00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

הבלוג של בנימין שוורץ

ניתוח ספרותי לעדותו של אלי ויזל על השואה

תיאור המציאות על ידי המספר – "הלילה" של אלי ויזל

 

כאשר אנו באים לבדוק כיצד מתאר המספר את המציאות בסיפור הלילה, עלינו להתחיל בכך  שסיפור זה הוא עדות. כלומר, המספר, שבמהלך הסיפור אנו מבינים כי זהו אלי ויזל עצמו. נולד בעיר סיגט והיה מאותם יהודים שחוו את השואה על בשרם. מכיוון  ומדובר  בעדות, תיאור המאורעות מתבסס על התרחשויות שקרו במציאות, אך חלקם שונו  או הועצמו על מנת  שיתאימו להשקפתו של המספר לגבי מה  שקרה במציאות ויעזרו לו להעביר את המסר כפי שהוא רוצה להעבירו. כלומר, לא כל הכתוב בסיפור קרה כפי שסופר. כאשר מעיינים בביוגרפיה של אלי ויזל אנו רואים מספר פרטים לגבי מה שהתרחש במציאות השונים מהדברים עליהם מספר אלי בספר הלילה. למשל, המספר מדבר על שלושת אחיותיו, שתיים מהן גדולות ואחת הקטנה ממנו ששמה הוא ציפורה. במציאות הייתה לו אחות קטנה אחת בשם ציפורה. דוגמא נוספת: במציאות המורה לקבלה של אלי ויזל לא היה משה השמש. בנוסף, בביוגרפיה של אלי ויזל מצוין שאביו היה שמש בבית הסוהר, הוא ישב בכלא מפני שעזר ליהודים שברחו מפולין. כלומר במציאות אביו של הסתכן על מנת להציל יהודים ולא כפי שמצייר אותו בספר כאדם שלא הסתכן בחייו.

במציאות אביו לא היה דמות כל כך קוטבית כפי שתואר בספר "הלילה".

בספר הלילה, אלי ויזל מתאר את המציאות בדרך של הקצנה של מבחינת כיוונה של העלילה, המתחילה ממצב קיצוני אחד – האבא (כפי שראינו  בסעיף הראשון) מתואר בתחילת הסיפור כדמות מובילה בקהילה היהודית בעיר  ומשקיע פחות בענייני הבית. עם התקדמות הסיפור האב בהדרגתיות מאבד ממעמדו והבן מתחזק ותומך באביו. הקיצוניות באה לידי ביטוי גם במעבר של אלי ויזל מאדם מאמין מאוד לאדם שעבורו מת האלוהים. אך תיאור המציאות והקיצוניות בסיפור זה בא ליידי ביטוי  בעיקר בהתפתחות העלילה עצמה. תחילה מתאר המספר את יהודי סיגט חיים בשלווה ולא מאמינים על אף שמקבלים רמזים מקדמים  רבים  בכך שמשהו עלול להפר שלווה זו. הם חיים במצב של "עיוורון" ומתעלמים מכל אותם  סימנים ורמזים מקדמים אותם מקבלים.  כעת ניתן מספר דוגמאות מהסיפור הלילה אשר ממחישות את אותו "עיוורון" של יהודי סיגט. דוגמאות אשר יעזרו גם בהבנת תיאור המציאות על ידי המספר, אלי ויזל.

כאשר משה השמש חוזר לסיגט לאחר שכמעט ונהרג בפולין, הוא מתחיל לספר על כל אשר עבר עליו ועל חבריו למסע, אך אף אחד לא האמין לו ואף סרבו להאזין לו. חשבו שהוא מנסה לעורר בהם רחמים כלפיו, חשבו שהשתגע. כאשר באו לקחת את יהודי סיגט למחנות הריכוז הופיע משה השרת רק כדי להגיד לכל אלה שלא שמעו בקולו "אמרתי לכם"  ונעלם. כבר בשלב זה התגלה חלק מן האמת, מהעתיד לקרות, אך עדיין יהודי העיר התעלמו מהרמז ואף חשו שהכל קורה לטובה. לאחר מכן בדרך למחנה הריכוז, בתוך הקרון קיבלו היהודים ברכבת רמז נוסף לגבי עתידם. הגברת שכטר טענה שהיא רואה אש "הביטו הו הביטו! אש! אש נוראה! רחמו עלי, אש!

אך אף אחד לא  האמין לה, כולם חשבו שנטרפה עליה דעתה. ניסו להרגיע אותה. לבסוף, כדי להשתיקה השתמשו האנשים שהיו איתה בקרון באלימות. שוב מנסה המספר להעביר את תחושתו לגבי  "העיוורון" של יהודי סיגט, שעל אף הרמזים הגדולים שקיבלו, שאילו היו  שמים לב ומתייחסים לאותם רמזים מקדמים ייתכן ומצבם היה נראה אחרת, אולי היו מנסים לברוח מראש. כאשר הגיעו לבירקנאוו ראו את להבות האש עליהם דיברה גברת שכטר – ובכך נחשף חלק נוסף מהאמת, מהעתיד לקרות להם.

כאשר רואה אליעזר במחנה את שריפת הילדים והתינוקות הוא אומר: "כן ראיתי זאת במו עיני, ראיתי ילדים בלהבות (הייפלא אפוא כי מאז נודדת השינה מעיני?) – זוהי דרך נוספת בו מתאר המספר את המציאות. תוך כדי הסיפור מוסיף המספר בסוגריים את מחשבותיו כיום – כאדם בוגר, לאחר שכבר חווה את כל אותם אירועים עליהם הוא כותב. כאן אלי ויזל מתאר את המציאות הנגלית לפניו כדבר שקשה לו להחליט אם סיוט או מציאות. והוא מאמין שהוא חולם חלום רע וברגע שהוא יתעורר הוא יגלה שהוא בחדרו בסיגט.

ניתן לראות כאן  את הדאגה שלו לאביו, האב עצוב  כי חושש שיצטרך לראות את בנו מת לנגד עיניו.  בשלב זה תופס אליעזר פיקוד על המצב באומרו לאביו שהוא לא מאמין שיתכן כי בזמן זה של האנושות ישרפו אנשים – האנושות לעולם לא תסלח על כך, כלומר עושה זאת כדי להרגיע את אביו. אך ייתכן שזוהי  גם ביקורת על העולם כיום שלדעתו סלח ושכח, זוהי לדעתנו מעין הערה צינית – כך הוא רואה את המציאות כיום, שנים לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה.

ככל שהמאורעות בסיפור ובמלחמה הופכים חמורים יותר ניתן לראות כי ככל שעובר הזמן אליעזר מתרחק יותר ויותר מהדת, מהאמונה באלוהים. כבר בתחילת הסיפור פסח על טקס בר המצווה שלו, אשר זהו אירוע  חשוב בחייו של הנער היהודי המתבגר. לאחר מכן, בגטו כשאבא שלו אומר קדיש מעלה אליעזר את השאלה – למה להגיד קדיש, מדוע להודות לו - לאלוהים, זה מראה על המשך ההתרחקות מהאמונה. אחד המשפטים בסיפור הלילה שניתן להרגיש בצורה מאוד קרובה את אשר מרגיש המספר זהו המשפט "לעולם לא אשכח את הלילה הזה, הלילה הראשון במחנה שהפך את חיי ללילה ארוך ונעול על שבעה מנעולים" – זוהי בעצם מציאות חייו אז והיום, הרגשה שתלווה אותו לאורך כל חייו.

 

לסיכום, ניתן לראות שהמספר, אלי ויזל, מתאר את המציאות הנגלית לעינינו בספר "הלילה"  כעדות של אדם שחווה את המאורעות עליהם הוא כותב, מכיוון שהסיפור הוא עדות, שונו חלק מהפרטים אך המסגרת הכללית של מה שקרה במציאות נשמרה. תיאור המציאות בספר זה בא בהדרגה להראות לנו מעבר מקיצוניות של אבא מוכר ומכובד בעיר סיגט שלא דואג למשפחתו לילד שלוקח על עצמו לדאוג לאביו. ראינו מעבר מאמונה גדולה של המספר באלוהים לעבר חוסר אמונה מוחלט. כמו כן תיאור המציאות בא להדגיש את "העיוורון" של יהודי סגט, וזה מתאר מעבר  מאותו עיוורון אל גילוי האמת – אל ההבנה שהאמת היא שונה מכפי שהם ראו ותיארו. כפי שמציג אלי ויזל את יהודי עירו אותו "עיוורון", התעלמות מכל הרמזים המקדמים שיכלו אולי, לשנות את גורלם. 

 

"יחסי אב ובן" בספרו של אלי וויזל – הלילה

 

כהקדמה כללית יש לציין כי הסופר אלי וויזל, נותן דגש רב לעניין "יחסי אב ובנו" בספרו "הלילה" הן בדברים מפורשים והן בדברים אותם מתאפשר לנו לקרוא בין השורות.

נקודה חשובה נוספת היא העובדה, שאנחנו נדון ביחסי אב ובנו - מזווית ראייתו של הבן את יחסיו עם אביו ולא להיפך.

בעבודה זו ננתח את משמעות היחסים בין הבן  לאביו , על פי התקופות העקריות בספר.

מפאת קוצר היריעה, בחרתי לכתוב על התקופה הראשונה ועל האחרונה בלבד.

 

תקופת הילדות והגעת הגרמנים לסיגט – האם משה השמש מהווה עבור אליעזר "אב רוחני"?

 

בתחילת הספר, בפרק הראשון, מתעורר עניין סביב דמות מאוד מעניינת של משה השמש, ויחסו המיוחד כלפי הילד אליעזר.

והשאלה המתבקשת היא, האם משה השמש מהווה עבור אליעזר דמות של "אב רוחני"?

 בעקבות מידע נוסף שמספק לנו וויזל על אביו הביולוגי, בהשוואה מנוגדת לתיאור דמותו של משה השמש - נראה שהתשובה חיובית.

  1. אביו אינו מסכים שילמד קבלה - מנגד משה השמש מהווה תחליף לכמיהתו של אליעזר להתעלות רוחנית.
  2. אביו אמנם מלומד ומאופק, אך זה כנראה לא מרשים את אליעזר, כיוון שהדבר גורם לכך שאביו שקוע בעסקי הציבור יותר מאשר במשפחתו – מנגד מופיע משה השמש כאנטי תזה לעניין הזה, משה אינו מכובד כלל, להיפך הוא מהווה נטל על הציבור, אך דווקא ממנו מקבל אליעזר את היחס החם, האוהב, המתעניין והמתחשב.
  3. בשנת 1944 ברגע שהיטלר נכנס לתמונה, כאשר האזור נכבש על ידי הנאצים, דוחק הבן באביו: הבה נברח. עונה לו אביו: "זקן אני מדי בני". ובעצם נורא מסמל עבור בנו את היהודי החלש, המשלה את עצמו בחשיבה שהכול יסתדר ושהשד לא נורא כל כך.                                    כך למשל מצטט אלי את אביו באומרו: "טלאי צהוב לא מתים מזה". ואלי עונה: "אבא מסכן, ממה אם כן מת".                                                                                                     מנגד מופיע משה השמש ומתריע ואומר: יהודים סכנה גדולה מתקרבת. זהו הקול הרציונאלי שמהדהד בראשו של אליעזר.   וכהוכחה ברורה לעניין הזה ברצוני להדגיש את הדבר הבא:   כאשר ניתנה  הפקודה ע"י הגרמנים שאסרה על היהודים לצאת מבתיהם, נוצר עימות ברור בין אביו לבין משה השמש, שפונה אליו בצעקה "הזהרתי אתכם" כאומר לא הקשבתם לאזהרותיי – אתם אשמים בגורלכם.

 

חשוב לציין שהכבוד של אליעזר כלפי אביו לא נפגם בשל כך, והוא מציין את תרומת אביו לקהילה לא רק בחיי היום יום, אלא גם ברגעי המשבר, בחיזוק הלבבות ובניהול העניינים.

 

 

 

בוכנוואלד – מגמה של היפוך תפקידים- הבן והאב:

 

הם התמודדו יחד בכל הקשיים כנגד כל הסיכויים,  גילו מסירות עד אין קץ ועמדו מול המוות האכזרי ביותר, אך נראה היה כי המסע המשותף הגיע אל קיצו.

"אבי חולה בדיזנטריה".

בשלושת המילים הללו נותן לנו אלי וויזל, לנסות ולהבין  את מה שעבר במוחו, בשלב הנורא הזה.

 

דרכו של עולם: האב מגן על בנו. האב מגדל את בנו. האב מאכיל את בנו, מלביש אותו, מפרנס אותו, מחנך אותו, נותן לו כיוון בחיים, ומהווה מורה דרך עבורו.

בנקודה הזו מתחיל הספר הלילה, ובאופן עקבי מתקיים בו תהליך של שינוי, שאי אפשר להתעלם ממנו.

מתחילת הספר ישנה מגמה של היפוך תפקידים בין האב לבנו, בשאלה מי הוא האחראי, מי דואג למי, ומי הוא הנזקק.

בתחילתו מופיע האב המכובד העוסק בצרכי הציבור, והבן הנזקק לרשותו ללימוד הקבלה.

באושוויץ אנו עדים לדאגתו של אליעזר לאביו, כאשר רואה עד כמה שונו פני אביו והאפילו עיניו.

ובמיוחד בולטים הדברים, כאשר אליעזר מציל את אביו מידי הקברנים וצועק "הוא לא מת, עדיין לא".

וכעת בבוכנוואלד, האב פונה בבקשה מעוררת הרחמים לעזרה מבנו, באומרו על שכניו בבית החולים: "בני הם מכים אותי".

והתגובה של אליעזר היא בלתי נמנעת -  "פצע נוסף בלב רציתי למות".

הם טוענים שאביו "אינו עושה את צרכיו בחוץ".

אביו מתלונן ש"גזלו את הלחם שלו".

והשיא מגיע "...אינני יכול בני".

"אבי המשיך לזעוק וקרא בשמי אליעזר" – האב חסר הישע מנסה להיתלות בבנו.

המצב הנורא המתואר בחלק זה של הספר, הינו ביטוי ישיר לזוועה שבה הופך האב לנזקק, אשר אינו שולט בצרכיו הגשמיים הבסיסיים, ובנו אפילו לא יכול להושיט לו יד לעזרה.

 

דרכו של עולם: כאשר האב במצב אנוש, ובנו אוהבו עומד לידו, מן הסתם שישקיע כל כוחו כדי להצילו. אך זהו החלק הטראגי הנוסף, אליעזר אין לאל ידו להושיע. וכך הוא כותב משפט שבכל הקשר אחר, אין לו כל פשר: "התבוננתי בו למעלה משעה, למען אחרות בזכרוני את פניו שטופות הדם, את ראשו המנופץ".

 

לסיכום: הנקודות שנחקרו בעבודה  זאת, הם:

1.       שאלת היותו של משה השמש -  "אב רוחני"  עבור אליעזר, על רקע הניגודיות מול דמות האב הביולוגי.

2.       מגמת ההיפוך בתפקידים -  אב ובן, ביחסים בין שלמה ואליעזר וויזל, על רקע השואה הנאצית, אשר הפכה את האב להיות נטל מוחלט על בנו, זקוק לו, ותחת חסותו.

 

 

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל benjamin1789 אלא אם צויין אחרת