של המאה התשע עשרה והתנגד בנחרצות למלחמת ארה"ב-הפיליפינים (1899-1913), שהייתה בעיניו מלחמה בלתי צודקת ובלתי דמוקרטית. אותו "טוויין מאוחר" שעליו מדובר היה הרבה פחות עצור ואם כי הוא מעולם לא פסק להשתמש בהומור בכתיבתו, היה זה סוג אחר של הומור – הרבה יותר סרקסטי ונוקב בהשוואה להומור הקליל והקל יותר לעיכול של כתיבתו המוקדמת. בשל שינויים אלה, לא תאמה עוד כתיבתו של טוויין את מה שהקהל האמריקני למד לצפות מכתיבתו או את הטעם הספרותי ששלט באותה תקופה.

 

כשניסה טוויין לפרסם כמה מאותן יצירות ביקורתיות יותר, נתקלו רבים מניסיונותיו בדחייה. כזה, לדוגמה, היה גורלו של הסיפור "תפילת המלחמה" מ-1905, הכולל אלימות גרפית וטון ציני מאוד. טוויין ניסה לפרסם יצירה זו בכתב העת הארפרס בזאר, אך נאמר לו שהיא אינה מתאימה לכתב עת המיועד לנשים. חוזה הבלעדיות שחתם עם בעלי כתב העת קבע כי לא יוכל לפרסם את יצירתו גם בשום מקום אחר. לפיכך, פורסמה יצירה זו רק ב-1923, שלוש-עשרה שנים לאחר מותו של טוויין.

 

אך אפילו כשהצליח טוויין לפרסם יצירות מעין אלה, הקהל לא היה פתוח לקבל אותן. ספרו הבא של טוויין אחרי ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור (1891) היה רומן בשם The American Claimant (1892). ברומן זה מתרחשת החלפת מקומות בין שני קרובים רחוקים, נצר אמריקני למשפחת אצולה בריטית  ונושא התואר הנוכחי המתגורר בבריטניה. ההשוואה בין שתי התרבויות אינה חוסכת את שבטה מהתרבות האמריקנית. אף כי זהו ספר שנון ובעל תובנות, הוא זכה למעט מאוד תשומת לב הן כשיצא והן בשנים שחלפו מאז (עד היום זוהי אחת מיצירותיו הכי פחות מוכרות של טוויין).

 

בוילסון ראש כרוב (1894) חזר טוויין להשתמש בתחבולה של החלפת מקומות, (תחבולה שיישומה המפורסם ביותר נעשה בספרו בן המלך והעני (1882)), אך הפעם היה המסר מהפכני הרבה יותר מבעבר – הספר למעשה טען כי החלוקה לזהות לבנה וזהות שחורה בארצות הברית היא שרירותית לגמרי. יצירה זו, שבה דן טוויין באופן המפורט והישיר ביותר בנושא העבדות, לא התקבלה היטב בקרב בני תקופתו של טוויין. אף כי רוב מבקריו המוקדמים של הספר התפעלו מההומור, מעלילת המתח (זהו אחד הספרים הראשונים המציגים שימוש בטביעות אצבעות ככלי לפענוח פשע - טכניקה חדישה באותה תקופה) ואפילו מניסיונותיו של טוויין להתמודד עם נושאים רגישים כגון גזע ועבדות, לא זכה הספר לתשומת לב רבה ומכירותיו היו זעומות.

 

כשהצליחו יצירותיו המאוחרות של טוויין למשוך תשומת לב, הייתה זו לרוב תשומת לב שלילית. ביקורת זועמת אחת על וילסון ראש כרוב כינתה את היצירה "טיפשית", "מרושעת", ו"מטעה", והאשימה אותה בהכפשת שמם הטוב של הג`נטלמנים הדרומיים. מאמרו של טוויין "To the Person Sitting in Darkness" (1901), שעסק במלחמת ארה"ב-הפיליפינים, הביא אדם בשם ד"ר פרנק ואן פליט להגיד שאיש אינו לוקח את טוויין ברצינות, שכן "אם היו לוקחים אותו ברצינות, היו עושים לו לינץ`, ובצדק".

 

כתוצאה מהתגובות השליליות ליצירותיו המאוחרות, החל טוויין לתייג יותר ויותר מכתביו כ"בלתי ניתנים לפרסום". הוא נטש רבות מהיצירות שהיו בשלבי כתיבה וכן רבים מהרעיונות ליצירות חדשות (לדוגמה, ספר העוסק במעשי לינץ`, שטוויין האמין שיגרום לאנשי הדרום לנתק איתו כל מגע). לפיכך החליט טוויין שכתבים אלה יתפרסמו רק מאה שנים אחרי מותו (אולם משאלתו זו לא כובדה, והם התפרסמו הרבה לפני כן).

 

ב-2010 ימלאו מאה שנה למותו של מארק טוויין. צפו להתייחסות מיוחדת לעניין במהלך השנה.

 

חמוטל ילין

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

קוביית אלבום
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל בלי ניקוד אלא אם צויין אחרת