11
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמנות קולינארית, או להיות שף לעצמך

Natiie 2008-2011 ©
מלוא זכויות היוצרים המופיעים בבלוג זה לרבות התכנים, עיצוב, התמונות, וכל חומר אחר הכלולים בו, אם לא נאמר מפורשות אחרת, שמורים ל-Natiie בלבד. אין להפיץ, לשכפל, להעתיק, למכור, לשדר, לפרסם, להציג בפומבי או לעשות כל שימוש מסחרי כלשהו בכל או בחלק מתכניו של הבלוג, כולל תמונות, וכל דבר אחר המוצג בבלוג, אלא אם ניתנה רשות כתובה וחתומה לכך בכתב ומראש ע''י Natiie. במידה והחלטתם להעתיק או להעביר לצד שלישי מתכונים, תכנים, או כל חומר אחר הכלול בבלוג, – אנא הקפידו לצרף קישור ישיר לבלוג או לפוסט, בליווי הקרדיט לבעלת הבלוג/פוסט. עם זאת, חל איסור גורף להשתמש בתמונות או עבודות גרפיות המוצגות בבלוג של Natiie.
אמנות קולינארית

צילום מזון

21/12/2008
צילום מזון

 

החלטתי לכתוב פוסט בנושא צילום ועיצוב מזון בעקבות פניות אישיות במסרים, בעקבות מחמאות בתגובות שלכם, ואפילו למען אלה התוהים והמפקפקים האם התמונות אכן שלי. היססתי בקשר לפרסומו של הפוסט, אבל אריאלה  מאוד תמכה ברעיון זה. לכן ההקדשה העיקרית שלי היא לאריאלה ובזכותה רשומה זו נכתבה. אני תמיד מעריכה בבני אדם רצון גדול להצליח, התעניינות אמיתית בתחום חדש, פרגון כן שבא ממש מעומק הלב, התלהבות, תמיכה - וכזאת היא ארי.

 

אז קודם כל כמה מילים על עצמי: אינני צלמת במקצוע. אני מעצבת גרפית מקצועית. את הידע שלי בצילום רכשתי בעיקר מאבי, הוא צלם מקצועי אך לא עוסק בזה כתור פרנסה, אלא כתחביב. את הבסיס לצילום קיבלתי מאבא שלי זה מכבר, ומאז אני קוראת ספרים בנושא הצילום, ובכלל כל חומר שנופל לידיי, ובעיקר רוכשת ניסיון מעשי.

 

האהבה שלי לצילום, תמונות ומצלמה נולדה כנראה יחד איתי. עוד כאשר הייתי ממש ילדה קטנה (בת 4-5) הדבר שהכי הכי היה משמח אותי זה לשבת יחד עם אבא בחדר חשוך ואטום ולפתח תמונות שהוא צילם. לראות את כל התהליך הזה איך הוא מכין חומרים ומכשירים לפיתוח תמונות, מכניס סרט צילום לתוך מכשיר הפיתוח שלו, מכניס דף לבן לחלוטין, מכוון עליו את התמונה שמשתקפת מתוך המכשיר, לוחץ על כפתור מסוים, לאחר מכן מעביר את הדף הלבן לתוך קערה מרובעת מיוחדת עם חומר המפתח את התמונה: השהיה באמבט עם החומר הזה הייתה הופכת דף שרק לפני שנייה היה לבן לתמונה, אט-אט הייתה משתקפת תמונה. אחרי זה אבא מעביר את התמונה לתוך קערה נוספת עם חומר מחזק, ומשם ליבוש. עבורי זה היה בגדר פלא כיצד דף לבן הופך להיות תמונה אמיתית. אני לא זוכרת ולו פעם אחת כאשר אבא פיתח תמונות ללא נוכחות שלי ושל אחותי.

 

אבא תמיד צילם את כולם, וכאשר היה צריך לצלם גם אותו הוא היה מכוון את המצלמה שלו למרחק מסוים, למהירות הצמצם מסוימת ופתיחת תריס מתאימה, היה מפקיד אותה בידיי אומר "אל תגעי בכלום, רק תלחצי על הכפתור". אבל לא הסתפקתי בתפקיד זעום כזה של "לוחצת על הכפתור" ודרשתי הסברים. וקיבלתי. ולמדתי בהתמדה. ורשמתי לי הערות למחברת. ולקחתי מאבא את המצלמות שלו וניסיתי, ניסיתי, ושוב ניסיתי. וכאשר עמדתי בפני שאלה מה אלך ללמוד אחרי השירות הצבאי, בחרתי בעיצוב גרפי על אף האהבה האדירה שלי כלפי עיצוב אופנה, ציור, פסיכולוגיה ובישול. השאלה עמדה בין כל אלה, אבל בשורה התחתונה בחרתי בגרפיקה, כאשר בעיניי עיצוב גרפי וצילום זהו שילוב מנצח בתחום זה.

 

בינתיים רכשתי לי מצלמה בהתאם ל"גודל" הכיס שלי נכון ל-לפני ארבע שנים ואיתה אני "משתעשעת" עד היום ומשפרת את הצילום שלי. בתקופה זו ובאופן עצמאי למדתי טכניקות צילום שונות, וגם סוגי צילום מגוונים. כך התברר לי שצילום מזון זהו תחום בפני עצמו אשר לא דומה לא לצילום אירועים, לא לצילום אופנה, לא לצילום נופים, לא לצילום פורטרטים.

 

עם זאת, אינני צלמת מקצועית וכל הנכתב בפוסט הן רק הדעות האשיות שלי וניסיון אישי שלי. אני עדיין מלאת ביקורת כלפי הצילומים שלי וסבורני כי יש עוד הרבה מה לשפר וללמוד. בפוסט זה אני אשתדל להסביר את העיקרון של צילום המזון ואת הבסיס לפי הבנתי וניסיוני האישיים. והמרכיב החשוב כאן הוא לאו דווקא דגם המצלמה, אלא תנאים ודמיון.

 

*************

קודם כל חשוב לציין שעל רוב התמונות המפוארות שאנו רואים בספרי בישול, במגזינים ואף באתרי האינטרנט עבד צוות של אנשים שונים ולא רק צלם. התוצאה המושלמת היא הישג של צוות: השף או הטבח שמכין את המנה, מעצב מזון הוא זה שדואג לאיך שהמנה תראה על הצלחת/שולחן, מעצב גרפי הוא זה שאחראי על התוצאה הסופית והגימור, צלם ועוזר צלם. לנו – לבלוגרים פשוטים, אין את הפריווילגיה הזאת, ורק אנו עצמנו גם מבשלים, גם מנקים, גם עורכים, גם מעצבים, גם מצלמים, וגם כותבים על זה בבלוג. אזי כיצד נוכל להגיע לתוצאות מרשימות בכוחות עצמנו?

 

ובכן, עוד לפני שלוקחים מצלמה לידיים ולוחצים על הכפתור עלינו להחליט מהי התוצאה הסופית אותה נרצה לראות בהדפסה/תצוגה. זכרו: תמונה מהוה סיפור – זאת הזמנה לסעודה, ולא אנדרטה למוצר אכיל בודד. תצלום מזון מהלל את האוכל המופיע עליו ומנסה לעשות את המאפיינים העיקריים למוחשיים על התמונה.

 

1. לטעמי, הכלל החשוב ביותר בצילום מזון - זה התאורה. תאורת יום טבעית ובשום אופן לא פלאש, ובעיקר לא הפלאש הבנוי בתוך המצלמה. בוודאי שישנה תאורה מלאכותית אשר תיתן תוצאות טובות לא פחות מתאורה טבעית, אבל מדובר בציוד מקצועי יקר או מתקרב למקצועי, ודורש גם השקעה כספית וגם ידע. המקום הטוב ביותר לצילום הוא איזור החלון אשר מכניס הרבה אור. לצלם בחדר מאור היטב. לא יכולה לומר בדיוק את מיקום הצלחת, פשוט לראות לאיזה מקום בחדר האור נופל בצורה הכי טובה. זה יכול להיות לאו דווקא מול החלון בול. למשל אצלי בחדר בו אני יכולה לצלם העמדתי שולחן קטן במרכז החדר, כאשר מדי פעם אני גם מזיזה אותו בהתאם לנקודה בה האור במיטבו. או אפילו בחוץ (במרפסת, בגינה). תאורה טבעית מעבירה את התמונה בצורה הכי ברורה, עמוקה וחדה. לעומת זאת פלאש משטח את התמונה, מישר צללים (או להפך – זורק צל בולט מדי) ומעוות צבעים. ע"מ לקבל דיוק מרבי וללא הטשטוש חובה להיעזר בחצובה, או לפחות במייצב מאולתר כלשהי (ערמת ספרים, שולחן, כיסא – כל דבר שאפשר להעמיד עליו את מצלמה מבלי שתזוז בזמן הצילום).

 

כמו כן, גם הגדרות המצלמה יכולות לעזור כאן. בימים פחות שטופי שמש, רצוי להגדיר את ה-ISO לגבוה יותר מ-100, לפחות 200, אבל גם זה די תלוי בדגם המצלמה. לרוב במצלמות קומפקטיות או אפילו דמוי SLR כאשר ה-ISO גבוה מדי זה עלול לפגוע באיכת הצילום על ידי "רעשים" שיווצרו בתמונה. רעשים - הינם נקודות או גרעיניוּת די נראית לעין על פני הצילום. מצלמות בהן הגודל הפיזי של החיישן קטן יתנו גרעיניות די חזקה במידה ונעלה את ה-ISO ל-400 או ל-600. אז שוב, לפני הצילם הסופי רצוי לבדוק את היכולות של המצלמה הספציפית בה משתמשים. במצלמות SLR יקרות ואיכותיות אפשר לצלם גם ב-ISO 1600 ועדיין התמונה תראה טובה ומוארת ללא הפרעות ועיוותים של רעשים.

 

פתרון נוסף לצילום ללא פלאש, זה כמה אביזרים נלווים וכלל לא יקרים. למשל שתי מנורות פלורוסנט לבנות של 28  W (יספיקו שתיים ואולי אפילו אחת) , מנורות אלה עשויות דמוי ספירלות ויש להן הברגה רגילה אשר מתאימה לכל בית מנורה. אפשר לרכוש מנורות שולחן רגילות עם הברגה רגילה, להבריג בכל אחת את המנורות הללו ולהעמיד את המנורות במקומות שונים על המקום עליו מצלמים (נגיד שולחן). ומכא הכל תלוי בקצת ניסיון והכרות עם מה שיש ביד. פשוט לשחק עם המנורות, לבדוק מהו המיקום הכי טוב עבורן. המטרה היא להאיר מספיק את האובייקט המצולם, ויחד עם זאת לא לאפשר צללים חדים מדי. במידה ושתי המנורות עדיין לא פותרות את בעיית הצללים החדים, רצוי להיעזר במחזרי אור דמוי נייר לבן (או בריסטול לבן, או קלקר) אשר יועמד במקביל למנורה, כלומר מנגד המנורה כך שהאובייקט המצולם יהיה בין מנורה למחזיר אור. האפקט של זה הוא כי האור של שמנורה נפגש עם מחזיר אור ובכך מיישר (מחליק, מעדן...) את הצל הנופל מהאובייקט המצולם על המשטח עליו הוא עומד.

 

אני תמיד משתדלת לצלם עם תאורה טבעית, אך ישנם מקרים כאשר בלית ברירה אני נעזרת בפלאש (כאשר אני מצלמת בערב ובחיפזון ממש לפני הארוחה וכבר אין אור יום וגם אין לי זמן לארגן מקום, תאורה, עיצוב) והתוצאות, כמובן, מדברות בעד עצמן. תמונות אלה לא מגרות יותר מדי, לא יפות יותר מדי, לא טבעיות יותר מדי, אביא כמה דוגמאות לצילום עם פלאש:

כאן, וכאן, וכאן, גם כאן – אפשר לראות מכנה משותף בשלושת הדוגמאות האלה: המוצרים המצולמים מלאים בכתמים לבנים מבריקים – זאת תוצאה של פלאש. כמו כן, תמונות אלו נטלות רכות וצללים, זה יותר נראה כמו תיעוד יבש של "מה אכלנו לארוחת ערב", מאשר העברת טעם, ריח וטקסטורה של המנה.

 

תמונות שצולמו בחוץ (אני הכי אוהבת לצלם בחוץ, אבל בשל ריבוי חתולים שאני מטפחת בגינה שלי, המשימה הזאת כמעט בלתי אפשרית, הם דוחפים את האף שלהם לכל דבר אכיל, כולל סלטים ומתוקים):

כאן (למעט התמונה התחתונה ביותר), וכאן, וכאן – תמונות הרבה יותר יפות, עשירות, מדויקות, מציאותיות ועמוקות מהקודמות. צבעים אמיתיים ולא מעוותים, צורה מדויקת ולא שטוחה כמו בקודמות, תמונות מוארות היטב ולא בלויות כמו הקודמות.

 

וכמה תמונות מתוך אלה שצולמו בתוך הבית, בחדר מלא אור עם שני חלונות:

כאן, וכאן, וכאן, וכאן – תוצאות לא רעות בכלל.

 

כמה תמונות שצולמו בחדר מואר אך רק עם חלון אחד:

כאן, וכאן, וכאן, וכאן – גם תוצאות נחמדות, אבל ישנו הבדל בין התמונות הקודמות.  

 

2. אחרי שבחרנו את המקום לצילום, עלינו לתכנן מראש את מהלכי הצילום:

- לבחור כלים מתאימים למנה המצולמת;

- לשטוף/לנגב את הכלים בהם יצולמו המנות;

- להכין מצלמה עם מספיק מקום על הכרטיס ע"מ לצלם כמות מונות לא מוגבלת; להתקין מצלמה על חצובה; לבחור רקע;

- לפנות ולנקות מקום הצילום;

- לחשוב על המנה המצולמת: האם היא צריכה קישוט כלשהו? כלי מיוחד?

פעולת הצילום צריכה להתבצע במהירות אחרי שהמנה מוכנה. והמטרה היא: לא לתת לרטבים להתייבש, לא לתת לגלידה/קצפת להתפרק, לא לתת לבשר להתקרר ולאבד את המראה העסיסי שלו, לא לתת לירקות חתוכים לדהות ולהתכווץ, וכד`.

 

3. לצלם הרבה. אל תהססו לעשות גם 30 צילומים ומעלה. זה מדהים עד כמה תמונה אחת יכולה להיות שונה מהשנייה: עם זווית שונה, עם פוקוס אחר, עם כמות האור שונה. כמות גדולה של תמונות מאפשרת לבחור ונותנת יותר בטחון שתמונה לא מוצלחת לא תופיע בבלוג שלכם.

 

4. זווית הצילום. למען האמת אני רואה המון תמונות בפורומים או בלוגים כאשר הצלחת/המנה מצולמת ממש מלמעלה. ברוב המקרים זאת טעות לצלם כך. צילום מלמעלה כלל לא מחמיא למנה: משטח אותה, לא מראה את הטקסטורה של המאכל, מעוות את הצורה למנה. גם לי יש תמונה כזאת (ובכלל היא צולמה עם כל הטעויות האפשריות, כך שזאת אחלה דוגמא ל"איך המזון המצולם לא צריך להיראות": כאן – אמנם זה לא לגמרי לגמרי מלמעלה, אבל יותר קרוב לזה מאשר למשהו אחר.

 

בד"כ זווית הצילום המחמיאה ביותר היא בין 10 ל-45 מעלות מעל פני השולחן. אבל! אפשר גם להפר חוקים (ובעצם בשביל זה בכלל נועדו חוקים – כדי שתהיה הזדמנות להפר אותם... ;-) ). הכי טוב זה לבחון את המנה המצולמת עצמה ע"מ לראות ולהבין איזו זווית יכולה להתאים ולהחמיא הכי הרבה. למשל, כאשר מצלמים ערמת פנקייקים, הצילום מלמעלה הוא הכי לא מתאים, לעומת זאת צילום יותר מלמטה ובזווית מדגיש את הגובה. אילו הייתי מצלמת את הפנקייקים שלי מלמעלה, התמונה הייתה מאבדת את האפקט שלה ונראית שטוחה. אני נתתי לתמונה עומק, נפח וגובה. לעומת זאת כאן (התמונה האחרונה/התחתונה ביותר) מצולמת יחסית מלמעלה, המטרה שלי הייתה להדגיש את הקרעים בכיפה של המאפה, קרי את תפיחתו. את התמונות האלה צילמתי מזווית הרבה יותר חדה מ-45 מעלות. המטרה: להדגיש את הרוטב המשתקף מתוך כלי שקוף. הכלי השקוף מעביר מספיק טוב ויפה את המרכיבים שבמנה, ובצבוץ קטן של הרוטב מעל לכלי מספיק ע"מ לתאר את המרקם הקרמי.

 

היו קשובים למה שאתם מצלמים: לגודל, לטקסטורה, למרכיבים, לצבע, לכלי בו מצולם האובייקט וחפשו את הזווית המתאימות. בחנו היטב את כל המאפיינים של המנה המצולמת ולפי כך החליטו האם יותר מתאים צילום מלמעלה, או מזווית, או מלמטה. נסו לצלם מכל כיוון ומכל זווית ותבחרו את הצילום הטוב ביותר.

 

5. עיצוב מזון. על עיצוב בכלל אני יכולה לדבר שעות, אבל אנסה לתאר את זה בקצרה. לפני שמתחילים ללחוץ על הכפתורים במצלמה, דמיינו מה בדיוק הייתם רוצים לראות, תתכננו. בדיוק כמו בציור: לפני שלוקחים עיפרון או מכחול יודעים פחות או יותר מה הולכים לצייר. בצילום מזון מאוד חשובים הצבעים, האווירה, סידור על הצלחת וניקיון. אני מניחה שאפשר גם בלי לסיים בית ספר לאמנות לראות ולהבין מה לנו עצמנו נעים לראות, מה יכול לגרות את חושי הטעם שלנו, מה יכול לפתות אותנו לאכול את מה שאנו רואים. אזי מה שלנו נעים לראות, סביר להניח שגם לאחרים נעים. בעזרת תמונות מגרות, יפות ומוחשיות מפתים אותנו לקנות אוכל, לקנות ספרי בישול, להיכנס למסעדה, לטעום את מה שלא העזנו עד כה.

 

אני מעדיפה לרוב להשתמש בכלים לבנים, בהירים או בעלי צבע אחיד כזה שמסייע להדגיש את צבעה של המנה עצמה. כלים כאלה מאפשרים יותר לרכז את המבט במנה עצמה. לעומת זאת כלים צבעוניים מסיטים את המבט ומפריעים להתרכז. אני שוב מביאה את התמונה הזאת, הצלחת הצבעונית מאוד לא תורמת למראה המנה עצמה. גם כאן מדובר באותה הצלחת, והתוצאה היא עומס יתר על העיניים, התמונה נראית כבדה מרוב צבעים: גם המנה צבעונית דיה וגם הצלחת שופעת צבעים. זה מפריע. העין מקבלת קצת שונה את מה שאנו רואים ומריחים ומממשים בצלחת ואת מה שאנו רואים בתמונה. בבית, כאשר העין רואה את האוכל, כאשר האף מריח, כאשר הידיים נוגעות ומממשות אנו כבר מתגרים ורוצים לאכול גם אם זה מונח בצלחת צבעונית, למשל. לעומת זאת התמונה לא מעבירה את כל זה. ולכן המטרה שלנו היא להעביר על ידי צילום את אותה התחושה שאנו מקבלים מול השולחן הארוך. ובשביל זה לא תמיד מתאימה צלחת צבעונית ומקושטת, ויש כלים אחרים שיכולים לסייע להעביר לקורא והרואה את הטעם, את הריח ואת הטקסטורה. זאת יכולה להיות צלחת לבנה, או אדומה, או שחורה, או ירוקה, אבל בעלת צבע אחיד. הצלחת לא אמורה לגנוב את ההצגה של המנה אלא רק להדגיש אותה. המאכל הוא בעצמו בעל כמה צבעים לרוב, בעל טקסטורה מורכבת, ולכן צלחת מקושטת תאפיל על המאכל עצמו.

 

לא פחות מהכלים חשובים גם הרקע שמאחורי הצלחת/מגש, וגם מפה או עיטור של השולחן. התמונה לא אמורה לכלול פרטים מיותרים ולא קשורים לנושא התמונה עצמה. אפשר לקשט שולחן עם בקבוק יין ברקע, סכו"ם, כוס, נרות, מפיות, כלי מיוחד לחלב או לרטבים, תבלינים – כל דבר שמתאים לנושא של האובייקט המצולם. לדוגמא, כאשר צילמתי את הגולאש בכוונה אספתי מעט קש במיוחד בשביל הצילום. גולאש נחשבת למנה כפרית פשוטה, לכן רציתי בצורה כלשהי להעביר אווירה כפרית. לעומת זאת אין כל קשר בין גולאש או פסטה בולונז לשמיר, לכן לא יתאים לקשט את המגש/צלחת/שולחם עם עלי שמיר, לדוגמא. כמו כן, אפשר להשתמש בבריסטולים לבנים או בעלי צבע אחיד כרקע אחורי ו/או כמשטח נקי מתחת לצלחת. נוסף לכך, מגבות בד למטבח בעלות טקסטורה חלקה כמו בד כותנה לדגמא. את צבעי הרקע והמפיות לבחור בהתאם למנה המצולמת. מה זה אומר "בהתאם"? לאו דווקא מרק גזר לצלם על מפה כתומה או אדומה, אלא לבדוק האם דווקא צבע נגדי ידגיש את המרק יותר, או בכלל אולי עדיף רקע לבן.

 

נושא העיצוב הוא נושא הכי רחב ואין בו הרבה גבולות וחוקים. תתנו לדמיון שלכם להוביל אתכם ובדקו עד כמה זה מתאים לאופי המנה. כמובן לדאוג שהתמונה לא תהא עמוסה בפריטים וצבעים ודברים נוספים שיגנבו את ההצגה מהמאכל המצולם. חשוב לזכור: העיקר - זה המאכל, כל שאר הפריטים בתמונה נועדו רק להדגיש את הטעם, הריח, הטקסטורה, המראה של המאכל.

 

מאכלים עם רטבים מצטלמים טוב יותר כאשר הרוטב ניפרד מהמנה. לדוגמא: כאן, כאן. לרטבים ישנה נטייה להיראות שומניים ומבריקים, לכן אם נעמיס על הצלחת פסטה כולה מעורבבת עם הרוטב, נקבל כתם גדול שומני לא יפה. עם זאת, ישנם מקרים חריגים כאשר דווקא רוטב עושה את העבודה, למשל יפה לצלם ערמת פנקייק עם הרוטב שנשפך ממנה, או פרוסת בשר כאשר הרוטב מופיע רק על חלק קטן של החתיכה ולא מרוח על כל השטח.

 

חשוב מאוד להדגיש טקסטורה של המאכל - להביא תמונה בצורת ה-Close-up ולמלא עם הטקסטורה את רוב שטח התמונה. למי שאין עדשות מתאימות או רקע בצילום, אפשר להסתפק בינתיים בפונקציית Makro שישנה כמעט בכל מצלמה. אני ממליצה לבצע מס` רב של צילומים מזוויות שונות, ממרחקים שונים, ועם דגש על פרטים שונים. תמונה מצולמת אמורה להעביר לצופה בה את הטעם, את הריח ואת המרקם של המנה ע"מ לגרות תיאבון. קומפוזיציה מוצלחת היא סוג של ארוטיקה טובה – מרגישים את זה כאשר רואים את זה.

 

לא לשכוח לשמור על כלי הגשה נקיים: בלי כתמים של רוטב, בלי נזילות של מרק, בלי טביעות אצבעות, בלי טיפות מים שלא קשורות למנה. לצלם את המנה רק אחרי שניגבנו וניקית את הכלי מטיפות רוטב מיותרות, מנזילות מיותרות, מטיפות מים. הכלי אמור להיות נקי ומבריק כדי ששום פריט קטן לא יתפוש את העיין למעט המאכל. כשאני יוצאת לצלם את המנה שלי אני יוצאת בהכרח עם מפיות נייר ביד ועם מגבת בד למקרה שמשהו ישפך טיפה או ילכלך מעט את הצלחת ברגע שאני מזיזה אותה ומנסה כיוונים וזוויות.

 

6. פוקוס. לפוקוס ישנה חשיבות גדולה מאוד למראה התמונה, לנושא ולתחושה אותה מעביר האובייקט המצולם. ישנם שני סוגי פוקוס:

עומק שדה צר/רדוד – רק הנושא העיקרי יהיה בפוקוס (חד) ושאר האזורים (בין אם לפני הנושא העיקרי בין אם אחריו) יהיו מטושטשים.

עומק שדה רחב – גם הנושא העיקרי וגם שאר הנושאים יהיו בפוקוס (חדים).

 

בדרך כלל בצילום מזון עבור ספרי בישול ומאמרי בישול לשם קבלת מראה תמונה מפואר יותר ואמנותי משתמשים בעומק שדה צר כאשר מבליטים רק חלק מהאובייקט המצולם, לדוגמא כאן – תמונת הכותרת ותמונה ראשונה אחרי התוכן; או כאן תמונה שלישית אחרי התוכן – המזלג אינו מהווה את הנושא העיקרי של התמונה, ולכן הוא מטושטש אפילו שנמצא בחזית התמונה ולא מאחורי האובייקט.

ועומק שדה רחב יותר אפשר לראות על העטיפות של מוצרי מזון או פרסומות כאשר המטרה היא להדגיש את כל המוצר כולו או כמה שיותר פרטים של המוצר. כשרון אמנותי כאן נמצא במקום השני ולא הראשי.

 

נסו לבחור בחלק מעניין של המנה ולהדגיש בעיקר את החלק הזה. המטרה: להעביר מסר. בחירה נכונה של חלק האובייקט המצולם ועומק שדה מתאים יכולה לגמרי לתאר ללא המילים את הטעם, את הטריות, את המרקם, ואפילו את הקסם שטמון במאכל.

 

7. מאוד חשובה מסגרת התמונה. במידה ובתוך הצילום נכנסו פרטים מיותרים, או הרבה מקום ריק, כדאי לגזור את התמונה בצורה שהכי מחמיאה למנה. אבל לפני הכל כדאי לדאוג מההתחלה ששום פרט מיותר ולא קשור לנושא התמונה לא יופיע בצילום. לפני שלוחצים על הכפתור תבחנו היטב את הסביבה ואת המנה, והדגישו בצילום את הפרט שמיד עשוי לכבוש תשומת ליבם של אנשים הצופים בתמונה. כשם שלא מומלץ "להעמיס" על התמונה פרטים מיותרים, כך גם כדאי לדאוג לרקע. לא תמיד זה מחמיא למנה כאשר היא ממלאת את כל שטח התמונה. תלוי גם מה רוצים להדגיש: את הטקסטורה? את הפרטים הקטנים שבמנה? את המנה בשלמותה?

 

ולסיכום: תלמדו תוך כדי עבודה. אל תפחדו לנסות, כי רק כך תגלו מה הופך את התמונה בצילום למגרה, ומה מדכא את התיאבון ו/או את המאכל המצולם עצמו. בעזרת מצלמות דיגיטליות אפילו השמים הם לא הגבול, אפשר לצלם כאוות נפשנו, להשוות בין התצלומים, למחוק כל מה שלא צלח ולהתחיל שוב.

 

חלק מהתמונות בבלוג שלי מאוד ישנות שצולמו לפני יותר משלוש שנים כאשר השתתפתי בפורום אוכל. פשוט הוצאתי אותן מהמאגרים והבאתי את המתכונים לכאן, לרוב הן נמצאות בתחילת הבלוג. בקלות ניתן לראות הבדל בין הצילומים של אז לצילומים חדשים יותר. וזה אומר שניסיון, התעניינות, למידה, השוואות ושיפורים בהחלט מביאים לתוצאות טובות.

 

בפוסט זה הבאתי את הבסיס לצילום מזון בלי לגעת בהגדרות מצלמה, עדשות, ציוד תאורה, וכד`. במידה וטכניקות צילום מעניינות מישהו, אשתדל לכתוב גם על זה.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

45 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל Natiie אלא אם צויין אחרת