00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

יומנו של תינוק

השתתפות בתחרות תמונה אחת שווה 1000 מילים

בחרתי לתחרות של תפוז תמונה אחת שצולמה ב- 4.5.06.

בתמונה רואים אותי ואת המשפחה האהובה שלי: בעלי לירון , בני הבכור אלון , והתינוק שרק נולד ליאם, ביום ובמקום בו ערכנו את טקס הברית שלו.

הסיפור שלנו סובב סביב  יום הולדתו של ליאם, אותו יום היה כמובן יום מיוחד בו משפחתנו התרחבה אבל יחד זאת  היה יום שממש ממש לא ציפינו שיראה כך. 

 

זה התחיל ביום לפני הלידה , 26.4.06. אני הייתי בשבוע 40+4 להריוני. את הלידה הראשונה שלי עברתי בקיסרי ולכן היינו במעקב צמוד.

באותו יום בעלי ואני מתייצבים מוקדם בבוקר בקופת חולים כדי לעבור בדיקת העמסת סוכר. בדיקה לא קלה בכלל שאורכת כ- 4 שעות בהם אני בצום. לאחר הבדיקה אנחנו נוסעים לבית החולים "אסף הרופא" להתייעצות לגבי ניתוח קיסרי, שם לאחר בדיקות מרובות קובעים לי תור לניתוח ב-1.5.06. לאחר היום המעייף הזה אנחנו הולכים לאכול ארוחת צהריים והולכים לישון .

בשעה 18:00 אנחנו הולכים לאמא שלי לקחת את אלון  שבנתיים היא הוציאה  מהגן .

לירון בעלי משחק כדורסל בנבחרת של מקום העבודה שלו ובאותו ערב יש לו משחק. הוא מתייעץ איתי אם ללכת ואני אומרת לו שיילך, והוא מחליט אכן ללכת "להתפרק" קצת. הוא שם אותי בבית עם אלון ונסע למשחק. לאחר כחצי שעה אלון עם פרצוף מאד מאד עצוב רוצה את אבא. אני מסבירה לו שאבא לא בבית והוא בכדורסל, והוא בוכה "אני רוצה את אבא, אני רוצה נשיקה וחיבוק מאבא" אני משיגה לו את אבא בטלפון , אלון מדבר איתו ובוכה ממש "אבא תבוא הביתה, אל תשחק כדורסל היום- אסור לך  , בוא לתת לי נשיקה וחיבוק" . אבא בטלפון מנסה להסביר  לו שאי אפשר עכשיו לבוא. כל הערב אלון עצוב ומידי פעם בוכה שהוא רוצה את אבא ואמר לי שאבא לא היה צריך ללכת היום למשחק, ובסופו של דבר הולך לישון.

בשעה 22:00 לירון מתקשר , אני עונה והוא אומר " אל תשאלי, אני לא יכול לדרוך על הרגל, לא יודע מה בדיוק קרה , אני בדרך למיון באסף הרופא" . שעה לאחר מכן טלפון נוסף "קרעתי גיד ברגל , אני צריך ניתוח , מאשפזים אותי" ואני בשוק מוחלט! מתחילה לבכות. מה ניתוח עכשיו ? הלו אני זאת שצריכה אותך עכשיו לצידי! . אני מכינה ללירון תיק לאשפוז. אמא שלי באה לישון איתי ואחי לוקח ללירון את התיק. עד 2:00 בלילה אני מסתובבת מצד לצד , לא יכולה להירדם, וכולי מחשבות של מה יהיה....

 

יום חמישי 27.4.06- אני בשבוע 40+5 , השעה 6:15 בבוקר. אמא שלי חייבת ללכת כדי   לשמור על הילדים של אחי. 10 דקות לאחר מכן אלון מגיע אליי למיטה, בדרך כלל  שאלון מתעורר הוא קורא לי לבוא אליו . הוא  עולה ומחבק אותי חזק מאד ותוך כדי החיבוק אני מרגישה לחץ נוראי בשלפוחית ומתחילה להרגיש שמשהו יורד שם ללא שליטה. אני הולכת לשירותים והמים יורדים בזרם. אלון בא אחריי, אני משתדלת להישאר רגועה לפני אלון ומבקשת ממנו שיביא לי את הטלפון ואומרת לו ללכת לצפות בטלוויזיה , הוא מביא והולך לסלון ואני מתקשרת לאמא שלי בוכה ולחוצה ואומרת לה שהמים ירדו. בדיוק היא הגיעה לאחי , והיא שולחת אותו אליי. אני מתארגנת , ואלון הילד הכי טוב בעולם יושב לו בנחת ורואה טלוויזיה. אחי מגיע, אני מוכנה , אני לוקחת את אלון עם פיג`מה ובגדים בתיק ויורדים. את אלון אנחנו שמים עם אמא שלי גם, ובנתיים שריינו גם את סבתא שלי שתבוא איתי לבי"ח. אנחנו בשער של הבית חולים ואני מקבלת SMS מלירון "בוקר טוב, התעוררתם?" אני מתקשרת אליו ואומרת לו " אני בשער של הבי"ח עם ירידת מים" . אני עולה למיון עם סבתא שלי ואחי הולך לטפל בניירת. במיון אני נכנסת לחדר אחרי בדיקת שתן, המים ממשיכים לרדת מידי פעם, עושים לי בדיקה ורואים שאין שום פתיחה. מחברים אותי למוניטור, רואים צירים אבל אני עדיין לא מרגישה אותם . הגב מתחיל קצת לכאוב וגם הרגליים, אבל כאב שבהחלט נסבל. הפצוע שלי עולה קומה אחת למעלה ומגיע אליי בכסא גלגלים, עד שהאחות מגיעה לתת לי עירוי ורואה שלירון קצת מסוחרר ומבקשת מהאחות השנייה להוריד אותו למחלקה שלו.

אמא שלי בנתיים גם מגיעה ומחליפה את סבתא שלי. מחכים לרופא בכיר שיגיע לראות מה עושים, ההמתנה משגעת אותי ועדיין אין שום התפתחות. באזור השעה 11:00 מגיע לבדוק אותי המנתח .

לאחר שהוא מסביר לי את כל האפשרויות אנחנו מחליטים יחד שניתוח קיסרי הוא הפתרון הכי טוב עבורי  ואומרים לי שזה יהיה במשך היום.

בשעה 13:00 כבר מכינים אותי לניתוח , אני נפרדת מאמא שלי  ונכנסת לחדר הניתוח , ולמרות שכבר בעבר עברתי אחד כזה אני מאוד נרגשת ומפוחדת . המרדימה מגיעה ועושה לפי בקשתי הרדמה אפידוראלית, מסכת חמצן על פניי והניתוח מתחיל. אני נרגעת לאט לאט ומנסה כל הזמן להבין באיזה שלב בניתוח הם נמצאים , אני חושבת שלא עברו יתר מ- 10 דקות וכבר שמעתי קול של בכי . שאלתי אם הכול בסדר ואמרו לי שאין לי מה לדאוג.

5 דקות אח"כ מראים לי את הנסיך השני שלי.

הניתוח מסתיים בהצלחה ואני נלקחת לחדר התאוששות , אמא שלי מגיעה אליי לשם ומספרת לי איזה בן מקסים יש לי , ומראה לי במצלמה תמונות שצילמה מהתינוקייה.

אני נמצאת בהתאוששות כ- 3 שעות ומועברת למחלקת יולדות , חדר מס` 2 – החדר בו הייתי מאושפזת כשילדתי את אלון.  הביאו לי לחדר את האוצר שלי לראות אותו , ולירון  הגיבור גם הוא מגיע מהקומה מתחת לראות אותנו..

למחרת לירון  עבר ניתוח ברגל ושמו לו גבס עד הברך. הוא מאושפז במחלקה אורטופדית קומה מתחתיי ומשוחרר הביתה יום לפניי. במשך כל ימי האשפוז אנחנו מבקרים זה את זו במחלקות השונות, והפכנו ממש להיות הבדיחה של בית החולים. לירון אמר לי שאין עוד בעל כזה שנשאר עם אשתו במשך כל ימי האשפוז 24 שעות ביממה, איזה מתוק...

ואלון שלנו במשך כל הימים האלה עבר בין המשפחה ודווקא נראה שנהנה מכל העניין.

תוך כדי הכול  היה צריך גם לארגן את הברית. דיברנו עם המוהל , אמא שלי הלכה לסגור עבורנו את כל ענייני התפריט באולם , וכמו שאתם רואים בתמונה , 8 ימים אחרי כל הבלגן התייצבנו כולנו כמו גדולים לקבל את כל המוזמנים. ההורים הגאים, אלון המתוק , ליאם של מבין מה קורה  והגבס.... 

בסופו של דבר הכול הסתדר, לא היה קל , אמא שלי עזרה לנו המון ובחודש הראשון ישנה אצלנו כדי לעזור.

3 חודשים היינו יחד בעלי ואני בבית , אני בחופשת לידה והוא בחופשת מחלה.

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

3 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רויטל ולירון אלא אם צויין אחרת